המהומות בוונצואלה / צילום: רויטרס
יש משהו מפתה בהתייחסות לאירועים הדרמטיים שמתרחשים בחודשים האחרונים בוונצואלה, בברזיל ובקולומביה (פירוט בהמשך) כאל כאלה שמסתדרים עם התדמית הישנה-נושנה של דרום אמריקה: יבשת שסובלת מבעיות יציבות, קשיי משילות, אלימות פוליטית ושחיתות בהיקפים נרחבים. כל החוליים הללו אכן קיימים, אולם הם רחוקים מלאפיין רק את היבשת הגדולה, המאכלסת יותר מ-420 מיליון בני אדם.
"בשלב הזה שבו מצויה המערכת הבינלאומית, אני חושב שאפשר להשתחרר מההתנשאות שליוותה כל דיון באמריקה הלטינית במשך תקופה ארוכה מאוד", מציע ההיסטוריון פרופ' רענן ריין, מומחה לאמריקה הלטינית המכהן כסגן נשיא אוניברסיטת תל אביב. "תמיד נהגו ללגלג על מינוי מקורבים לתפקידים בכירים, ואני חושב שהיום, אחרי שראינו ניסיונות ליצור שושלות נשיאותיות בארה"ב עם משפחות בוש וקלינטון, ואם מסתכלים על המעגל הקרוב של טראמפ, אז חלק מהזלזול באמריקה הלטינית מיותר. לגבי שחיתות: זה נכון שיש שם בעיה קשה, אבל אני חושב שהרבה פעמים אנחנו משלים את עצמנו שבמדינות המפותחות הדברים הרבה יותר טובים, וזה כולל את ארצות הברית ואת ישראל שבתקופה האחרונה מיטלטלת בין הרבה פרשות שחיתות".
פרופ' אריה קצוביץ' מהמחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, מסכים: "אני שוהה בארה"ב מזה חודש ואומר לך שמהתבוננות מקרוב בממשל טראמפ, אני מרגיש שהוא יותר אמריקה הלטינית מאמריקה הלטינית. הצורה שבה הוא מתנהל מאוד מתאימה לתרבות הפוליטית שאנחנו מכירים משם".
פרופ' ריין אומר שבעיניו חוסר יציבות לא בהכרח מעיד על בעיות, אלא עשוי להצביע גם על כיווני התפתחות חיוביים, כפי שניתן לראות במקרה של קולומביה: "העשור הראשון של המאה ה-21 התאפיין בצמיחה ופיתוח, ואילו בחמש-שש השנים האחרונות אתה רואה קצת שקיעה. ברור שהכלכלות של דרום היבשת מושפעות מהביקוש למוצרי החקלאות וחומרי הגלם שלהן, אז כשמעצמה כמו סין דוהרת מהר יותר קדימה, זה מורגש יותר בדרום אמריקה, וכשבסין יש האטה מסוימת, כל חלקיק אחוז שיורד בצמיחה בסין מורגש גם הוא. גם שער הדולר, שהיה בסך הכול חזק בשנים האחרונות, לא היטיב עם מדינות דרום אמריקה. כשאני מסתכל את מה שקורה עכשיו בדרום אמריקה, אני רואה בחוסר היציבות בעיקר תוצאה של הממשלות הפופוליסטיות שהיו בדרום היבשת ו/או ממשלות עם גוון שמאלי מהמרכז".
פרופ' ריין אומר שעל אף שדרום אמריקה מורכבת ממדינות רבות, שלכל אחת מהן מאפיינים שונים, הוא סבור שכדי להבין את האירועים השונים שמטלטלים את ברזיל, ונצואלה וקולומביה, יש להתייחס אליהם דרך הפריזמה של הבנת הפופוליזם הלטינו-אמריקאי. "פופוליזם באמריקה הלטינית זה לא רק מנהיגות כריזמטית או דמגוגיה אלא בראש ובראשונה מהלך לחלוקה מחדש של ההכנסות הלאומיות באורח מעוות קצת פחות; מהלך לרהביליטציה של תרבות עממית ודגש על לאומיות, שבתקופות מסוימות של גלובליזציה התנגש עם תהליכים כלכליים עולמיים, ובתקופות אחרות, כיום למשל, מתנגש פחות כי יש מגמה של פרוטקציוניזם שרואים גם במדינות מפותחות. הרי יש ביקורת קשה על גלובליזציה גם בארה"ב ובמדינות אירופיות, כפי שראינו במקרה של הברקזיט ובחירתו של דונלד טראמפ.
