ברית שקד-נוה / צילומים: איל יצהר, תמר מצפי, יונתן בלום
אינטרנט בע"מ
בזמן שהציבור והתקשורת (וכותב שורות אלה בתוכם), מתעסקים בעיקר בחקירות ראש הממשלה ובפרשת הצוללות, המהלכים המשפטיים שבאמת ישפיעו על חיינו, ולאו דווקא לטובה, עוברים די בשקט. אחד מהם הוא חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט, שאושר השבוע בכנסת בתמיכתם של 63 חברי כנסת לעומת 10 מתנגדים.
החוק מחייב ספקי גישה לאינטרנט לחסום גישה לאתרי אינטרנט שבהם מתבצעות עבירות המפורטות בחוק, או להורות למנועי חיפוש להסיר את תוצאות החיפוש של אותם אתרים ("צו הגבלת איתור"). בנוסף, החוק מאפשר במצבים מסוימים להוציא צו המורה על הסרת האתר משרת אינטרנט (כאשר השרת נמצא בישראל, או שהוא בשליטת אדם הנמצא בישראל או בשליטת תאגיד הרשום בארץ). עוד מאפשר החוק לחסום גישה לאתרי אינטרנט שעולה חשד כי מתבצעות בהם עבירות כמו פרסום מודעות זנות, ארגון הימורים בלתי חוקיים; פרסום תכנים פדופיליים; מכירת סמים מסוכנים ועוד. החוק גם מאפשר לחסום אתרי אינטרנט של ארגוני טרור.
הסמכות להוציא צו חסימה של אתרים המכונה בחוק "צו הגבלת גישה", היא של שופט בית משפט מחוזי לבקשת תובע מפרקליטות המדינה שהוסמך לכך. הצו יוצא אם השופט השתכנע, בין היתר, כי הגבלת הגישה לאתר חיונית למניעת המשך ביצוע העבירה באמצעות פעילות האתר. החוק קובע כי בעת מתן צווי הגבלה או הסרה על בית המשפט לשקול את מידת הפגיעה בציבור כתוצאה מהמשך פעילות האתר והזיקה של האתר לישראל; מידת הפגיעה בגישה של הציבור למידע באמצעות האינטרנט והסיכון לפגיעה בתוכן אחר שאינו קשור לביצוע העבירה; מידת הפגיעה בספקי הגישה לאינטרנט; ומידת הפגיעה בפרטיות של משתמשי אינטרנט.
שוחחתי השבוע עם עו"ד חיים רביה, ראש קבוצת האינטרנט, הסייבר וזכויות היוצרים במשרד פרל-כהן. רביה מכנה את החוק "השריטה הקטנה שלי בספר החוקים של מדינת ישראל". לדבריו, הוא נחקק, משום שהמדינה הפסידה בשתי ערכאות - בית המשפט המינהלי בתל-אביב ובית המשפט העליון בירושלים - בניסיונה לטעון שהמשטרה מוסמכת לדרוש מספקי אינטרנט לחסום גישה לאתרי הימורים ברשת. (רביה ייצג בתיק את איגוד האינטרנט הישראלי שכפר בעמדת המשטרה)".
עו"ד רביה אומר שלאחר שהתברר למדינה שבית המשפט אינו מקבל את עמדתה, היא פנתה לתקן את החקיקה. התהליך נמשך ארבע וחצי שנים. בתחילה הציגה המדינה הצעת חוק, שלפיה מפקד משטרה יוכל בהבל פיו להורות על חסימת גישה לאתר אינטרנט. בסופו של דבר, התוצאה הסופית היא חוק הדורש ביקורת שיפוטית מלכתחילה, שבלעדיה לא תיתכן החסימה.
עו"ד רביה מתריע כי יישום החוק עלול להביא לצנזורה רבה מדי ולפגיעה בחופש הביטוי ובזכויות נוספות. עם זאת, הוא מנסה לשמור על אופטימיות ואומר ש"לפחות בשלב זה - בטרם הוכח אחרת - אפשר גם להסתכל על חצי הכוס המלאה: אתרים ייחסמו רק אם ישמשו לביצוע עבירות מוגדרות".
