זוג / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
במעמד רכישת פוליסת ביטוח חיים אנו נדרשים לציין, בין היתר, מי יהיו המוטבים לקבלת תגמולי ביטוח בקרות אירוע ביטוחי (פטירה). לעתים קרובות אדם קובע זהות של מוטבים באופן מפורש (שם מלא של המוטב), ולעתים מדובר בקביעה כללית (בן/בת הזוג). בחלוף השנים אנשים מתגרשים, ומערכות היחסים משתנות. עם זאת, מתברר כי אותם מבוטחים אינם מעדכנים את רשימת וזהות המוטבים בפוליסה, והדבר עלול לגרום למחלוקות מהותיות בקרות אירוע ביטוחי.
בשנת 1996 התחתנו ר' ו-נ'. מספר שנים לאחר מכן רכש המנוח פוליסת ביטוח חיים ולצורך כך פנה לסוכן הביטוח. לשם הנפקת הפוליסה חתם המנוח על כל המסמכים הדרושים ובמסגרתם ציין כי המוטבת במותו תהיה "אשת המבוטח".
מספר חודשים לאחר הנפקת הפוליסה התגרשו התובעת והמנוח. בשלב מאוחר יותר נוצרה היכרות בין המנוח לבין אישה אחרת. בין השניים התקיימה מערכת יחסים הדוקה, אולם הם לא נישאו זה לזו. בחלוף מספר שנים נהרג המנוח בטרם עת בתאונת מטוס וללא שהותיר אחריו צוואה. כתוצאה ממותו של המנוח פנתה בת הזוג למבטחת וזו העבירה לה את סכום הפוליסה.
התובעת (האישה הראשונה אותה נשא לאישה המנוח) פנתה לבית המשפט וטענה כי היה על המבטחת להעביר את סכום הפוליסה לידיה, בהיותה המוטבת על פי תנאי הפוליסה. לטענתה, מאחר שבמועד ההנפקה של הפוליסה צוין במפורש כי המוטבת היא "אשת המבוטח" - היא זו שלמעשה הייתה אשתו החוקית באותם המועדים.
המבטחת וסוכן הביטוח טענו להגנתם כי שחרור הכספים לבת הזוג בוצע לאחר קבלת תצהיר, לפיו בת הזוג היא ידועה בציבור כאשתו של המנוח ועל בסיס הצהרת נישואין, עליה חתמו המנוח ובת הזוג שלו טרם פטירתו. לכן, העברת התגמולים לבת הזוג התבססה על נתונים אלה.
בת הזוג טענה כי יש לראות אותה כאשת המנוח במועד פטירתו, עקב העובדה שהיא הייתה ידועה כך בציבור. לשיטתה, יש לבחון מי הייתה אשתו של המנוח ביום הפטירה להבדיל מיום הנפקת הפוליסה.
בפתח פסק הדין ציטט בית המשפט את סעיף 44 (א) לחוק חוזה הביטוח העוסק בביטוחי חיים והקובע כך: "נקבע כמוטב בן זוגו של המבוטח ללא נקיבת שמו יזכה בתגמולי הביטוח מי שהיה בן זוגו בקרות מקרה הביטוח, ואם נקבעו קרובים - הקרובים שהיו בחיים בקרות המקרה...".
במקרה דנן נקבע בפוליסה כי המוטבת תהיה "אשת המבוטח" ושמה של התובעת לא נזכר. לפיכך, על פי הוראות סעיף 44(א) יש לזכות את מי שהייתה בת הזוג של המנוח בקרות מקרה הביטוח, להבדיל מבת הזוג במועד הנפקת הפוליסה וקביעת המוטבים.
בית המשפט הוסיף כי הוראות סעיף 44(א) וההיגיון הפשוט מובילים למסקנה אחת, לפיה עת המנוח והתובעת התגרשו - היא חדלה להיות "אשת המבוטח" וסטטוס זה אינו רלוונטי מבחינתה. מנגד, על פי המסמכים והוראות הדין, בת הזוג של המנוח עונה להגדרת "ידועה בציבור" ועל כן יש לראות אותה כבת הזוג שלו במועד פטירתו. בית המשפט שוכנע,כי כוונתו של המנוח הייתה, שבת הזוג שלו במועד פטירתו תהיה הגורם שזכאי לקבל את התגמולים בקרות מקרה ביטוח. בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי בת הזוג היא הזכאית לתגמולי הביטוח מכוח הפוליסה (בית משפט השלום, חיפה, 4429-06).