"במידה רבה, התנופה של העשור הראשון צריכה להיזקף לזכות הפופוליזם באמריקה הלטינית שזכה לתמיכה מאוד-מאוד רחבה. שלטונו של נשיא ונצואלה לשעבר הוגו צ'אבס תרם בשלבים הראשונים שלו לדמוקרטיזציה משמעותית של החברה במדינה, פגע בבסיס הכוח וההשפעה של אליטות מסורתיות, ניסה להציע מודל מתוקן לדמוקרטיה הליברלית וטען את מוסד האזרחות במשמעויות רחבות יותר מבחינה כלכלית וחברתית. הוא זכה על כך לאהדה עצומה, אך לצד הדחף הפופוליסטי, יש בתנועות הללו דחף אוטוריטרי אינהרנטי, וראינו כיצד הוא הולך וגובר וכיצד הזיהוי בין השלטון לבין העם גרם להצרה ממושכת של חירויות ושל חופש הפעולה של האופוזיציה. אחרי צ'אבס, כשניקולאס מדורו עלה לשלטון, ראינו התנוונות והסתאבות ומהלך שמקרב את ונצואלה לדיקטטורה של ממש".
גל הפופוליזם הנוכחי ביבשת, אומר פרופ' ריין, הצליח בשנותיו הראשונות לחלק את המשאבים בצורה קצת יותר הוגנת, לצמצם את ממדי העוני, להגדיל את המעמד הבינוני ולהגביר את הנגישות להשכלה גבוהה. עם זאת, ההצלחה הזאת יצרה רף ציפיות גבוה ונכונות להשתתפות פעילה יותר בתהליכים הפוליטיים. כשהמצב הכלכלי ביבשת החל להשתנות לרעה בשנים האחרונות, הציבור לא נותר אדיש לכך ופרופ' ריין זוקף במידה רבה את חוסר היציבות הנוכחי ביבשת דווקא לשיפור במצבם של מגזרים חברתיים שונים ולרצונם לקחת חלק במשחק הפוליטי בצורה רציפה.
פרופ' ריין אומר שהפופוליזם הלטינו-אמריקאי, האופייני גם לתנועות פופוליסטיות מחוץ ליבשת (במיוחד לאלו מהן שבעלות גוון ימני), מאמץ שיח שמקטב את החברה ומחלק אותה לטובים ורעים. "השיח המקטב הזה, שרואה בביקורת ממש בגידה בעם, הגיע במדינה כמו ונצואלה לשיאים שאנחנו לא מכירים כמותם, ושמונעים כל אפשרות לדיאלוג או להגעה להסכמה על איזשהו מהלך. בוונצואלה אפשר לדבר על סכנה לאלימות בהיקף נרחב ללא צל של ספק".
ונצואלה - הלו פרזידנטה
לא היה שום דבר מפתיע בהודעה של חברת התעופה אויאנקה הקולומביאנית ביום רביעי שעבר. אחרי הכול, חברות תעופה אחרות - מאירומקסיקו ועד לופהאנזה הגרמנית, מאייר קנדה ועד לאטאם הצ'יליאנית ועוד רבות אחרות - כבר השעו מזמן את הטיסות אל ונצואלה, השרויה במשבר מתמשך ומחריף. "אחרי יותר מ-60 שנים של שירות בלתי פוסק, אויאנקה מצטערת להודיע על כך שקיבלה החלטה קשה על הפסקת הטיסות למדינה", הכריז הרנן רינקון, מנכ"ל החברה מהמדינה השכנה. "יש לנו מחויבות לשמירה על ביטחון הנוסעים שלנו".
