בר שירה / צילום: רוני שיצר
רונן בר-שירה, שנשלח ל-10 שנות מאסר בגין גיוס תרומות במירמה, בין היתר לאחר שהציג את עצמו בכזב כמי שאוסף כתרומות למטה המאבק להשבת גלעד שליט משבי החמאס, ימשיך לרצות את עונש המאסר, חרף מצבו הבריאותי הקשה - כך קבע בית המשפט העליון בסוף השבוע (ה'), לאחר שדחה את בקשתו של בר-שירה לשחררו ממאסר לאלתר.
בר-שירה הורשע בכך שהציג את עצמו כמתרים כספים למטרות שונות (המאבק לשחרור גלעד שליט מן השבי; שיקום נזקי השריפה בכרמל; הפגת לחץ נפשי מילדי שדרות; איסוף תרומות עבור מוסדות חינוכיים ועוד), בתמורה לתשלום עמלות שונות. בפועל, נקבע, שלשל בר-שירה לכיסו את הכספים שנאספו.
סכום המירמה הכולל בו הורשע בר-שירה עמד על כ-600 אלף שקל, וכ-200 אלף דולר, והניסיון לקבל דבר במירמה בו הורשע עמד על 100 אלף שקל ו-35,000 דולר נוספים.
שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בני שגיא, הטיל על בר-שירה עונש כבד של 10 שנות מאסר. עוד נקבע כי בר-שירה ישלם קנס בסך 50 אלף שקל וכן פיצוי לנפגעי העבירות שביצע בסך כולל של כ-900 אלף שקל.
בר-שירה, הסובל ממחלה קשה, אשר בגינה עבר הליך כירורגי סמוך לפני מועד מתן גזר הדין, נשלח למאסר בו ביום שבו ניתן גזר הדין. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו להשהות את מועד כניסתו למאסר למשך 45 יום עד להגשת ערעור, ולחלופין למתן עיכוב ביצוע קצר של מספר ימים לצורך התארגנות המערער למאסרו.
בר-שירה ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, בטענה כי יש מקום להפסיק את ביצוע עונש המאסר במטרה לתת לו שהות לעבור בדיקות על-ידי רופא מומחה, לאסוף מסמכים רפואיים לשם עדכון גורמי הטיפול הרלוונטיים בשירות בתי הסוהר ובאופן כללי יותר להקל על מצבו ולקבל את הטיפול המרבי.
בראשית החלטתו ציין שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל, כי בית המשפט המחוזי טעה כאשר לא נעתר לבקשת עיכוב הביצוע שהגיש בר-שירה. "כבר עתה יודגש כי באותו השלב נראה שהיה מקום להגיע לתוצאה אחרת ולעכב את ביצוע העונש לפחות לתקופה קצרה", ציין.
ואולם, חרף זאת, דחה השופט את הערעור, וזאת, בין היתר, משום שהערעור על אי-עיכוב עונש המאסר לא התמקד בשאלת עיכוב ביצוע המאסר, אלה בעצם שליחת בר-שירה למאסר חרף מצבו הבריאותי.
"השב"ס נושא באחריות"
השופט הנדל ציין כי הסוגיה המונחת בפניו - האם לעכב עונש מאסר של אדם שזקוק לטיפול רפואי - "מעוררת קונפליקט", וזאת מאחר ש"מצד אחד, השב"ס מחויב לספק טיפול רפואי לאסירים הנמצאים תחת אחריותו. חובה זו אינה שנויה במחלוקת. מן הצד האחר, בית המשפט נדרש לתת את הדעת ליכולת האסיר לקבל טיפול נאות מלא בין כותלי הכלא ולשאלה האם המאסר עלול להשפיע על מצב בריאותו בצורה ממשית וברורה".
במקרה של בר-שירה, הוסיף השופט הנדל, הסוגיה אף מושפעת מכך שאין חולק כי בר-שירה עבר עבירות חמורות, שבגינן הושת עליו עונש מאסר ארוך. "לולא מחלתו, לא היה מקום לעכב את ביצוע עונש מאסרו", קבע השופט.
השופט הנדל הוסיף וציין כי מן החומר הרפואי שהוגש לו עולה כי בר-שירה אכן סובל ממחלה קשה, הגם שהיקפה המדויק לא הוברר עד תום; מאז שהחל לרצות את עונשו, נקלט בר-שירה על-ידי רופא מטפל ביחידה, שהתוודע להיסטוריה הרפואית שלו והנחה כי על בר-שירה להימצא תחת מעקב של הרופא המטפל ושל רופא במרפאות חוץ. בר-שירה אף הופנה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים אסף הרופא, והוחלט כי המשך טיפולו יתנהל בהתאם להמלצות הרופאים בבית החולים.
במסגרת הדיונים בעליון התגלעה בין הצדדים - בר-שירה והמדינה - מחלוקת בשאלה האם בר-שירה סירב לצאת לטיפול שיועד לו בבית החולים, ואולם השופט התעלם ממחלוקת זו וציין כי "כך או כך, מבחינת מכלול החומר מתבהרת התמונה לפיה המערער מקבל טיפול למחלתו מטעם הגורמים השונים בבית הכלא, והוא מצוי במעקב של גורמים שונים - רופאים מומחים ואחרים".
בנסיבות קבע השופט הנדל כי "לא הונחה התשתית העובדתית שמצדיקה סטייה מהכלל הקבוע..., לפיו בהיעדר נסיבות חריגות, אדם שהורשע בעבירה פלילית, ונגזר עונשו למאסר, בוודאי לתקופה ארוכה, יחל בריצוי עונשו מיד לאחר מתן גזר הדין".
"למותר לשוב ולציין כי השב"ס נושא באחריות לטיפול במערער, ועליו להמשיך לספק לו שירותי רפואה נאותים, בהתאמה למחלתו. ניתן לקוות כי המערער ישתף פעולה עם גורמי הרפואה, למען החלמתו", סיכם השופט את החלטתו.