גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

לחברה תהיה זכות עמידה עצמאית (זכות לייצג את עצמה באופן עצמאי) בהליך של ניהול תביעה נגזרת נגדה ויש לה "פתחון פה" להשמיע את טענתה, כי אופן ניהול התביעה הנגזרת פוגע בטובתה. כך קבע אתמול (ב') בית המשפט העליון בפסיקה תקדימית בתחום התביעות הנגזרות. פסק-הדין ניתן במסגרת תביעה נגזרת שאושרה נגד לב לבייב, בעל השליטה בחברת אפריקה ישראל להשקעות.

תביעה נגזרת מאפשרת לבעל מניות בחברה 'זכות עמידה' לתבוע בשם החברה, במקרה שהוא חושב שנגרם לה נזק, ובמצב שבו האורגנים המוסמכים להגיש תביעה בשם החברה נמנעים מלעשות כן. ברוב המקרים, מוגשות נגזרות נגד דמויות פנימיות בכירות בחברה, שהתובע (בעל מניות בחברה) סבור שהם הפרו את חובותיהם כלפיה. מטבע הדברים, במצבים כאלה, מוסדות החברה עלולים להימנע מלהגיש תביעה משפטית נגד הבכיר בעצמם.

במאי 2014 אישר שופט המחוזי בלוד, יעקב שינמן, בקשה לנהל תביעה נגזרת בסך 86 מיליון שקל נגד אפריקה ישראל, נגד בעל השליטה לבייב ונגד הדירקטורים שלה. זאת, בגין עסקה שבוצעה באוקראינה לרכישת קרקע בסך של 22 מיליון דולר. הבקשה הוגשה על-ידי רפאל כהן, שהחזיק במניות אפריקה ישראל בשווי של כ-1,900 שקל משנת 2008. כהן טען שהעסקה בוצעה באופן לא כשר ותוך הפרת אמונים של לבייב.

על החלטת המחוזי הגישו לבייב והדירקטורים בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון. הערעור התקבל בעיקרו, במובן זה שנקבע כי אין לאשר את ניהול התביעה הנגזרת נגד הדירקטורים, וכי התביעה הנגזרת נגד לבייב תצטמצם לעילות של תרמית והפרת חובת אמונים שלא בתום לב. לפי פסק-הדין בערעור, הוחזר הדיון בתביעה הנגזרת למחוזי כדי שידון בה בהתאם ל'גבולות הגזרה' החדשים.

בטרם החל הדיון המחודש, פנו הצדדים להליך גישור, ומשזה לא צלח, המשיכו בניהול התביעה. במסגרת זאת, החליט דירקטוריון החברה על הקמת ועדה מיוחדת, שתפקידה לייעץ להנהלת החברה בכל הקשור לניהול התביעה הנגזרת, ולייצגה אל מול התובע. התובע מצדו סירב לשתף פעולה עם הוועדה המיוחדת, ופעל ישירות אל מול מנכ"ל החברה. משלא נענו דרישותיו, הגיש התובע לביהמ"ש בקשות שונות, בכלל זה בקשה להורות לחברה ולנתבע להמציא מסמכים הרלבנטיים לטענתו להליך; בקשה לתיקון כתב התביעה; ובקשה לפי פקודת ביזיון בימ"ש, בה התבקש המחוזי לחייב את מנכ"ל החברה לשתף עמו פעולה.

השמעת קול בלתי אמצעית

על רקע בקשות אלו, ונוכח סירובו של התובע הנגזר לשתף פעולה עם הוועדה המיוחדת, הגישה החברה למחוזי בקשה "להכיר בזכות עמידתה העצמאית... בהליך, ומכוח זאת גם להכיר בייצוגה העצמאי בפני בימ"ש במסגרת ניהולה של תביעה זו, בעניינים בהם סבורה החברה כי טובתה מחייבת ייצוג נפרד שכזה". לטענת החברה, בחינת הבקשות השונות שהגיש התובע הנגזר מלמדת על ניגוד האינטרסים שבין התובע הנגזר לבין החברה. במצב דברים זה, טענה החברה, יש לאפשר לה להשמיע את קולה לפני ביהמ"ש באופן בלת-אמצעי - גם בשלב שלאחר אישור התביעה הנגזרת.