ההחלטה, שמהווה עוד אינדיקציה אחת מני רבות מספור למצב הנורא של ונצואלה, התקבלה רק ימים אחדים לפני שאזרחי המדינה הלכו לקלפיות כדי להחליט אם להקים גוף שלטוני חדש, שיאפשר לנשיא ניקולאס מדורו לעקוף את האספה הלאומית הנשלטת על-ידי מתנגדיו. מטרתו: לשנות את חוקת המדינה מ-1999 ולאפשר לנשיא המכהן להמשיך ולהיבחר לתפקיד שוב ושוב ושוב.
תוכניותיו של מדורו הביאו את האופוזיציה להיעמד על רגליה האחוריות, ולהכריז על שתי שביתות כלליות בשבוע שעבר, ואת ארה"ב להודיע על החלת סנקציות כלכליות על בכירים בממשל של מדורו. במקביל, יצאו לרחובות מאות אלפי מתנגדי משטר שהתנגשו עם המשטרה. בליל משאל העם הודיע השלטון כי 8 מיליון מצביעים העניקו למדורו את היכולת לקבל סמכויות כמעט בלתי מוגבלות, אולם האופוזיציה התייחסה להודעה בבוז ובכעס וטענה כי מדובר בלא יותר מ-3 מיליון מצביעים. לפי אחד הדיווחים, מנהיגי אופוזיציה ששהו במעצר בית, נלקחו מביתם על-ידי חמושים, ואיש אינו יודע היכן הם, נכון ליום שלישי השבוע. נכון לזמן כתיבת שורות אלו, סך ההרוגים בהתנגשויות, מאפריל ועד השבוע, עומד על כ-120 בני אדם.
את תחילת המשבר הנוכחי במדינה - מהעשירות ביותר בנפט בעולם - אפשר לתארך ל-1999. בשנה זו עלה לשלטון קצין הצנחנים והמהפכן הסוציאליסטי הוגו צ'אבס. במשך 14 שנות שלטונו, עד מותו מסרטן בגיל 58 לפני ארבע שנים, פעל צ'אבס בשלושה צירים: הוא צמצם את שיעור העוני ואת אי השוויון; פעל כדי לרוקן מתוכן את המוסדות הדמוקרטיים במדינה והחליש בצורה ניכרת את האליטות המסורתיות בה; ומיקם את עצמו בעמדה לעומתית לארה"ב ולמערב בכל סוגיה בינלאומית.
צ'אבס פעל למימוש חזונו באמצעות הכריזמה והבוטות שלו. מתקופת שלטונו זכורות במיוחד תוכנית הרדיו השבועית שלו, "הלו פרזידנטה", שבה הוא קיבל שיחות מאזרחים וענה להם באריכות אין קץ; והנאום המפורסם שלו בעצרת הא"ם, שבה רחרח את הפודיום והצהיר שיש לו ריח של גופרית כי השטן בכבודו ובעצמו (בדמות נשיא ארה"ב באותה תקופה, ג'ורג' בוש) נאם בו קודם לכן.
בעוד שבמשך שנות שלטונו הארוכות, לפחות חלק מאוכלוסיית ונצואלה היה מרוצה ממדיניות ממשל צ'אבס, מאז מותו קשה למצוא מישהו במדינה שמרוצה ממה שקורה בה. הירידה המתמשכת של מחירי הנפט בעולם בשנים האחרונות היכתה קשות בכלכלה של ונצואלה, שמכירת הנפט מהווה 95% מהכנסות הייצוא שלה; ולאור הירידה בהכנסות ממכירת נפט והיחלשות הכלכלה (מאז 2014 סובלת המדינה מצמיחה שלילית מצטברת של יותר מ-20%), נאלצה ממשלתו של מדורו, יורשו של צאב'ס, לצמצם בצורה ניכרת את השירותים הסוציאליים שהיא מספקת. ההמונים, מיותר לציין, אינם מגיבים היטב להרעה בתנאים.