בתוך כך, ממשיכה בימים אלה ועדה ציבורית שמינה שרת המשפטים שקד ושבראשה עומדת שופטת בית המשפט העליון לשעבר, עדנה ארבל, לעמול על "גיבוש אמצעים להגנה על הציבור מפני פרסומים פוגעניים, כמו בריונות ברשת האינטרנט". בכתב המינוי של ועדת ארבל מוסבר כי "בשנים האחרונות מתרחשת תופעה הולכת וגוברת של פרסומים, בעיקר ברשת האינטרנט, הפוגעים קשות בשמם הטוב או בפרטיותם של מושאי הפרסום. כאשר מדובר בעובדי ציבור, בהם שופטים, שוטרים, עובדים בתחום הרווחה, ועוד, קיים חשש נוסף, מלבד הפגיעה בזכויותיהם, כי עלולה להיפגע גם תקינות תפקודו של השירות הציבורי".
יש לקוות שעדנה ארבל וחבריה לוועדה יזכרו כי לצד הרצון למנוע ביטויים פוגעניים נגד עובדי ציבור ולשמור על תפקודו השירות הציבורי, יש צורך לשמור על חופש הביטוי ולאפשר ביקורת חופשית (עם צנזורה מינימלית-הכרחית) על עובדי הציבור ונבחריו.
האיזון הזה הוא לא פשוט. למדינה יש פעמים רבות נטייה ליצור הגבלות מוגזמות על חופש הביטוי. על כל פנים, החלום הנושן, לפיו רשת האינטרנט תביא ליצירת עולם פלורליסטי יותר, דמוקרטי יותר, טוב יותר, נגוז. ההתגשמות שלו היא דונלד טראמפ וועדות כמו הוועדה בראשות ארבל.
נתניהו לא ידע, הוא לא ידע (?)
כשהאזנתי השבוע לשיחה הקצרה שניהל גיא פלג, כתב המשפט של חדשות 2, עם עו"ד דוד שמרון, מקורבו של ראש הממשלה ובן-דודו, החשוד בשחיתות בפרשת הצוללות, נזכרתי בבדיחה (הגרועה) על הגבר שאשתו תפסה אותו על חם עם המאהבת. אחרי ניסיונות כושלים לשכנע את האישה שלא קרה כלום שואל אותה בעלה - "למי את מאמינה - לי, או למה שאת רואה?".
האם שמרון עבר על החוק? בשלב זה אי-אפשר לדעת, וכמובן שעומדת לזכותו חזקת החפות. אולם כדאי להשוות את הטענות שעו"ד שמרון העלה בשיחה עם פלג למציאות העובדתית. עו"ד שמרון אמר, בין היתר, שבימים האחרונים הוא גילה לפתע את טבעו האמיתי של איש העסקים מיקי גנור, שהפך לעד מדינה בפרשת הצוללות. "היה לי רושם כל הזמן עד ממש עכשיו, ממש עד הימים האלה שאני עוסק עם אדם רציני, ישר, איש עסקים הגון, עם התנהגות אתית מסודרת.. בדיעבד, נוכח הנסיבות כפי שהן מתבררות, הרי מיקי גנור אומר על עצמו שהוא 'ארכי פושע'".
ומה מספרות העובדות? הן מספרות שעו"ד שמרון וגנור היו שותפים עסקיים, ידידים קרובים, ועד לאחרונה היו ביניהם גם יחסי עו"ד-לקוח, שכן שמרון ייצג את גנור, בעת שגנור היה נציגה בישראל של יצרנית כלי השיט הגרמנית, "תיסנקרופ". האם הגיוני שעורך דין ותיק ומפולפל כשמרון יקום בוקר אחד ויגלה שאחד האנשים הקרובים אליו ביותר, האיש שהוא העניק לו ייעוץ משפטי ושהיה שותף לפעולות שביצע גנור בכל הנוגע לרכש כלי השיט, הוא פושע? האם הגיוני שהפשעים שמעיד על עצמו גנור שביצע בהקשר לאותן עסקאות, יכולים היו להתבצע ללא ידיעתו של יועצו שמרון? אולי.
עו"ד שמרון הוסיף ואמר באותה שיחה כי "ראש הממשלה לא שמע ממני בשום שלב שאני מייצג את מיקי גנור, לא מילה ולא חצי מילה וגם לא היה צריך לשמוע". בשלב זה הציבור, וכנראה גם המשטרה, לא יכולים לדעת אם שמרון דובר אמת בנוגע לאי-הידיעה של נתניהו, או משקר. אולי גם לא נדע לעולם. מה שאנחנו בוודאות יודעים הוא שעו"ד שמרון הוא אחד מהאנשים הקרובים ביותר לבנימין נתניהו על פני האדמה, שהוא היה יועצו ושהוא גם בן-דודו. עוד ידוע שנתניהו עסק רבות, מטבע הדברים, בעסקאות לרכישת הצוללות וכלי השיט, שבהן היה מעורב גם שמרון. תשפטו בעצמכם.
