דוד אדרי / צילום: תמר מצפי
פרשת הרצת האג"ח בבית ההשקעות פסגות הסעירה את שוק ההון ואת עולם העסקים הישראלי, ואת אותותיה על השוק ניתן לראות עד היום. הפרשה התפוצצה ב-2010, אז התברר כי רשות ניירות ערך חוקרת חשד לתרמית חמורה בניירות ערך שביצעו בכירי פסגות לשעבר וכן מנהלים זוטרים יותר בבית ההשקעות הגדול במדינה בספטמבר 2007. בין היתר נחקרו באזהרה מנכ"ל פסגות באותה תקופה, רועי ורמוס; ושי ירון, שהיה מנהל פסגות ניירות ערך.
אולם, בהמשך הוחלט לסגור את התיק נגד ירון, וגם ורמוס נחלץ בשלום ולא הועמד לדין פלילי בזכות הסדר שנערך בינו לבין הפרקליטות. בסופו של דבר הועמדו לדין, וגם הורשעו (בדצמבר 2016), שני מנהלים בכירים פחות בפסגות לשעבר - דוד אדרי ושי בן-דוד. השניים הורשעו כי פעלו במשותף כדי להשפיע על שערי אג"ח ממשלתית לקראת "מכרז החלף" שביצע משרד האוצר בספטמבר 2007 ובאישומים נלווים (ראו מסגרת).
השופט חאלד כבוב הטיל על אדרי ובן-דוד עונשי מאסר כבדים וחסרי תקדים בעבירות מהסוג שבו הורשעו השניים. את אדרי הוא שלח ל-4.5 שנות מאסר ואת בן-דוד - ל-2.5 שנות מאסר. בנוסף, השופט הטיל על השניים קנסות משמעותיים: על אדרי - קנס של 4.5 מיליון שקל, ועל בן-דוד - 1.75 מיליון שקל.
היום (א') הגישו אדרי ובן-דוד ערעור לבית המשפט העליון הן על הרשעתם והן על העונשים הכבדים שהוטלו עליהם. באמצעות עורכות הדין נוית נגב ואיריס ניב-סבאג, ובכתב ערעור שמשתרע על פני 214 עמודים(!), מעלה אדרי שלל טענות נגד הרשעתו. אחת הטענות המעניינות של אדרי היא טענה של "אכיפה בררנית". לדבריו, העמדתו לדין פלילי בזמן שהמנהלים הבכירים בפסגות, ירון ו-ורמוס, יצאו בשלום, צריכים להביא לזיכויו משיקולי צדק.
אדרי מדגיש כי עמדתו ועמדת בן-דוד - המיוצג בידי עו"ד ירון קוסטליץ - הייתה ועודנה כי הם לא עברו עבירה, ולפיכך לא הם ולא המנהלים צריכים היו לעמוד לדין. "אולם, משהוחלט כי יש להעמיד את אדרי ובן-דוד לדין, לא היה מקום להבחנה בינם לבין המנהלים".
אכיפה בררנית
אדרי טוען בערעורו כי "אילו בית המשפט המחוזי היה מחיל את המבחן המשפטי הנכון, עמד בפניו בסיס מוצק ואיתן בהכרעת הדין עצמה לכך שלא הייתה הצדקה לכך שנגד רועי ורמוס הסתפקו בסגירת תיק מותנית, ולעומת זאת נגד אדרי ובן-דוד נקטו בהליך פלילי.. מדובר באכיפה בררנית העולה כדי הפליה פסולה, המצדיקה ביטול כתב האישום נגד אדרי ובן-דוד בשל טענת הגנה מן הצדק"", טוען אדרי בערעור.
