דורון קילשטיין הזמין פריט מחו"ל, שערכו לצורך המכס היה כ-372 שקל. הפריט נשלח לישראל באמצעות חברת הבלדרות הבינלאומית FedEx, הגיע ושוחרר מהמכס לידי קילשטיין. כשקילשטיין בחן את חשבונית החיוב שהפיקה לו FedEx, הוא הבחין כי הוא חויב ב"אגרת מחשב" בסך כשני שקלים ו"אגרת ביטחון שחרור מהיר" בסך כ-20.5 שקל. סכומי האגרה נראו לקילשטיין גבוהים, אז הוא החליט לבדוק את הנושא.
הבדיקה שערך העלתה, כי המדינה גובה מחברות הבלדרות אגרות ביטחון ומחשב בשיעור גבוה במאות אחוזים משיעור האגרות המקסימלי הנקוב בתקנות המכס - והחיוב מגולגל ללקוחות. הנזק שנגרם לו מכך היה זניח אמנם - כ-22.5 שקל בלבד - אבל הוא החליט לא לעבור על כך בשתיקה. הוא גם הבין שהוא לא היחיד ששילם את האגרות הגבוהות הללו, אשר - לתפיסתו - היו-בלתי חוקיות. אז הוא עשה מעשה: הגיש תביעה, ובקשה לאישורה כייצוגית בהיקף 21 מיליון שקל, נגד רשות המסים, בטענה לגביית אגרות שלא כדין במשלוחי בלדרות מחו"ל.
אתמול (ג'), אישר ביהמ"ש המחוזי מרכז את ניהול התביעה של קילשטיין כייצוגית, לאחר שמצא כי שיעורי האגרות אכן היו גבוהים מהמותר לגבייה. רשות המסים, נקבע, גבתה "סכומים העולים עשרות מונים על סכומי האגרות שהייתה רשאית לגבות", ובכך התעשרה על חשבון הציבור.
השופט יחזקל קינר קבע בהחלטתו כי "רשות המסים נהגה בדרך שאינה תקינה, והנוגדת את עיקרון החוקיות, שעה שגבתה אגרות מחשב וביטחון על רשימוני יבוא, אותה כינתה "רשימונים קולקטייבים", בשיעורים שונים מאלה שהוסמכה לגבותם לפי תקנות המכס שהותקנו מכוחה של פקודת המכס". עוד ציין השופט, כי רשות המסים אף נמנעה מלהביא לאישורה של ועדת הכספים של הכנסת את אגרות המחשב והביטחון שגבתה, הגם שהייתה מודעת לצורך הכללי בקבלת אישורה של ועדת הכספים לגביית אגרות אלה. "בפועל", נקבע, "סכומי האגרות שנגבו על-ידי רשות המסים על הרשימונים הנ"ל היו גבוהים בהרבה מסכומי האגרות שהותר לה לגבות".
אם הזמנתם פריט מחו"ל בין אוקטובר 2011 לאוקטובר 2013 התביעה הזו נוגעת אליכם. קילשטיין קבל בתביעתו על גבייה בלתי-חוקית של אגרות מחשב וביטחון במשלוחי יבוא שהגיעו באמצעות חברות בלדרות בינלאומיות בבית המכס בנתב"ג במשך השנתיים הללו - וזו גם קבוצת הלקוחות אותה הוא מייצג, לפי החלטת ביהמ"ש. הקבוצה הייצוגית כוללת את כל הלקוחות של כלל חברות הבלדרות, שמשלוחיהן שוחררו באמצעות "רשימונים קולקטיביים" בבית המכס נתב"ג, בתקופה המתחילה שנתיים קודם להגשת בקשת אישור התביעה כייצוגית (שהוגשה באוקטובר 2013).
רשימון קולקטיבי
בבקשה לאישור תביעתו הייצוגית טען קילשטיין - באמצעות עוה"ד אהוד קרונפלד ואליס אברמוביץ ממשרד איתן-מהולל ושדות - כי בעת שחרור משלוחי בלדרות, מפיקות חברות הבלדרות רשימון הכולל מטענים של לקוחות רבים שהגיעו מחו"ל באותה טיסה לנתב"ג - "רשימון קולקטיבי". כל יבואן המייבא טובין לארץ צריך לרשום אותם ברשימון יבוא, בו מרוכזים הפרטים הנדרשים לצורך שחרור הסחורה מפיקוח המכס. לאחר שיגור הרשימון על-ידי היבואן למערכת המחשוב של המכס, המכס מבצע בקרות בתחומים שונים, לרבות בידוק בטחוני, בדיקות חוקיות היבוא, הלבנת הון וכיוצ"ב, וכן מסווג את הסחורה וקובע את ערכה לצרכי מיסי היבוא.
