אתמול (א'), לאחר הכרעת הדין במשפטו של החייל היורה, אמר הרמטכ"ל גדי איזנקוט שאם יקבל מאלאור אזריה בקשה להקלה בעונש, הוא ישקול אותה בחיוב.
האמירה הזאת לא רק שהיא אומללה, היא גם מקוממת. בעיקר, היא מהווה סטייה מהדרך המוסרית והערכית שאיזנקוט נקט לאורך כל הפרשה - עד כה. קודם כל, כאשר אישיות בכירה אומרת שתשקול בחיוב בנושא כזה, היא כבר לא יכולה לחזור בה, וזו למעשה מעין הבטחה להקל בעונש. וזה כבר לא ערכי ולא מוסרי.
גם אין שום תנאים מוקדמים למתן ההקלה בעונש, אם וכאשר. הרמטכ"ל לא מדבר על חרטה, על בקשת סליחה, שום דבר. כל מה שאזריה צריך לעשות זה לבקש.
ככה תנהג מעכשיו, איזנקוט, גם לגבי חיילים אחרים? אני מניח שלא. אבל יכול להיות שלא תהיה ברירה. כי אתה מלמד את ציבור החיילים שאם עושים הרבה רעש, תוקפים שופטים ומפקדים ואת כל מי שלא מסכים איתם - הם מקבלים יחס מיוחד. אז למה שגם אחרים לא יאמצו דרך זו?
לחץ קשה מנשוא
פרשת אזריה עמוסה בהשלכות שליליות לא רק בגלל עצם המעשה, אלא גם, ואולי בעיקר, משום שהמערכת השלטונית הוכיחה שהיא מתקשה לעמוד בלחץ של אלפי טוקבקיסטים משתלחים וחסרי דעת. נתניהו כבר הודיע שהוא בעד חנינה, כמובן, וגם ליברמן, כמובן, ואין צורך לומר בנט. כל אלה מרגישים שחובתם הראשונה היא לרצות את "הימנים", ולא את החוק והמוסר, כי החוק והמוסר לא הולכים ולא נוהרים לקלפיות, ואם הם מגיעים לשם - הם מצביעים לשמאל.
פגיעה במורשעים
אני חושב שמספיק ודי. יותר מדי זמן קיבל אזריה יחס מיוחד. צריך להכניס אותו לכלא מיד כדי לרצות את העונש שנגזר עליו. אם יגיש ערעור, ואם יזכה בו, אפשר כמובן לשחררו. אבל בהתאם לדין אזריה לא יכול להסתובב חופשי. זה עיוות של הסדר המשפטי, וזו גם פגיעה במורשעים אחרים שלא זכו לתנאים אלה.
אני חושב שלא מאוחר לתקן, אבל לצורך זה צריך איזנקוט לחזור בו מאמירתו. כאשר הוא מקבל בקשה להקלה בעונש, עליו להיות משוחרר מלחצים, גם כאלה שהוא מביא על עצמו. אסור שתהיה לו מחויבות לאמירות קודמות שלו. ההחלטה צריכה לא רק להיות נקייה, אלא גם להיראות כזאת.
מה רוצים משפטל?
אומרים לו שישנה את דרכיו, שיפסיק לקלל, שלא יבזה שופטים, שיהיה כאחד האדם. אבל למה לו? אם יורם שפטל מתנהג יפה, הוא לא קיים. בעוד שאם הוא מנאץ ומשמיץ, מזמינים אותו לתוכניות מלל ברדיו ובטלוויזיה. אפילו עומדים אצלו בתור.