גיל גן מור / צילום:איל יצהר
על רקע שבוע הדיור הציבורי בשבוע שעבר, והודעת המדינה כי תגייס מילארד שקל לרכישת דירות לדיור הציבורי, החלטנו להפנות את המבט אל אלה שאפילו לא מוגדרים מחוסרי דיור: דרי רחוב, הומלסים.
דרום תל-אביב הוא הבירה הלא מוכרזת של ההומלסים. בטיול הבוקר עם הכלב אני חולף על פני מהגר עבודה אחד, שישן על הדשא של פארק החורשות. בשעות היום הוא מחביא מזרון מתקפל וסדין על אחד העצים. ויש אחר שישן בקרוואן, שחונה לצד המדרכה בדרך קיבוץ גלויות. לפעמים הוא מוציא כיסאות מתקפלים ומארח חברים על המדרכה.
ההגדרה ל"דרי הרחוב" מצומצמת מאוד ומתייחסת רק מי שמלאו לו 18, "מתגורר ברחוב, בבתים נטושים, בגנים ובשטחים ציבוריים או באתרי בנייה", ו"שרוי בהזנחה גופנית ו/או נפשית, נמצא בניתוק או בניכור ממשפחה, ואינו נאבק לשנות את מצבו". מי שאינם עונים על ההגדרה והגיעו לרחוב מסיבות אחרות יוגדרו כ"חסרי דיור". האגודה לזכויות האזרח טוענת כי יש להפסיק את ההבחנה בין "דרי רחוב" לבין "מחוסרי דיור", ולהשתמש בהגדרה אחת שמתייחסת למצב המגורים.
המסמך "מיפוי דרי הרחוב" שנערך בידי ד"ר יואב סנטו ומשה ברגר, בעבור משרד הרווחה בשנת 2014, מסביר שבישראל תופעת המגורים במקומות ציבוריים הינה תופעה חדשה יחסית. היא קשה למדידה, בין היתר עקב הנטיה של אוכלוסיית דרי הרחוב להתחמק משירותי המדינה. הסקר מגלה שרוב דרי הרחוב (86%) הם גברים, טווח הגילאים נע בין 19 ל-77, אך רובם לא זוכים להגיע לגיל 50. כמעט 70% מקרב אלה שגרים במקומות ציבוריים לא נולדו בישראל, כמעט שני שליש היו מכורים לאלכהול או לסמים ומחציתם נשפטו בעברם למאסר. לרבים מהם יש מחלות נפש.
קודם כל דיור
עו"ד גיל גן מור, ראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח, ניהל בשנים 2011-2013 מאבק משפטי כנגד עיריית ת"א, שביקשה לפנות חסרי בית משטחים ציבוריים פתוחים. בית המשפט העליון קבע בזמנו כי יש לאזן בין זכויות כלל התושבים למרחב ציבורי, לבין זכויותיהם של חסרי הבית להתקיים בו.
- מי הם חסרי הבית?
"חסר לנו הרבה מאוד מידע בארץ כי לא סופרים את חסרי הבית. בעולם מקובל לדבר על רצף של מצבים - מאנשים שגרים בדיור לא בטוח, נשים העוסקות בזנות וגרות אצל הסרסור שלהן, משפחות שאין להן בית וגרות בכל מיני מקומות, אנשים שגרים במקלטים לחסרי בית ורק בסוף, אנשים שחיים ברחוב.
"בארץ משרד הרווחה מתמקד רק באוכלוסיית קצה ולא מתייחס לאנשים שברקע. אבל התופעה הרבה יותר רחבה, ולכן, הנתונים שהמשרד מפרסם מעוותים מלכתחילה. הנתונים האלה מאד שונים ממה שמפרסמים ארגונים של חסרי בית באירופה".
- כמה חסרי בית יש בארץ?
"משרד הרווחה יגיד שיש כ-3,000 דרי רחוב בארץ, בעיקר בערים הגדולות. אבל בפריפריה יש הרבה תופעות של חסרי בית. של אנשים שגרים בפתרונות דיור לא חוקיים, במקלטים".
- מי מטפל בהם?
"הבעיה היא שבארץ יש חלוקה ואין ראייה כוללנית. למשל, למשרד הרווחה יש נוהל טיפול בדרי רחוב שמדבר על הכל חוץ מאשר על דיור. מבחינתם, הוסטלים או פתרונות מוסדיים הם התשובה".
על פי דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, משרד הרווחה מפעיל כ-30 מסגרות עירוניות לטיפול בדרי רחוב. עוד על פי הדו"ח, במשרד הרווחה אומרים כי "ישנן רשויות שבהן יש דרי רחוב אך הן נמנעות מהקמת מסגרת טיפולית ייעודית בשל לחצים פוליטיים, או מחשש מחשש שפתיחת מסגרת פורמלית תהווה מוקד משיכה לדרי רחוב נוספים".
"לעתים, הרשויות פועלות אחת נגד השנייה", אומר גן מור. "למשל, אשה שניזרקה לרחוב בגלל חובות ארנונה לרשות העירונית. מצד אחד ניסו למצוא לה פתרון מגורים, מצד שני, הרשויות לא היו מוכנות למחוק את חובות הארנונה".
- במקומות אחרים בעולם זה עובד אחרת?
"כן. בארץ יש אמנם קצת תמורות, אבל בגדול מתחילים לטפל באדם רק כשהוא מגיע לרחוב ואז בעצם מעבירים לפתרונות מוסדיים ורק אחרי זה יתנו להם אולי סיוע בשכ"ד. בעולם, הגישה היא לתת 'דיור תחילה' (Housing First). כלומר, קודם כל לתת פתרונות דיור שיוכלו לצאת מהרחוב, תוך תמיכה של עובדי רווחה.
"הדבר הכי חשוב הוא ההתערבות המוקדמת. החיים ברחוב משנים את האדם. ככל שאתה עוזב את החיים הרגילים, המשקולות שנערמות לך על הרגלים יותר כבדות, והיכולת לחזור לחיים רגילים נהיית יותר קשה. ההישרדות ברחוב קשה מאוד. אנחנו חושבים שההתמכרות היא זו שהובילה לרחוב, אבל הרבה פעמים, החיים ברחוב הם אלה שגורמים להתמכרות".
- יש אזורים שהם מעדיפים?
"רחובות ראשיים ואזורים מרכזיים. לדרום ת"א הם מגיעים כי הם פיתחו התמכרות לאלכוהול או לסמים, ובאזור הזה ניתן להשיג סמים. סיבה שנייה היא שהאכיפה פחות מוגברת באזורים חלשים של העיר".
- יש יותר חסרי בית?
"אני משוכנע שכן. יש הסכמה רחבה שהסיבה המרכזית לכך היא קודם כל התפרקות מערכות הרווחה וכל רשתות הביטחון החברתיות. מחיסול הדיור הציבורי, דרך הפרטת הרווחה וחיסול ההכשרות המקצועיות. כמובן שיש שילוב של נסיבות אישיות. ובכל זאת, אלה שאין להם תמיכה של רשתות חברתיות יש להם יותר סיכוי להגיע לרחוב".