שרגא ברוש ואבי ניסנקורן/צילום:אמיר מאירי
החלטת ועדת השרים לחקיקה אתמול (א') על קיצור שבוע העבודה מ-43 שעות שבועיות ל-42 שעות בלא קיצוץ בשכר, פותחת מחלוקת בין ההסתדרות (אבי ניסנקורן), ארגוני המעסיקים (שרגא ברוש) והממשלה (שר הכלכלה אלי כהן). המחלוקת נוגעת לשאלה באיזה אופן יתבצע קיצוץ שעות העבודה: האם זה יהיה - כפי שההסתדרות דורשת - בהורדה של שעה אחת בשבוע, או כפי ששר הכלכלה דורש - בדרך של 4 חופשות סופי שבוע ארוכים - שישי, שבת, ראשון.
על פי הסכם שנחתם בין המעסיקים להסתדרות ב-29 במארס השנה, ממש לפני הבחירות לראשות ההסתדרות, בידיעה ובאישור שר האוצר משה כחלון, שר הכלכלה אלי כהן, והח"כים שיזמו לפני כשנה כמה הצעות חוק פרטיות לקיצור שבוע העבודה - אם לא יגיעו להסכמות עד ל-1 ביולי השנה בדבר ארבעה סופי שבוע ארוכים - הרי שהצדדים יפנו להפחתת שעת עבודה אחת בשבוע.
מאחר והיום הקובע כבר עבר לפני כשבועיים בלי שהתקבלו הסכמות על סופ"שים, ואתמול כבר החליטה ועדת שרים לחקיקה על הפחתת שעת עבודה בשבוע - הרי שגם ההסתדרות וגם המעסיקים רואים בזה סיום של הפרשה/הוויכוח וכעת נערכים לתחילת היישום בתוך חודש-חודשיים.
עם זאת, שר הכלכלה כהן, עדיין רואה בארבעה סופי שבוע יתרון גדול גם לעובד ולמשפחתו, גם לכלל ענפי המסחר והתיירות, גם לכיוון סנכרון כלל ימי החופשה של התלמידים הצעירים למיעוט ימי החופשות של ההורים, גם יתרונות לאוכלוסייה הדתית שסופי השבוע הנוכחיים, שישי-שבת, צפופים לה ומונעים אפשרות קניות וטיולים - והוא ממשיך לפעול להחליף את הפחתת השעה בארבעה סופ"שים.
עד כאן העניינים הבירוקרטיים, ומעבר לזה יש מצעד של אינטרסים אחרים. השר כהן רואה בסופי שבוע ארוכים הישג אישי שלו ושל מפלגתו "כולנו", מה שיביא בבוא הבחירות לעוד תומכים בכלל זה בקרב העסקים והדתיים.
ניסנקורן כבר הצהיר כי הוא פועל להגיע ל-40 שעות עבודה בלבד בשבוע, והוא יודע שקיצור הדרגתי של שעה ועוד שעה ועוד שעה יהיה לו קל בהרבה מאשר תוספת של סופי שבוע ארוכים. מה עוד שהפחתת שעות רשומה כול כולה על שמו שלו. אולם, אצלו בבית הוא נתקל באינטרס אחר: האיגודים המקצועיים הגדולים והחזקים מעדיפים סופי שבוע ארוכים. לעמדתם הם "לא ירגישו" כלל הפחתה של שעה בשבוע. השכבה העליונה של עובדי האיגודים הללו מחתימה כרטיסי עבודה רק פעם אחת ביום - בכניסה או ביציאה. אין פיקוח על שעות העבודה בפועל, כך שלהם לא תועיל כלל הפחתה של שעה אחת בשבוע. הם עומדים על דעתם למרות שהוחלט, וזה לטובת בכירי השירות הממשלתי והציבורי, כי מקסימום מספר השעות הנוספות האפשריות יעלה מ-15 ל-16 בשבוע.
הם - בארגון עובדי המדינה, בחברות הממשלתיות, באיגודים המקצועיים האחרים - לוחצים על ניסנקורן לוותר על פחות שעה בשבוע ולהסכים לסופי שבוע ארוכים.
גם הקודקוד השלישי - שרגא ברוש, נשיא המעסיקים - נמצא בקונפליקט. מצד אחד, בבדיקה כלכלית שנערכה על ידי התעשיינים, שהוא משמש כאמור הנשיא שלהם, נמצא שעדיף להם להפחית שעה בשבוע מאשר לשחרר עובדים לסופי שבוע ארוכים. מצד שני, הוא הרי גם יו"ר נשיאות הארגונים העסקיים, ובענף התיירות למשל, מעדיפים באופן חד-משמעי יותר ימי חופש שמעודדים קניות ובילויים.
מעבר לזה ברוש, הצלע השלישית במשולש ההסתדרות והאוצר, מוצא עצמו גם "קרוע" בין תמיכה בניסנקורן לתמיכה בכהן, בהנחה שכהן גם מייצג את כחלון. מה גם, שמערכת היחסים בין כחלון וניסנקורן הדוקה במיוחד, גם בכלכלה וגם בהסתדרות, כך שהוא עלול למצוא עצמו מבודד.
מכאן שכולם אמנם חתומים על הסכם, אבל חלוקים על הפרשנות שלו. מי יחליט? ועדת העבודה והרווחה בכנסת.
יו"ר הוועדה, אלי אלאלוף, אמר היום לגלובס: "אנחנו נלמד את העניין לעומק, גם נתייעץ עם בעלי תפקידים, בעלי עניין, ארגוני עובדים וארגונים אחרים במשק. אנחנו רוצים לשמוע דעות שונות - ואז נחליט. אפשר שתצא מאיתנו גם הצעה שלישית. דבר אחד ברור: העקרון הוא לקצר את שעות העבודה של העובדים. בין בקיצור יומי ובין בסופי שבוע או הצעה אחרת. אני אישית תומך בהענקת יום חופש מלא - כלומר, עוד 4 ימים שמצטרפים לסופי שבוע. זה נותן זמן למשפחה להיות ביחד, חופש אמיתי לעובד ולמשפחתו. אבל עוד נדון בזה".