השופט זכריה ימיני / צילום: בירן בוצ'אצ'ו
מצבים לא מעטים בחיינו מזמנים אותנו לחתום, במודע, על כתב ויתור סודיות רפואית. אולם במצבים רבים אחרים המידע הרפואי הפרטי שלנו הופך ממילא לנחלת הכלל, בעידן בו הקלדה קצרה בגוגל חושפת כל הליך משפטי שלא זכה לחיסיון. כך, למשל, תלמידים שמוצאים ברשת היסטוריה רפואית של המורה שלהם ומשתמשים במידע בכדי ללעוג לו.
השופט זכריה ימיני מבית משפט השלום ברמלה נרתם לאחרונה למאבק בשוטטות החופשית של מידע רפואי במרחבי רשת האינטרנט, וקבע - בהסכמתה של נשיאת בתי משפט השלום במחוז מרכז, השופטת עינת רון - כי בתיקים שבטיפולו יש להטיל חיסיון על כלל התביעות המערבות מצב רפואי.
ההחלטה של השופט ימיני מבצרת את פרטיותם של התובעים, בעידן בו רבות מהאסמכתאות המשפטיות מפורסמות באינטרנט וחשופות לעיני כל. זאת, למרות שהן כוללות מידע רגיש הנוגע למצב בריאותו של התובע-הנפגע.
חיסיון על תביעות הוחל עד כה רק על שמות התובעים בגין נזקי גוף שנגרמו להם, וזאת לפי תיקון 77 לחוק בתי המשפט, שהתקבל ב-2014. החלטתו של השופט ימיני מחילה את איסור הפרסום שבתיקון האמור לא רק בתביעות בגין נזקי גוף, אלא בכל התביעות בטיפולו שבהן מוזכר מצבו הרפואי של אדם - בהן תביעות רבות לפיצוי כספי מכוח פוליסת תאונות אישיות, אובדן כושר עבודה, ביטוחי תביעות נכות וביטוחי חיים.
כך, למשל, בפסק דין שניתן על-ידו לפני כחודש (55890-05-14), מכנה השופט ימיני בשמות "פלוני" ו"פלונית" את הוריו של נער שנפטר מסרטן. כיורשיו, תובעים ההורים מחברת הראל את תגמולי הביטוח הרפואי שהיה לו בחברה. תיאורי ההליכים הרפואיים שעבר הנער המנוח היו בעבר זוכים לחשיפה, וההורים היו מזוהים בשמם; כעת - פרטים אלה יישארו חסויים.
השופט ימיני יישם במספר תביעות נוספות את מדיניותו החדשה, לפיה מוטל חיסיון על כלל התביעות המערבות מצב רפואי. כך, למשל, ימיני קבע באחת מהחלטותיו כי "מאחר שמדובר בתביעה בגין מצב רפואי, המזכירות תעביר את התיק לסטטוס של 'חסוי לציבור ופתוח לצדדים'".
גם ועדת תביעות השיבוב של לשכת עורכי הדין תומכת בעמדתו של השופט ימיני באשר לחיסיון. הוועדה מבקשת, בנייר עמדה שפרסמה, להרחיב את התיקון לחוק, כך שבכל בתי המשפט, פרטי התובע יהיו חסויים מרגע שהתיק מערב מצב רפואי.
לדברי יו"ר (משותף) ועדת תביעות השיבוב, עו"ד ד"ר אסף ורשה, הוועדה תפעל לקידום הנושא אצל הנהלת בתי המשפט על-מנת להחיל את החיסיון באופן רוחבי.
הפגיעה מתעצמת
את חשיבות הפרטיות כערך בפני עצמו - בלי קשר לפגיעה בפרנסתו של אדם או בשמו הטוב - הדגיש בעבר בית המשפט העליון בפסק דין מ-2013. בפסק הדין נידונה בקשה של עורך דין לאסור את פרסום שמו, בגלל שהחשיפה, לטענתו, תזיק לפרנסתו. השופט צבי זילברטל אסר את הפרסום בשל הפגיעה בפרטיות, והבהיר כי פגיעה בפרנסה ללא פגיעה בפרטיות - אינה עילה לאסור פרסום שם.
השופט אליקים רובינשטיין, בפסק דין מ-2014, הצביע על ההתקדמות הטכנולוגית בשני העשורים האחרונים. "זכורני מימי כהונתי בבית המשפט המחוזי משכבר הימים, כי תהיתי מדוע מתפרסמים שמות הצדדים בתיקי משפחה; אמנם לעת ההיא, לפני קרוב לשני עשורים, עדיין לא היו המאגרים מפותחים כמו האידנא (עכשיו - מ' ר'), וכך גם המחשוב, ופסקי הדין לא היו אפוא נחלת הכלל באותה מידה, ציין. "(אולם) כיום, כאשר בהקלדה נוחה במאמץ מינימלי ניתן להגיע לפסיקה כולה - מתעצמת הפגיעה הפוטנציאלית במי שפרטי בריאותם נחשפים".
השופט רובינשטיין ציין את הקלות בה ניתן לתעד את המידע המועבר באולם בית המשפט. לדבריו, "בעולם וירטואלי עשיר יש, להלכה, אפשרות לתעד בצילום ובהקלטה ממכשיר טלפוני נייד, ולו גם באיסור, שלא כדין - גם את הנעשה באולם". רובינשטיין ציין כדוגמה את שלטי האזהרה במעליות בבתי החולים, לפיהם "לא אחת מופיעה אזהרה שלא לשוחח בעניין מטופלים, כדי לשמור על זכויות החולים".
רובינשטיין אף הזכיר את החלטת השופט יצחק עמית שלא לחשוף חומר בנוגע לטיפולים נפשיים של קורבנות עבירות מין, והוסיף כי "זכות הציבור לדעת" ועיקרון "פומביות הדיון" נשמרים, גם אם השמות בתיקים ייקראו בראשי-תיבות או במילה "פלוני".
האם "פלוני" מקשה על אזכור פסקי דין? כן, אבל לדידו של רובינשטיין - אי-הנוחות הזו (שמטרידה בעיקר עורכי דין, יש לציין) "אינה יכולה להיות שקולה כנגד הפגיעה החמורה בפרטיות". הרציונל הזה, כך נראה, הביא גם לקביעתו החדשה של השופט ימיני.