בתקנות המכס, נקבעו הוראות רלבנטיות בנוגע לחובת תשלום אגרות המחשב והביטחון עבור הפעולות הללו של המכס. בעת שחרור משלוחי בלדרות שהגיעו מחו"ל לישראל, מפיקות חברות הבלדרות "רשימון קולקטיבי" הכולל מטענים של לקוחות רבים. זאת, בשונה מרשימונים פרטניים הכוללים, כל-אחד, מטען או מטענים של לקוחו אחד. מטרתו של "הרשימון הקולקטיבי" לשחרר את הסחורה באופן מהיר יותר. לכל אחד מבעלי המטענים ברשימון הקולקטיבי, מפיקה חברת הבלדרות חשבונית מס הכוללת חיובים כספיים שונים, לרבות חיובים בגין האגרות.
לטענת קילשטיין, המדינה גובה מחברות הבלדרות אגרות בגובה של 176 שקל (אגרת מחשב) ו-205 שקל (אגרת ביטחון), למרות שעל-פי תקנות המכס ניתן לגבות רק 36 שקל בגין אגרת מחשב ו-41 שקל בגין אגרת ביטחון. רשות המסים אמנם פרסמה את השיעורים הגבוהים יותר של האגרות בגין הרשימונים הקולקטיביים בחוזר שפרסמה. אולם, קילשטיין טען כי אין מקום להבחין בין רשימון קולקטיבי לרשימון "רגיל". לדבריו, האגרות הגבוהות מגולגלות אל הלקוחות, כיוון שחברות הבלדרות מחייבות את לקוחותיהן בתשלום האגרות הבלתי-חוקיות.
שיעורי האגרות הקבועים בתקנות המכס, טען קילשטיין, אושרו על-ידי ועדת הכספים של הכנסת, ואין בתקנות או באישור הוועדה כל אזכור לגביית אגרות גבוהות יותר במשלוחי בלדרות. לפיכך, נטען, כי הגבייה שנעשתה בפועל אינה כדין. לדברי התובע הייצוגי, כך גבתה המדינה מאזרחים שהזמינו משלוחים מחו"ל באמצעות חברות בלדרות כ-21 מיליון שקל ביתר בתקופה של שנתיים.
היעדר יריבות
רשות המסים טענה בתגובה כי אין בינה לבין קילשטיין כל יריבות, שכן האגרות מוטלות על חברות הבלדרות ולא עליו. עוד טענה הרשות כי אין בסיס לטענה בדבר גביית סכומים ביתר, כיוון שהשירותים בגינם נגבות האגרות, ניתנים לכל אחת ואחת מהרשומות ברשימון הקולקטיבי, ואם חברות הבלדרות היו נדרשות לשלם עבור כל יבואן ורשימון יבוא הכלול ברשימון זה, הן היו נדרשות לשלם בפועל סכומים גבוהים מאלה ששילמו בפועל.
עוד טענה רשות המסים כי גביית האגרות מחברות הבלדרות באמצעות רשימון קולקטיבי מבוססת על הסכמה בין הרשות לחברות הבלדרות, המיושמת במשך שנים.
טענה לא ראויה
השופט קינר דחה את כל טענות רשות המסים ואף מתח ביקורת על חלק מהטענות שהעלתה. כך ציין, כי "באשר לטענה כי תשלום האגרות נעשה לפי הסכמה בין ציבור הצרכנים לבין המכס, הרי ראוי היה לטענה זו שלא תיטען - ברור כי אין מדובר בהסכמה עם ציבור הצרכנים".
כמו-כן, נדחתה טענת רשות המסים, לפיה מי שגובה את האגרות מהיבואן היא חברת הבלדרות, ולכן תביעת ההשבה של הכספים שנגבו לכאורה ביתר, צריכה הייתה להיות מופנית כלפי החברה ולא נגד המדינה. השופט קבע, כי ברור שחברות הבלדרות פועלות כשלוחותיהן של היבואנים, ואף נזף ברשות המסים על עצם העלאת הטענה, בשעה שבמסגרת הדיונים שנערכו בפני ועדת הכספים בעניין האגרות, טענו אנשי המכס במפורש כי החב בתשלום האגרות הוא היבואן. עוד נדחתה טענת רשות המסים, לפיה רשימון קולקטיבי הוא רשימון מיוחד, שחלים עליו כללים אחרים.
"קיימת אפשרות סבירה ביותר, שייקבע במסגרת תובענה זו כי גביית האגרות על-ידי רשות המסים בגין רישומונים קולקטיביים - אינה חוקית", קבע השופט ושיגר מסר לרשות כי עליה להתפשר בעניין. ובינתיים, חויבה רשות המסים לשלם לקילשטיין הוצאות משפט בסך של 30 אלף שקל.