בשנים האחרונות נראה שוונצואלה הולכת ומתפרקת. המדינה העשירה באוצרות טבע סובלת ממחסור בכל תחום, ומדורו, אדם כוחני ונטול השכלה שאינו נהנה מהכריזמה של הנשיא הקודם, עומד בפני גל הולך וגובר של עוינות ציבורית ומאשים את מבקריו בקשירת קשר נגדו. שנים ארוכות של קיטוב חריף והטחת האשמות הדדיות לא מאפשרות לכוחות הפוליטיים במדינה להגיע להסכמות שיעלו את ונצואלה לדרך חדשה. כפי שזה נראה כעת, הטרגדיה של ונצואלה אינה קרובה לסיום והסיכוי להתפרצות אלימה בקנה מידה רחב גובר והולך.
"המנהיג הזה הוא אפס, הוא קטסטרופה", אומר פרופ' קצוביץ' על מדורו. "על צ'אבס יכולת לומר הרבה דברים, אבל הוא היה הרבה יותר חכם, משוכלל וכריזמטי, ומה שקרה מאז מותו זה שהמדינה הזאת מתפרקת מבחינת המערכת הפוליטית והכלכלה. כשאני מסתכל על זה מהצד, הדבר שהכי מפריע לי זה שהמערכת הפוליטית הבינלאומית פשוט לא מתערבת ומסתכלת על מה שקורה בוונצואלה מהצד. אני לא יודע אם הולכים למלחמת אזרחים שם - היקף האלימות הוא לא כזה - אבל צריך לראות מה הצבא יעשה ואם הוא יפסיק לתמוך בממשלה כפי שקרה במצרים. לי מאוד עצוב מה שקורה שם כי זו מדינה שהייתה דמוקרטיה מאז שנות ה-50 ומאז תקופת צ'אבס נעה לכיוון פופוליסטי, ועכשיו עם מדורו, זה עוד יותר מוקצן".
ברזיל - מועמד הימין צובר תאוצה
בפתיח של כתבת הפרופיל הגדולה והאוהדת, שפרסם העיתונאי זוכה הפוליצר בארי ביראק ב"ניו יורק טיימס" ב-2004, הוא תיאר סצנה שכיום קשה שלא להתייחס אליה באירוניה: ביראק ראה את נשיא ברזיל שכיהן אז רק שנה בתפקיד, לואיז אינסיו "לולה" דה סילבה, עושה את ההיפך המוחלט ממה שבדרך כלל עושים ראשי מדינה. הוא סיים נאום מול אזרחים כשהוא "עייף ומזיע ופניו ארגמניים", אבל במקום להיעלם אל מאחורי הקלעים ולהיבלע במכונית משוריינת, הוא צעד קדימה: "הנשיא נדחף אל החבלים כדי להגיע אל האנשים", ביראק כתב, "נחיל הגופות שנלחצו אליו מילא אותו באנרגיה. נראה שהמניע שלו היה ההזדקקות שלהם".
אלא שמתברר שלולה הזדקק גם לדברים אחרים, ארציים יותר. בחודש שעבר נידון הנשיא לשעבר ל-9 וחצי שנות מאסר, בגין מעורבותו בפרשת שחיתות נרחבת שמטלטלת את המדינה הגדולה ביותר באמריקה הלטינית. בית המשפט קבע כי הוא קיבל שוחד בסכום של 1.2 מיליון דולר, שכדי להלבין אותו, השתמש בו לשיפוץ דירת החוף שלו. בתמורה לכסף, פעל לולה לקידום ענייניה של חברת הנדסה ותשתיות ענקית.
פרופ' קצוביץ' אומר כי בעיניו, המצב בברזיל דווקא מצביע על מידה של בגרות: "לולה הוא אחד מהפוליטיקאים הכי חזקים בברזיל ולמדינה יש הרבה בעיות של שחיתות, אבל כשהדברים הללו נחשפים, זה דבר חיובי".
