למרות ששרת המשפטים, איילת שקד, כבר הצהירה אתמול (א') בכנסת כי השופטת אסתר חיות תהיה נשיאת בית המשפט העליון הבאה, עדיין לא ברור מתי מינויה של חיות ייעשה באופן פורמלי בוועדה לבחירת שופטים.
למרות ההצהרות אתמול ולמרות בקשתה של הנשיאה מרים נאור להתחיל בחפיפה עם חיות בהקדם, שקד אינה ממהרת לקדם את המינוי הרשמי. זאת, כדי להראות (שוב) כי היא לא רוקדת לפי החליל של אף אחד, וגם במטרה להמשיך להפעיל על שופטי העליון לחץ שיביא לקידום מועמדים לשיפוט ששקד מעדיפה.
מינויה של חיות לנשיאת העליון אמנם יצא לפועל, אך לאורו של הדיון אתמול בוועדת החוקה, לאור ההתחזקות המתמדת של הימין בכנסת ולאורה של האווירה הציבורית, ספק אם מחליפה או מחליפתה של חיות, בעוד 6 שנים, ימשיכו להתמנות בשיטת הסניוריטי.
בינתיים, שקד הצליחה אתמול לגרום לסדק משמעותי ראשון בנוהג הסניוריטי הקיים מאז קום המדינה, ולפיו לנשיא בית המשפט העליון מתמנה השופט בעל הוותק הגדול ביותר בעליון.
השר יריב לוין התנער מהדיון הציבורי שהובילה שקד בכנסת בסוגיית הסניוריטי, בטענה כי כל תכליתו של הדיון "להכשיר את השרץ של מינוי נשיא העליון פעם נוספת בשיטת הסניורטי". לוין טען כי הדיון אינו יכול לבוא במקום הפסקה מיידית של שיטת הסניוריטי הפסולה מן היסוד", וכי "נשיא בית המשפט העליון צריך להיבחר על-ידי הוועדה לבחירת שופטים, כפי שקבוע בחוק, ולא להתמנות מראש בסידור פנימי בין השופטים, תוך הטלת מורא על כל מי ששוקל להתמודד על התפקיד".
הדיון בוועדת החוקה התחלק בין תומכי השיטה הנהוגה למתנגדיה ואכלס את בכירי המשפטנים בהווה ובעבר, ולא פחות מ-4 שרי משפטים, נוסף על שקד. את הקו המגן על המשך השיטה הנוהגת הובילו נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור, שמדבריה ציטטנו אתמול, ונשיא העליון לשעבר, אהרן ברק. ברק אמר כי "כלל הוותק פעל יפה מאז הוקמה הוועדה. האחריות נובעת מכך שאדם שהתמנה יודע שהגיע לפסגת דרכו כשופט, אין הוא נאבק על דרגה נוספת. עצמאות זו נפגעת כאשר כל שופט רואה עצמו כמועמד לנשיא".
לדברי ברק, כלל הוותק גם שומר על כללי עבודה תקינים בין השופטים, ביטול יכול לשבש את יחסי העבודה הנהוגים מאז ומתמיד. "כאשר שמים על כף המאזניים את היתרונות, אין לשיקולי הנגד כדי לנטוש את השיטה - ניסיון של 60 שנה, מסורת משפטית, מניעת פוליטיזציה ושמירה על ניקיון-הדעת בין השופטים מתגברים על שיקולי הנגד. עלינו לשמור על מערכת המשפט ככלל ועל בית המשפט העליון והנשיאה בפרט. אם לא נשמור עליהם, הם לא ישמרו עלינו", אמר.
שר המשפטים לשעבר, דן מרידור, תומך גם הוא בשיטה הנוהגת. לדברי מרידור, "הכוונה (של הפוליטיקאים. ח',מ') אינה להביא (לנשיאות. ח',מ) את הטוב ביותר, אלא להביא את מי שתומך יותר באקטיביזם. אין ספק שאם הנשיא ייבחר על-ידי הוועדה, בלי להתחשב בסניוריטי, התוצאה תהיה תחרות. זה יגביר את המשחק הפוליטי בבחירה. הנושא הזה הוא חלק ממערכה הרבה יותר רחבה. מי שאומר היום שלטון החוק, דמוקרטיה, עליונות המשפט - נחשב שמאלני".
אחד מתומכי ביטול הסניוריטי, שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן, טען כי בבבית המשפט העליון התפתחו כמה נוהגים שלא תאמו את החוק ואפילו מנוגדים לו. "לפני כל מינוי היו מתכנסים השופטים ומחליטים מי ראוי להתמנות, והוועדה לבחירת שופטים שימשה חותמת גומי. השיטה רוקנה מתוכן את ועדת הבחירה. הפגיעה הקשה ביותר בבית המשפט העליון היא כשבית המשפט נוהג שלא על-פי החוק ועל-פי כללים המוכתבים לכל המדינה, בסטנדרט כפול. זו פגיעה ברעיון של שוויון בפני החוק. זה מנוגד לחקיקת הכנסת שהעניקה את הסמכות לוועדה לבחירת שופטים. כל השופטים נבחרים בוועדה ופתאום מינוי הנשיא הוא פוליטיזציה".
שר המשפטים לשעבר, ד"ר יוסי ביילין, אמר כי "לא תמצאו מישהו שמעריך את בית המשפט הזה יותר ממני, ולמרות המתקפה החלטתי להביע את דעתי. אין ספק שהשיטה היא שרירותית. אני לא מציע לבטל את השיטה, אלא שהסניורטי יהיה ברירת המחדל ומנגד יתאפשר לוועדה לקחת בידיה את ההחלטה ולבחור במקרים מסוימים אחרת. אם יודעים שהשיטה לא הכרחית, המשחק הרבה יותר פתוח".