ניצול מיותר של הצעירים
ציבור עורכי הדין בישראל, ואולי גם אחרים, התבשרו, ואני מניח שבסיפוק מה, כי מליאת הכנסת אישרה בקריאה שנייה ושלישית תיקון לחוק המאריך את תקופת ההתמחות בעריכת דין משנה לשנה וחצי. הנימוק המרכזי להארכת ההתמחות בחצי שנה היה שההארכה תשביח את הרמה המקצועית של ציבור עורכי הדין.
בשנת 1990, בתקופת כהונתי כיו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, סברנו, חבריי פרופ' אמנון רובינשטיין, פרופ' דוד ליבאי ואנוכי, אחרת. עשינו מאמץ דווקא בכיוון ההפוך: להקל על אותם צעירות וצעירים הבוחרים לרכוש את מקצוע עריכת הדין. תקופת הלימודים קוצרה בחצי שנה, ותקופת ההתמחות קוצרה משנתיים לשנה אחת.
החשיבה שהארכת תקופת ההתמחות בחצי שנה תשביח את רמת המקצוע היא שטחית. לא משך תקופת ההתמחות יקבע את מידת הכשירות של עורכי הדין לייצג כהלכה את האינטרס של הלקוח. מה שכן יקבע הוא אופי ההתמחות, המטלות שיוטלו על המתמחים, מאסת הלמידה שהם ירכשו במקום ההתמחות באשר לייצוג הולם של הלקוחות וכיו"ב.
הרי אפשר לקבוע תקופת התמחות של שנתיים או שלוש, שבהן ינוצלו המתמחים בעיסוקים שאינם משפרים את כושרם כמשפטנים. לעומת זאת, אפשר גם בתקופת התמחות של שנה, שבמהלכה רוכשים המתמחים ידע, ניסיון והבנה, להעניק להם כישורים לשרת טוב יותר את הלקוחות בעתיד.
כללית, רמת השירות שאותה מציע עורך הדין ללקוחו היא עניין מורכב. היא נובעת קודם כול ממידת המחויבות והמסירות לאינטרס של הלקוח, וזה כלל לא פשוט, שכן עורכי דין אינם מטפלים בלקוח אחד. על-מנת להחזיק משרד הם אמורים לטפל בשורה של לקוחות, ולדעת להקדיש לכל אחד מהם את עומק הלימוד, בצד העובדתי ובצד המשפטי, כדי שיוכלו לייצג את הלקוח כיאות.
ייצוג נאות של לקוחות עורכי הדין הוא תמיד פונקציה ישירה של השקעת לימוד התיק באופן מעמיק ומלא, ופינוי הזמן המתאים לביצוע עבודה זו. ההשקעה שאותה משקיע עורך הדין בהכנה לייצוג הלקוח, ונכונותו להקדיש את הזמן הנחוץ לביצוע הייצוג, הן שיקבעו את יעילות ההגנה על האינטרס של הלקוחות יותר מאשר משך זמן איזשהו של תקופת ההתמחות.
את רכיב ההתמחות ירשנו מהשיטה האנגלית. בארה"ב לא נדרשת תקופת התמחות לאחר סיום לימודי המשפטים. הארכת תקופת ההתמחות בחצי שנה לא תשביח את המקצוע, אלא תיצור מחסום נוסף לשילוב של צעירות וצעירים במקצוע עריכת הדין. בתקופה הנוספת של חצי שנה, הם יעבדו במעמד ובשכר של מתמחים, ויש בזה ניצול מיותר של הרבה צעירים, שגם אם יהיו עורכי דין לא בהכרח יעסקו במקצוע עריכת הדין.
מהלך זה מעיד כיצד אינטרסים סקטוריאליים גוברים אצלנו על התחשבות מאוזנת ונכונה בציבור הצעירים בישראל. במדינה שבה מוטל על הדור הצעיר עול הרבה יותר כבד מזה המקובל בארצות המערב, ראוי שנעשה כל מאמץ להקל על הצעירים במדינה.
כל הצעירים הנורמטיביים מקדישים שנים לשירות חובה במערכת הביטחון. לרובם קשה לרכוש דירת מגורים ללא סיוע של ההורים, אלא אם ישתעבדו למשכנתה לעשרות שנים. גם רכישת מכונית בישראל ותחזוקתה עולים פי כמה יותר מהמקובל בארצות-המערב.
באיזון האינטרסים שבין תרומה מפוקפקת להשבחת המקצוע לבין הצורך להקל על הצעירים בישראל, ראוי היה להטות את הכף לטובת ההקלה עליהם - ולא להפך.