בנוסף, הגישה החברה "בקשה להגשת תגובה לבקשה לתיקון כתב תביעה" שהגיש התובע הנגזר, במסגרתה טענה כי "אופן ניסוח הבקשה לתיקון כתב התביעה כפי שהוגשה על-ידי התובע, מצביע על כי בפנינו מקרה בו מוצדק שהחברה תביא עמדתה בפני ביהמ"ש בנפרד מזו של התובע הנגזר". לטענת החברה, כתב התביעה המתוקן - הכולל טענות המטילות דופי בחברה - הוגש ללא תיאום עמה, מבלי לאפשר לגורמים המוסמכים מטעמה לבחון את הדברים, ומחייב אפוא את קבלת עמדתה העצמאית בעניין.

ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה ופסק כי אין לחברה זכות עמידה עצמאית לאחר אישור התביעה הנגזרת. בין היתר, נקבע כי הכרה בזכות עמידה עצמאית של חברה לאחר אישור הבקשה לנהל בשמה תביעה נגזרת, חותרת תחת מוסד התביעה הנגזרת. זאת, מאחר שהיא מכרסמת בסמכותו הבלעדית של התובע הנגזר לנהל את התביעה בשם החברה, ומאיינת למעשה את שלב אישור הבקשה לניהול תביעה נגזרת.

החברה הגישה בקשת רשות ערעור לעליון, וטענה כי שופט המחוזי שינמן טעה כשקבע כי הכרה בזכות עמידתה העצמאית של החברה, לאחר אישור הבקשה לתביעה נגזרת, נוגדת את מוסד התביעה הנגזרת.

מנגד, טען התובע הנגזר כי הבקשה אינה אלא ניסיון נוסף של לבייב, בעל השליטה באפריקה ישראל - המצטרף לניסיונות קודמים, חוזרים ונשנים - לסרבל ולעכב את בירור התביעה הנגזרת. "קבלת הבקשה תוביל ל'דיונים אינסופיים' לפני המחוזי, שכן כל עד שיזומן על-ידי התובע, כל מסמך שיתבקש מאת החברה, יגררו אחריהם הליך משפטי נפרד ודחיות אין קץ. תוצאה זו נוגדת את מהותו של מוסד התביעה הנגזרת, מאפשרת לבעל השליטה לשלוט בהליך התביעה הנגזרת ומסכלת את האפשרות לנהלה כראוי".

שתי ישויות

העליון קיבל את הערעור, במובן זה שיש להכיר במעמדה הנפרד והעצמאי של החברה, גם לאחר שניתן אישור לתובע מסוים לנהל בשמה תביעה נגזרת. השופטים פסקו כי סמכותו של התובע הנגזר לפעול בשמה של החברה מצומצמת רק למה שקשור בניהול התביעה הנגזרת, ולכן אישור הבקשה לניהול תביעה נגזרת אינו מעניק לתובע סמכות לעשות בחברה כבתוך שלו, ואין בה כדי לאיין את אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה.

השופט נעם סולברג הסכים אמנם עם עמדת המחוזי, כי יש חשש ממשי ומבוסס שהחברה תנקוט הליכי סרק, במטרה להכביד על התובע הנגזר ולסכל את בירורה של התביעה. "עם זאת", קבע השופט סולברג, "שלא כבית המשפט המחוזי, אינני סבור כי הדרך להתמודד עם חשש זה היא באמצעות שלילת מעמדה העצמאי של החברה בשלב ניהול ההליך".