שלוש פוליסות ביטוח שונות
במקרה אחר בוטח פלוני בשלוש פוליסות ביטוח חיים ונפטר במועד מסוים. פוליסה אחת נערכה אי שם בשנת 1971 ושתי הפוליסות האחרות הונפקו בשנת 1985. בשתי הפוליסות המאוחרות קיימת התייחסות לזהות המוטבים ונקבע כי המוטבים יהיו "אשת המבוטח, ובמקרה מותה המוקדם, הילדים בחלקים שווים". "אשת המנוח" אמנם בחיים במועד פטירתו של המנוח אך לאור הליך גירושין שהתנהל בינה לבין המנוח היא אינה אשתו.
הפוליסה המוקדמת התייחסה לסוגיית המוטבים באופן מפורש יותר תוך ציון שמה המלא של אשת המבוטח. בנוסף הודגש כי אם היא לא תהיה בחיים במועד התרחשות מקרה הביטוח, אז המוטבת תהיה הבת של המבוטח תוך ציון שמה המלא.
בתוך כך פנתה חברת הביטוח, אשר הנפיקה את הפוליסות, לבית המשפט בהליך שנועד לברר למי עליה לשלם את תגמולי הביטוח. לגבי שתי הפוליסות המאוחרות נקבע כי המנוח היה גרוש במועד פטירתו ולמעשה לא הייתה לו אישה. בית המשפט הזכיר את סעיף 44(א) לחוק חוזה הביטוח, אשר ניתן להסיק מאופן הניסוח כי אם בן הזוג של המבוטח השתנה וכעת קיים בן זוג אחר עם שם אחר, הרי שבן הזוג בקרות מקרה הביטוח (הפטירה) הוא זה שיהיה זכאי לתגמולים (כפי שסקרנו באירוע הקודם). עוד ניתן ללמוד כי אם בן הזוג השתנה ולא קיים בן זוג אחר, הרי שממילא בן הזוג, שהיה בעת הנפקת הפוליסה, אינו זכאי לתגמולים.
לפיכך נקבע כי ביחס לשתי הפוליסות המאוחרות על חברת הביטוח להעביר את התגמולים לילדיו של המנוח באופן שווה. בת הזוג שלו, במועד הנפקת הפוליסות, אינה כבר אשתו והיא אינה זכאית לתגמולים בגין פוליסות אלה.
לגבי הפוליסה המוקדמת, אשר כזכור נוקבת בשם מלא בקטגוריית המוטבים נקבע כי כאשר מוזכרים מוטבים בשמם יש לכבד את הרישום שקבע המבוטח. בית המשפט העליון קבע בפרשה אחרת בעניין זה כי "חלוקתם של כספים אלה אינה נעשית בהתאם לדיני הירושה והם אינם מתחלקים בין היורשים, אלא משולמים למוטב בהתאם להוראה שנתן המיטיב בחייו".
צוין כי המנוח ערך צוואה בטרם פטירתו ועובדה זו מלמדת שהוא היה מעוניין להסדיר את ענייניו הכספיים. כמו כן, עצם העובדה שהמנוח ערך צוואה אולם לא שינה את שם המוטבים בפוליסות הביטוח מובילה למסקנה, שהמנוח בחר במודע לא להתייחס לפוליסות הביטוח ולקביעת המוטבים בהן. בית המשפט לא שלל את המסקנה שמדובר למעשה בטעות, אך קיימת אפשרות שהמנוח חשב על כך והחליט להשאיר את הדברים כמו שהם. כלשונו של בית המשפט: "משהתייחס המנוח במפורש לרכושו, ומשהחליט לא לשנות את פוליסות הביטוח, הרי בית המשפט כעת לאחר מותו לא יעשה כן" (בית משפט השלום, תל אביב, 61023-01-16).
עינינו הרואות כי קביעת שם של אדם כמוטב בפוליסת ביטוח גוברת על מערכת היחסים האמיתית שמנהל אותו אדם. נדגיש כי הוראה בצוואה לא תגבר על הוראה בפוליסת הביטוח (לפי חוק הירושה גובר המוטב בפוליסה על היורש בצוואה), ועל כן יש לתת את הדעת ולהתייחס לנושא בכובד ראש ומתוך ראייה עתידית של העברת כספים בהתאם לרצונו האמיתי של המבוטח.
כמה עולה ביטוח חיים?
■ הכותב הוא מומחה בביטוח ונזיקין, הבעלים של משרד עורכי דין ג'ון גבע, הדר ושות' ומשמש, בין היתר, כיועץ המשפטי לחברי לשכת סוכני הביטוח.