אדרי מוסיף וכותב בערעורו כי הקביעה של השופט כבוב בהכרעת הדין בדבר "פער עצום" שהיה בין אדרי ובן-דוד לבין המנהלים הבכירים בפסגות היא שגויה, נעדרת בסיס בראיות ועומדת בסתירה לקביעותיו של המחוזי עצמו בהכרעת הדין, לפיהן אדרי ובן-דוד שיתפו את מנהליהם לאורך כל הדרך. "דווקא הקביעות בהכרעת הדין ביססו ביתר שאת את מרכזיות המנהלים ומעורבותם. אלה היו מעודכנים ופיקחו באופן צמוד אחר פעולותהים של אדרי ובן-דוד, וביססו את הפגיעה בשוויון שנגרמה למערערים ואת המשגה שבדחיית טענת אכיפה בררנית לגביהם".
להוכחת הטענה לאכיפה בררנית כותב אדרי בערעור, כי בבסיס הקביעה בדבר כוונה תרמיתית באישום הראשון והמרכזי שעסק במכרז החלף של משרד האוצר, עמדו שש שיחות שניהלו הנאשמים עם המנהלים הבכירים, והשופט כבוב עצמו קבע כי הן מרכזיות להוכחת הכוונה התרמיתית. "ארבע מתוך השיחות היו שיחות עם המנהלים - בין אדרי או בן-דוד לבין ורמוס או ירון. בין השיחות ישנן שתי שיחות של אדרי עם ורמוס, מהן הוסקה ונלמדה הכוונה התרמיתית בהכרעת הדין"
אדרי מזכיר כי אחת השיחות המשמעותיות ביותר שעליה ביסס השופט כבוב את מסקנתו בדבר הכוונה של אדרי ובן-דוד להשפיע על השער באופן תרמיתי - הייתה השיחה המכונה "שיחת המאסטר פלאן" שנערכה בין אדרי ו-ורמוס ב-3 בספטמבר 2007. בהכרעת הדין כתב כבוב: "בשיחה זו אדרי מציין בפני ורמוס באופן חד-משמעי כי הם פעלו להורדת השוק תוך מודעות מלאה לכוח ההשפעה האדיר שיש לפסגות... אני סבור כי הדברים אשר נאמרו בשיחה זו אינם משתמעים לשני פנים ומשקפים באופן ברור וחד-משמעי את כוונתם הברורה של אדרי ובן-דוד, במסגרת תפקידם בפסגות, להשפיע על שער ניירות הערך, תוך ניצול גודלה של פסגות ואפשרות להשפיע על השוק באופן דרמטי".
לדברי אדרי: "יוצא אפוא, כי הקביעות המרשיעות בהכרעת הדין הושתתו והתבססו ברובן, על שיחות, שהצביעו על מרכזיות המנהלים כמי שהיו מעורים בפעילות סוחרי פסגות. הכרעת הדין עצמה השתיתה אפוא בכך בסיס איתן לטענת 'אכיפה בררנית'".
סתירה פנימית
בנוסף לטענתו ל"אכיפה בררנית", מעלה אדרי שלל טענות בערעור. לדבריו, "המחוזי קבע בפסק דינו מספר קביעות יסוד - קביעות מהותיות, עובדתיות ומשפטיות - בשאלות מרכזיות שהיו במחלוקת, שבהן קיבל את טענות אדרי ודחה את טענות הפרקליטות. "על-פני הדברים, קביעות היסוד שקבע השופט כבוב חייבו את זיכוי אדרי ובן-דוד (אך הם הורשעו - ח' מ')", נטען.
בין היתר, מתייחס אדרי לפער בין העובדה שכבוב התבסס בהרשעה על השיחות שניהלו הנאשמים ועל הרטוריקה המלחמתית בה הם השתמשו בהן, כדי להראות שהם התכוונו לבצע תרמית ולהריץ את האג"ח, לבין הקביעה של כבוב כי קיים "שיח סוחרים" - או כלשונו - "לשיחות המתנהלות בין סוחרים ניתן לייחס מאפיינים מסוימים וייחודיים וישנו "סלנג" השמור לשיחות מעין אלה".
