המוסד לביטוח לאומי / צילום: תמר מצפי
המוסד לביטוח לאומי מתעלם במשך ארבע שנים מפסק דין של בג"ץ המחייב אותו לעדכן את מחירון האביזרים לכלי רכב של נכים, שלא עודכן זה כ-18 שנה. מכוחו של מחירון זה משלם המוסד לביטוח לאומי לחברות האבזור את התשלומים בגין טיפול בכלי רכב של נכים. התוצאה של הפגיעה בחברות האבזור בעקבות אי-עדכון המחירון - עד כדי הבאתן לקריסה - היא פגיעה ישירה בציבור הנכים. כך נטען בעתירה שהוגשה השבוע לבג"ץ נגד המוסד לביטוח לאומי על-ידי פורום אבזור רכבי נכים באיגוד לשכות המסחר, המאגד את מרבית החברות העוסקות באבזור כלי רכב של נכים בארץ וכן על-ידי חברות נוספות העוסקות באבזור כלי רכב של נכים.
העתירה הוגשה ברקע המאבק שמנהלים הנכים באחרונה להעלאת גובה הקצבאות שלהם, והיא עוסקת בנושא שאולי יישמע לציבור הרחב כשולי, אך הוא משפיע על זכויותיהם של 80% מהנכים בישראל.
כחלק מהזכויות שהמדינה, באמצעות המוסד לביטוח לאומי, מקנה לנכים בישראל, ניתן להם גם סיוע בתחום הניידות, וזאת בשתי דרכים עיקריות: הראשונה - מתן הלוואות (שהופכות עם הזמן למענק) לרכישת כלי רכב, המותאמים לצורכי הנכים. זאת, באמצעות התקנת אבזור מיוחד לנהיגת נכה או הסעתו ברכב על-ידי אחר; השנייה - מתן גמלת ניידות חודשית שמסייעת בתשלום העלויות הנלוות לאבזור (כמו טיפולים שוטפים לרכב, ביטוח וכד'). במקרים מסוימים, גובהה של גמלת הניידות נגזר מעלויות הרכב והאבזור שבו.
הנכים הזקוקים לאבזור כלי רכב המטופלים על-ידי המוסד לביטוח לאומי, מהווים 80% מכלל הנכים בישראל. בשנת 1999 יצר המוסד לביטוח לאומי מחירון אחיד למרבית חלקי האבזור בערך דולרי - וכאן מתחילה הבעיה, על-פי העתירה.
מהעתירה עולה כי המחירון נבנה בצורה "פשוטה", שאינה צופה פני עתיד, ללא שום מנגנון הצמדה או התאמה למציאות המשתנה (כמו מדד המחירים או שער החליפין וכד'); והגם שמשנת 1999 ועד 2017 המציאות השתנתה מקצה לקצה, בכל פרמטר רלוונטי שמשפיע על המחיר, הרי שבמשך 18 השנים שחלפו, לא עדכן המוסד לביטוח לאומי את המחירון.
שינויים דרמטיים
בעתירה - שהוגשה באמצעות עורכי הדין רנאטו יאראק (לשעבר מנהל מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה), אוהד יאראק, עודד אופק ושירי פירסטמן ממשרד מ.פירון ושות' - נטען כי במהלך 18 השנים שחלפו מיום קביעת המחירון, חלו שינויים דרמטיים בשוק המקומי, ובשוק האביזרים לכלי רכב של נכים בפרט. בין היתר, נטען, חלה עלייה מתמדת בשכר הממוצע במשק; עלייה של עשרות אחוזים במדד המחירים לצרכן; עלייה במדד תפוקת התעשייה; עלייה במחירי הרכש של התשומות המיובאות, וכן חלה ירידה דרסטית בשער החליפין של הדולר האמריקאי ביחס לשקל. "כלל השינויים האלו - שפועלים כולם לרעת חברות האבזור - אינם נלקחים בחשבון במחירון הקיים", נטען. לעומת זאת, טוענים העותרים, כבר ב-2006 בחר המוסד לביטוח לאומי לעדכן את מחירון הרכבים הפרטיים, כך שמחירי האביזרים הומרו למחירים שקליים, לפי שער חליפין של 4.68 שקל לדולר.