סולברג נימק עת עמדתו, בין היתר, בכך שהחברה ממשיכה להתקיים ולפעול כאישיות משפטית נפרדת, גם לאחר אישור התביעה הנגזרת. לדבריו, יש לאפשר לחברה להגן על האינטרסים שלה, באמצעות פנייה עצמאית של האורגנים המוסמכים בה, לביהמ"ש. "בפנותו לביהמ"ש, לא על ענייניו הפרטיים מבקש האורגן להגן, כי אם על ענייניה של החברה", ציין סולברג ושאל/קבע: "מה הטעם בהעמדת הפנים; אם זה אורגן של החברה הטוען לפגיעה באינטרסים של החברה במסגרת תביעה נגזרת שהוגשה בשמה של החברה - הרי זו החברה שניצבת, הלכה למעשה, לפני ביהמ"ש".

סולברג הבהיר כי "אין לפנינו אישיות משפטית אחת, כי אם אישיות משפטית מפוצלת, שאינה אלא שתי ישויות נפרדות: האחת מיוצגת על-ידי התובע הנגזר, ועניינה בקידום התביעה הנגזרת; השנייה מיוצגת על-די האורגנים המוסמכים בחברה, ועניינה בהגנה על האינטרסים הקשורים בפעילותה השוטפת של החברה".

יתר על כן, לדברי השופט סולברג, לא זו בלבד שאין מניעה כי החברה תהיה מיוצגת בנפרד, אף יש הצדקה לכך. "מטבע הדברים, התובע הנגזר אינו טורד עצמו בעניינים הקשורים לפעילותה השוטפת של החברה; כל מעייניו נתונים - ובצדק - להצלחתה של התביעה הנגזרת. בנסיבות אלו, יש טעם בטענת החברה, כי התובע הנגזר רואה את מצב הדברים בפריזמה מצומצמת, אינו לוקח בחשבון את מכלול האינטרסים של החברה, ולפיכך עלול, גם מבלי כוונת זדון, להסב לה נזק.

"טובתה של החברה, כמו גם טובתם של בעלי המניות, מחייבות אפוא לתת את הדעת בעת ניהול תביעה הנגזרת גם על טענותיה של החברה, ככל שהיא סבורה כי אופן ניהול התביעה על-ידי התובע הנגזר פוגע באינטרסים שלה". לדברי סולברג, על החברה להראות כי "מהלך מסוים של התובע יגרום בסבירות גבוהה וממשית לנזק חמור ובלתי-הפיך לחברה".

ראיות מטעם אורגן בחברה

בצד זאת נקבע, כי כאשר מבקשת החברה להשמיע את עמדתה לפני ביהמ"ש, עליה לתמוך את טענותיה בראיות ובתצהיר מטעם אחד האורגנים המוסמכים בה. בשאלה מיהו הגורם המוסמך לייצג את החברה לעניין התביעה הנגזרת, קבע השופט סולברג כי החברה זכאית לקבוע מי יהיה הגורם המוסמך אצלה שיבוא במגע עם התובע הנגזר.

במקרה הנדון מינתה אפריקה ישראל ועדה מיוחדת לייצגה בכל הקשור לתביעה הנגזרת. נקבע כי ככל שמבקש התובע הנגזר לקבל דבר מה מן החברה, מן הראוי כי יפנה לשם כך אל הוועדה המיוחדת.

השופטים יצחק עמית ויורם דנציגר הסכימו עם עמדתו של סולברג. עמית פסק כי "כניסתו של התובע הנגזר בנעליה של החברה לצורך ניהול התביעה, אין פירושה הענקת 'כרטיס פתוח' לתובע הנגזר לנקוט פעולות - או לחייב את נושאי המשרה לנקוט פעולות - שיפגעו בטובת החברה".

לדבריו, "תובע נגזר עשוי להעמיד לנגד עיניו את תוצאות התביעה הנגזרת כתכלית אחת שאין בלתה, שכל האמצעים כשרים להגשמתה. דא עקא (לכן - ח' מ'), ש'טובת התביעה' ו'טובת החברה' לאו דווקא טובה אחת היא, ויש להישמר מפני מצב בו טובת החברה תיסוג מפני טובת התביעה".

את אפריקה ישראל ייצגו עוה"ד בעז בן-צור ודקלה סירקיס; את התובע הנגזר ייצג עו"ד מנחם גלברד.