עוד טוען אדרי כי קביעות יסוד של השופט ביחס למשקל שצריך לתת לחוות דעת של המומחית הכלכלית מטעם התביעה, לאור היותה הכלכלנית הראשית של רשות ניירות ערך (גיתית גור-גרשגורן), גם היו צריכות להוביל לזיכויו ולזיכוי של בן-דוד. אדרי מציין כי השופט כבוב קבע ש"המומחית נחשפה לראיות עוד בטרם מונתה כמומחית ואף הייתה חלק מהגוף אשר המליץ על הגשת כתב האישום". לפיכך, טוען אדרי, "שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא הסיק מכל אחת מקביעות היסוד המשפטיות בפני עצמה, וקל וחומר משילובן יחד את המסקנה המתחייבת - זיכוי המערערים. לאור קביעות היסוד שומה היה על המחוזי מקבוע, כי פעילות פסגות במסחר הייתה פעילות היערכות לגיטימית לקראת מכרז ההחלף, וזאת אף בטרם בחינת השיחות המוקלטות".
אדרי טוען עוד כי "בכל מקרה, שגה המחוזי בכך שלא בחן את השיחות המוקלטות לאור קביעות היסוד של בית המשפט בעצמו: לאור הקביעה, כי היערכות למכרז החלף היא אינטרס כלכלי לגיטימי; לאור הקביעה, כי עצם ההתייחסות של סוחרים לשער הנייר אינה אינדיקציה מספקת לכוונה תרמיתית; לאור הקביעה, כי לצורך הוכחת הכוונה הנדרשת בעבירה אין די בתקווה ו/או רצון לכך ששער נייר ערך יעלה או ירד ואף בשמחה על תוצאה שכזו; לאור הקביעה כי הדברים נכונים גם שעה שמדובר בפעולות מסחר אגרסיביות, בהיקפים משמעותיים או במחירים גבוהים או נמוכים משמעותית ממחירי השוק, אשר המבצעים אותן יודעים, כמעט בוודאות מלאה, כי יובילו להשפעה על שער נייר הערך".
אדרי מבהיר כי "בדיקת השיחות לאור קביעות היסוד, הייתה מובילה למסקנה כי מדובר היה בשיח כלכלי לגיטימי וכי לא נתקיים בהן רכיב הכוונה התרמיתית להשפיע על השער, הנדרש לצורך הרשעה בעבירה". אדרי: "כבוב בעע קביעות מחמירות ביותר שאינן מבוססות, כדי להשחיר אותי ולשוות למעשיו נופך חמור יותר
הערעור שהגיש היום דוד אדרי לבית המשפט העליון בתיק פסגות מתמקד אמנם בהרשעתו, אבל לחלופין, ולמקרה שהעליון לא ישתכנע מטענותיו, אדרי מערער גם על העונש הכבד שהוטל עליו על-ידי השופט חאלד כבוב - 4.5 שנות מאסר וקנס בסך 4.5 מיליון שקל.
בערעור נטען כי "השופט כבוב שגה בכך שגזר על אדרי עונש קיצוני בחומרתו, שאינו הולם לנסיבות ביצוע העבירה ולנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, שאינו מותאם לענישה הנוהגת, שאינו מידתי כלל, ללא הנמקה של ממש ובהתעלם מטענות רבות של אדרי". לדברי אדרי, "השופט טעה כשעשה בשימוש ברטוריקה מחמירה בגזר הדין, ללא בסיס ושלא בצדק. המחוזי קבע קביעות מחמירות ביותר שאינן מבוססות, וזאת על מנת להשחיר את אדרי ולשוות למעשיו נופך חמור יותר, כגון: "הנאשמים פעלו... באופן בריוני".