עוד נטען כי כי נושא עדכון המחירון נדון בעבר בפני בג"ץ, וזה הכריע כבר במאי 2013, כי על המוסד לביטוח לאומי לקבל החלטה על עדכון המחירן "בזריזות ותוך זמן סביר". אולם - כך נטען בעתירה - המוסד לביטוח לאומי מתעלם מכך. "למרות הוראותיו המפורשות של בית המשפט מלפני ארבע שנים, ולמרות שכלל המסמכים שנדרשו על-ידי המוסד לביטוח לאומי הועברו לפני מעל שלוש שנים - עדכון המחירון טרם בוצע וגם אינו נראה באופק", נכתב בעתירה וצוין כי התנהלות זו של המוסד לביטוח לאומי מהווה ביזיון בית המשפט.
עוד נטען בעתירה כי "אינטרס המוסד לביטוח לאומי לסכל בכל דרך את עדכון המחירון (שללא ספק יגרור עליית מחירים, אחרת היה מבוצע לפני זמן רב) הוא כפול - הימנעות מהגדלת התשלומים לחברות האבזור מחד, והימנעות מתשלום גמלאות ניידות גבוהות יותר לנכים, המשולמות כנגזרת למחיר האבזור שברכבם. והאבסורד הגדול מכל - הסכם הניידות אותו מבקש המוסד לביטוח לאומי לשנות על-מנת שיוכל לעדכן את המחירון, מורה בעצמו למל"ל לעדכן את המחירון כל שישה חודשים - דבר שלא נעשה על-ידי המוסד לביטוח לאומי, ולו פעם אחת, במשך 18 שנה".
עיכובים בשירות
בעתירה נטען כי "התנהלות המוסד לביטוח לאומי הביאה את חברות האבזור אל עברי פי-פחת, תוך פגיעה קניינית שאין להעלותה על הדעת במצב מתוקן, ותוך גילוי אדישות פוגענית ובלתי נתפסת, למרות כל פניות וניסיונות העותרים להביא לעדכון המחירון".
לטענת העותרים, עמדת המוסד לביטוח לאומי גורמת לקשיים רבים נוספים דווקא לציבור הנכים, כאשר בין היתר כמות הנכים שנדרשים לאבזור מכוניות גדלה מדי שנה, בעוד מנגד, חברות האבזור אינן מסוגלות לגייס ולהכשיר כוח-אדם נוסף על-מנת לטפל בכמות העבודה הקיימת. כך, על-פי העתירה, בשנה האחרונה חלו עיכובים משמעותיים בזמני האבזור, דבר שפוגע בנכים עצמם ויפגע עוד יותר אם יהיו פיטורי עובדים בחברות האבזור עקב הכנסות נמוכות. "אי-יכולת כלכלית (של חברות האבזור - א' ל"ו) גוררת צמצומים. הצמצומים יפגעו באופן קיצוני באיכות השירות של חברות האבזור לציבור הנכים, יצמצמו את תקופות השירות באחריות (אלו שאינן מחוייבות על-פי חוק) וכן הלאה", צוין בעתירה.
בעתירה צוין עוד כי פגיעה נוספת בציבור הנכים באה לידי ביטוי בכך שמחירי המוצרים מייבוא אינם מוזלים מדי שנה - וההפך הוא הנכון. כך למשל, הטכנולוגיות בתחום מתקדמות ואיתן עלויות האבזור בהן נושאות חברות האבזור, אך לא ניתן להשתמש בטכנולוגיות אלו בישראל עקב עלויות האבזור.