הגיון בריא, חשוב להדגיש, לא מהווה ראיה בפלילים, וגם לא צריך להיות לו משקל משמעותי. כדי להעמיד אדם לדין פלילי צריך ראיות מוחשיות וממשיות, הן למעורבות הפיסית שלו בעבירה, והן לכוונה הנפשית שלו לבצע אותה. הפרשה היחידה שבה עמד לדין ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט לדין, ושהוא יצא ממנה בשלום, הייתה פרשת ראשונטורס. אולמרט הואשם באותו מקרה בקבלת דבר במרמה, בכך שהיה שותף לגביית כספים עודפים מארגונים שממנו נסיעות שלו ושל משפחתו לחו"ל. למרות שההיגיון אמר שלא סביר שאולמרט לא היה מודע לאופן מימון הנסיעות, הגיעו למסקנה שלושה שופטים של בית המשפט העליון שאולמרט לא היה מעורב במימון הנסיעות, ולכן הוא זכאי.
השופט סלים ג'ובראן הדגיש את היותו של אולמרט אדם עסוק מאוד בתקופה הרלוונטית לאישום; משכך, נקבע כי ניתן לקבל את טענת אולמרט - ולו מחמת הספק - לפיה הוא לא התעמק בכל פרט ופרט בענייני הלשכה, וכי סמך על אנשי לשכתו - בפרט אלה שרכש להם אמון - שיטפלו בהיבטים שונים של עבודתו.
מי שסבלה מעינוי דין קשה במשפט פרשת ראשונטורס, היא רייצ'ל ריסבי-רז, שהייתה אחראית לטיפול בנסיעותיו של אולמרט. הפרקליטות התעקשה במשך שנים ארוכות להמשיך ולהאשים אותה במעשים למרות הזיכוי בפרשה של הבוס הגדול לשעבר, אולמרט. לאחרונה התקבלה סוף סוף בפרקליטות ההחלטה המתבקשת להעביר את ההליכים שננקטים נגד ריסבי-רז לפסים משמעתיים. טוב מאוחר מאשר לעולם לא.
התמחות פלוס
ציבור עורכי הדין הוא אחד מהציבורים המושמצים ביותר, ובמידה מסוימת של צדק. האינפלציה בכמות עורכי הדין והקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן להיכנס בשערי המקצוע בגלל צמיחת המכללות הפרטיות למשפטים, הביאו לכך שעורכי דין לא מעטים מוציאים למקצוע שם רע לכל השאר, אם בהופעות עילגות או לא מקצועיות בבתי המשפט, אם בייעוץ כושל ללקוחות. וכך, בהלימה לעלייה בכמות עורכי הדין, צמחה גם כמות תביעות הרשלנות המוגשות נגדם.
ישנן מכללות פרטיות למשפטים שניתן לרכוש בהן השכלה משפטית ראויה; אבל ישנן גם מכללות פרטיות שרמתן המקצועית היא מתחת לכל ביקורת. הגרועה מכולן היא כנראה המכללה למשפטים כרמל בחיפה (המרכז האקדמי כרמל). עד כמה היא גרועה? קחו למשל את הנתון, לפיו רק 22% מהסטודנטים שלמדו לתואר ראשון במשפטים במכללת כרמל וניגשו לבחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין באפריל האחרון עברו אותה בהצלחה. זאת, בהשוואה ל80% מבוגרי הפקולטות למשפטים באוניברסיטאות שעברו את אותה הבחינה בהצלחה. דוח שהוגש למועצה להשכלה גבוהה לפני כשנתיים הראה כי רמת הלימודים במכללת כרמל ירודה במיוחד. המועצה החליטה כי עד לתיקון הליקויים שנמצאו, לא תתאפשר פתיחת שנת לימודים נוספת לסטודנטים חדשים במסלול ללימודי משפטים במכללה. ערעור על ההחלטה שהגישה המכללה, נדחה לאחרונה - והמשמעות היא שהמכללה עשויה להיסגר בקרוב.
לשכת עורכי הדין ומשרד המשפטים מנסים כבר זמן רב להילחם בהצפת המקצוע ובירידה במקצועיות של עורכי הדין. במכללות הפרטיות למשפטים הם לא נגעו עד היום (כנראה השאירו את העבודה למועצה להשכלה גבוהה). ובכל זאת, אחרי שנים ארוכות של הבטחות, דיבורים, וציפיות, נראה שסוף, סוף צפוי לחול בקרוב שינוי לטובה בנושא. אתמול (ד') עבר בקריאה שנייה ושלישית בכנסת החוק להארכת ההתמחות בעריכת דין לתקופה של שנה וחצי. זאת, במקום שנת התמחות בודדה הנהוגה כיום. בנוסף, לפי הצעת החוק, ימונה נציב שתפקידו יהיה לפקח על ההתמחות. תפקיד הנציב יהיה לוודא כי תקופת ההתמחות נעשית כראוי, וכי זכויות המתמחה נשמרות.