אדרי מלין גם על החלטתו של השופא כבוב לציין בגזר הדין את השכר והפרמיה העצומים שקיבל באותה תקופה. בגזר דינו כתב השופט כי "אדרי קיבל במהלך 2007-2009 שכר ופרמיות בסכום של כ-65 מיליון שקל (!), כאשר הפרמיה שקיבל ביחס לשנת 2007 היא יותר מ-27 מיליון שקל. בן-דוד זכה לפרמיה של כ-20 מיליון שקל במהלך שלוש השנים הללו, מתוכם כ-7.5 מיליון שקל -פרמיה לשנת 2007". לטענת אדרי, "עצם הצגת השכר והפרמיות והתבססות עליהם הביאו להחמרה חסרת הצדקה עם אדרי".
טענה נוספת שמעלה אדרי היא שכבוב שגה בייחסו משקל מועט לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות. אדרי מזכיר כי העבירות בוצעו בספטמבר 2007, החקירה חלה ב-2010, וכתב האישום הוגש באפריל 2014.
"אדרי ובן-דוד ניצלו את גודלו, עוצמתו וכוחו של בית ההשקעות פסגות באופן בריוני" / רקע
דוד אדרי ושי בן-דוד הורשעו במשפט פרשת הרצת האג"ח בפסגות בדצמבר 2016. ההרשעה הגיעה כ-9 שנים אחרי שהמעשים התרחשו, וכאמור, כאשר בכירי פסגות לשעבר, רועי ורמוס, אריק שטיינברג, ושי ירון, לא הועמדו לדין, על אף שנחקרו באזהרה בזמנם. שני נאשמים נוספים, אהרון נבון וסער וינטראוב, שהיו אנשי דויטשה בנק והועמדו לדין באשמה כי שיתפו פעולה עם אדרי ובן-דוד, זוכו מהאישומים נגדם מחמת הספק.
בתקופה הרלוונטית לכתב האישום כיהן אדרי כסמנכ"ל ברוקראז' בבית ההשקעות וכן ניהל את חשבון הנוסטרו של פסגות; בן-דוד כיהן כמנהל חדר ברוקראז' בפסגות. השניים הורשעו כי פעלו במשותף כדי להשפיע על שערי איגרת חוב ממשלתית לקראת "מכרז החלף" שביצע משרד האוצר בספטמבר 2007.
לפי התוכנית המשותפת, בימים שקדמו למכרז ביצעו הנאשמים עסקאות רבות בהיקפים גדולים, על-מנת להשפיע על שערי איגרת חוב שהשתתפה במכרז. בנוסף לתוכנית המשותפת פעלו אדרי ובן-דוד במטרה להשפיע על שערי איגרות חוב נוספות שהשתתפו במכרז. פעילויות אלה שיפרו את יחס ההמרה שלו זכו הנאשמים במכרז והשיאו לפסגות רווחים משמעותיים.
באישום נוסף הורשעו השניים בביצוע עסקאות בהיקפים גדולים, במטרה להעלות את שער איגרת החוב של חברת דלק נדל"ן. זאת, על רקע סיכום מוקדם עם מנכ"ל דלק נדל"ן, הלל רוז'נסקי, שהתחייב לרכוש את האג"חים במחיר גבוה יותר מהמחיר בשוק.
לפי אישום שלישי, אדרי ביצע פעילות מסחר תרמיתית, תוך ביצוע עבירת מירמה והפרת אמונים כלפי פסגות. בדצמבר 2008 רכש אדרי אג"ח לחשבונו הפרטי; לאחר מכן, במשך כ-3 שבועות הוא ביצע רכישות מאסיביות של אג"ח זה, באמצעות חשבון הנוסטרו של פסגות שהיה בשליטתו, במטרה להעלות את שער האג"ח. אחרי עליית השער הוא הקדים ומכר את האג"ח תוך גריפת רווחים משמעותיים; ורק לאחר מכן, ולאחר שמכירותיו גרמו לירידות שערים של האג"ח, אדרי מכר את האג"ח מחשבון הנוסטרו.