הארכת תקופת ההתמחות והגברת הפיקוח עליה צפויים להביא הן לירידה בכמות עורכי הדין המוסמכים למקצוע בכל שנה, והן לעלייה ברמה המקצועית של עורכי הדין בזכות ההכשרה היותר מוקפדת והיותר ארוכה שיעברו.
החוק להארכת ההתמחות מצטרף לשינוי שעומד להיעשות במבנה בחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין. עד היום עסקה בחינת ההסמכה בפרוצדורה משפטית בלבד ולא בדין מהותי. אולם, החל ממועד נובמבר 2017 תשונה מתכונת הבחינה באופן יסודי, כך שתכלול שלושה חלקים: דין פרוצדורלי - שמשקלו יהיה 30%-40%; דין מהותי (שאלות על מקרים/"קייסים" בתחומי משפט שונים), שמשקלו יהיה 30%-40%; ומטלות כתיבה וניסוח משפטי, שמשקלן יהיה 20%-25%. לכל חלק מהבחינה יוקדש פרק זמן נפרד, והיא תיערך בסך-הכול כ-6 שעות, עם הפסקות בין החלקים.
המהלכים החשובים לשיפור רמת עורכי הדין לא יכולים היו להתרחש ללא השותפות האמיצה שנוצרה בין לשכת עורכי הדין בראשות אפי נוה, לבין שרת המשפטים, איילת שקד. נוה ושקד השכילו לכרות ברית המאפשרת להם לקדם מהלכים נכונים שהיו תקועים במשך שנים בנצרת בשל ביורוקרטיה, התנגדויות פוליטיות או חילוקי דעות.
אבל הברית בין נוה לבין שקד היא לעתים גם מסוכנת, שכן היא מאפשרת לשניים לקדם גם אג'נדות בעייתיות כמו מינוי שופטים שמרנים לבית המשפט העליון (אג'נדה מוצהרת של שקד שלא הייתה יכולה להתממש אלמלא שיתוף הפעולה של נוה) וכמו היוזמה לביטול נוהג הסניוריטי, לפיו מי שמתמנה לנשיא בית המשפט העליון הוא השופט הוותיק ביותר בעליון - ביטול שנועד להגביר את השפעת הפוליטיקאים על הרכב בית המשפט העליון.
החולשה של נאור
החולשה של נאור
בעוד כחודש צפויה הוועדה לבחירת שופטים לבחור בשופטת אסתר חיות לנשיאת בית המשפט העליון הבאה. חיות תיכנס בנעליה של מרים נאור שתפרוש לגמלאות באוקטובר. בשונה מכמה מקודמיה לתפקיד הרם, אהרן ברק, מאיר שמגר, ודורית ביניש למשל, נאור התקשתה להטביע חותם משמעותי על מערכת המשפט. בתקופתה, היא נאלצה לעסוק הרבה יותר בהגנה על הקיים מפני הניסיונות של שרת המשפטים שקד, וחבריה הפוליטיקאים לכרסם בכוחו ומעמדו של בית המשפט, והרבה פחות בצעידה בנתיבים חדשים.
נאור השמרנית והלא-פוליטיקאית באופיה, התקשתה להתמודד עם התחכום והמיומנות הפוליטית של שרת המשפטים ועם הברית של שקד וראש לשכת עורכי הדין אפי נוה. עדות לחולשתה של נאור אפשר למצוא גם באופן שבו התייחסו אליה השופטים. כך, למשל, בעיצומו של המאבק על המינויים לשפיטה בערכאות השונות באפריל האחרון, הוציאה נאור הנחיה האוסרת על כלל השופטים להיפגש עם ראש הלשכה נוה, או מי מטעמו, וכן שלא להיפגש עם גורמים פוליטיים - זאת, כדי למנוע מפגש בין שופטים לחברי הוועדה לבחירות שופטים. אולם גם בימים שלאחר מתן ההנחיה המשיכו הטלפונים בלשכתו של נוה לצלצל. על הקו היו שופטים לא מעטים שביקשו לקבוע עם נוה פגישה, כדי לשכנע אותו לתמוך בקידומם.