באפריל האחרון השופט כבוב גזר על השניים עונשי מאסר חסרי תקדים בחומרתם כאשר מדובר בעבירות של הרצת מניות. אדרי נשלח ל-4.5 שנות מאסר (54 חודשים); ובן-דוד לשנתיים וחצי מאסר (30 חודשים), בגין הרשעתם ב-3 פרשיות שביצעו בשנת 2007, שהמרכזית שבהן היא הרצת האג"ח.
בנוסף, השופט הטיל על השניים קנסות משמעותיים: על אדרי - קנס בסך כולל של 4.5 מיליון שקל, ועל בן-דוד - קנס בסך 1.75 מיליון שקל.גזר דינו של השופט כבוב היה מפורט ומנומק והוא הדגיש כי השניים, אדרי ובן-דוד, פעלו מתוך תאוות-בצע וגרפו סכומי-עתק בזכות מעשי המירמה שלהם.
"הנאשמים פעלו לכל אורך הדרך להשיא את הרווחים לבית ההשקעות באופן ישיר, וככל שרווחים אלה גדלים - הרי חלקם של הנאשמים ברווחים האלה גם הולך וגדל, שהרי נוסחת התגמול מורכבת משכר קבוע ומאחוזים ומבונוסים שנובעים מהרווחים שנוצרים לבית ההשקעות".השופט דחה את טענת ההגנה, לפיה מדובר במניע כלכלי לטובת פסגות, ולא במניע של תאוות-בצע לנאשמים עצמם. לדבריו, "הנאשמים ידעו ידוע היטב שעל-פי נוסחת התגמול שהם חתומים עליה מול בית ההשקעות, הם זכאים לקבל חלק יחסי מהרווח שפעילותם מניבה לבית ההשקעות".
לפי גזר הדין, "הנאשמים פעלו במסגרת תפקידם בבית ההשקעות פסגות, מהגדולים בישראל, המנהל כספי ציבור בהיקפים עצומים של מיליארדי שקלים, כאשר הם מנצלים את אותה פוזיציה, את כוח המסחר העצום המצוי בידם ואת יכולת השפעתם על מחירי ניירות הערך בשוק באופן בוטה. הם פעלו מתוך כוונה להשפיע על שערי ניירות הערך נשוא 'מכרז ההחלף', תוך ניצול גודלו, עוצמתו וכוחו של בית ההשקעות באופן בריוני".
השופט כבוב הוסיף וכתב כי "שעה שעבירת התרמית וההשפעה על שערי ניירות הערך נעשית על-ידי גוף כה גדול ועוצמתי ובהיקפים של מיליארדים, הרי שהפגיעה במחירי ניירות הערך וביעילותו של שוק ההון היא קשה, ואף קשה מנשוא שעה שאותה התרמית מבוצעת על-ידי גוף מוסדי מהגדולים במשק".
חת הסיבות להמשכות ההליכים הייתה כי רשות ניירות ערך התקשתה בתחילה למצוא מומחה חיצוני שייתן חוות-דעת בתיק מטעמה.
אדרי גם משווה את המקרה שלו לזה של נוחי דנקנר שנשלח לשנתיים מאסר בגין הרצת מניות חברת אי.די.בי אחזקות על-ידי השופט כבוב, שהטיל עליו קנס בסך 800 אלף שקל. "הקנסות שהוטלו על אדרי לא פרופורציונליים להרשעה" טוען אדי.. הן בבחינת כל קנס בנפרד, ובוודאי בבחינת הקנס הכולל שהוטל עליו, שהינו קנס תקדימי וגבוה ביותר ביחס לקנסות אחרים שהושתו בפסיקתנו", טוען אדרי ומזכיר בין השאר את הקנסות בפרשת אי.די.בי.
עורכות הדין נוית נגב ואיריס ניב-באג מייצגות את אדרי וגם את איתי שטרום שהורשע בשותפות להרצת המניות בידי בנו.