על אף שלא ברור אם גזר הדין ייצא אל הפועל (לולה, כמו מנהיגי מדינות אחרים, טוען בתוקף כי רודפים אותו ומנסים לחסל אותו פוליטית), כבר כעת ברור שפרשת השחיתות עשויה לשנות את הנתיב שבו צעדה ברזיל מאז תחילת העשור הקודם.
במשך שמונה השנים שבהן כיהן לולה כנשיא ברזיל (מ-2003 עד 2011), הוא השביע את רעבונם האמיתי והמטאפורי של ההמונים. המדיניות הסוציאליסטית של מנהיג הפועלים, שעלה מהאשפתות כנגד כל הסיכויים, היטיבה עם אינספור ברזילאים. ההכנסה הממוצעת עלתה, שיעור האבטלה ירד והפערים החברתיים העצומים הצטמצמו. הצמיחה הכלכלית שממנה נהנתה ברזיל במהלך נשיאותו אומנם נבעה ברובה מעלייה מתמשכת במחירי חומרי הגלם ששלחה המדינה לשווקי העולם, אולם התגמולים (רובם לפחות, מתברר) היטיבו עם העם.
לאחר שפרש מהתפקיד עם שיעורי תמיכה מרקיעי שחקים ובלי שניסה להאריך את כהונתו כפי שמנסים בדרך כלל שליטים לטינו-אמריקאים אחרים, ירשה אותו בת טיפוחיו דילמה רוסף. רוסף המשיכה את מדיניותו של לולה, אולם התנאים הכלכליים שעמם היא נאלצה להתמודד השתנו בהדרגה, וכך גם מזלה והתמיכה הציבורית לה זכתה.
אחרי שהואשמה בשחיתות, האופוזיציה הדיחה אותה ב-2016 מכהונתה השנייה בתפקיד וסיימה 13 שנות שלטון סוציאליסטי. המחליף שלה היה מישל טמר, שותפה הקואליציוני ממפלגת המרכז "התנועה הברזילאית הדמוקרטית", אולם גם הוא הסתבך בפרשה התמנונית שהביאה להרשעתו של לולה, ותועד כשהוא מאשר לאיש עסקים חזק להעביר דמי שתיקה לעד פוטנציאלי נגדו, שהוא במקרה גם יו"ר הפרלמנט לשעבר וחבר במפלגתו.
התפוצצות הפרשה לוותה בהפגנות ענק, באלימות ובביזה וגם בפריסה רחבה של שוטרים וחיילים שהוזעקו להגן על מוסדות המדינה מזעם ההמונים. במדינה כמו ברזיל, שעדיין זוכרת היטב את תקופת הדיקטטורה הצבאית ששלטה בה בין 1964 ל-1985, לא מדובר באירועים של מה בכך.
מה הלאה? כשהאכזבה מלולה ומרוסף מחלישה את השמאל, וההאשמות נגד הנשיא טמר שוחקות את המרכז, עוברים יותר ויותר אזרחים מאוכזבים אל הימין, שעד לא מזמן נחשב לטמא. סקר שנערך בשנה שעברה בברזיל הראה כי בעוד שהתמיכה במשטר הדמוקרטי במדינה עמדה ב-2015 על 54%, ב-2016 היא כבר ירדה ל-32% בלבד.
במקביל, זוכה מועמד הימין לנשיאות, ז'איר בולסונארו, לשיעורי תמיכה שהולכים ועולים. כמקובל באמריקה הלטינית, הדרך שבולסונארו מקדם, ושכאמור זוכה לפופולריות הולכת וגוברת, אינה מהווה תיקון כיוון קל לקו של לולה ורוסף, אלא מציעה מהפכה של ממש. לא רק שעמדותיו הכלכליות של בולסונארו הן ריאקציונריות, ולא רק שהוא תוקף את הליברליזם הברזילאי באמצעות רטוריקה אלימה כלפי הקהילה הלהט"בית, אלא שהוא גם הביע געגוע לתקופת הדיקטטורה הצבאית והודיע שימנה גנרלים בממשלתו. כך או אחרת, אם עד אז הגיהינום לא יתפרץ, צפויות בשנה הבאה בחירות גורליות.
בוליביה - הנשיא נגד חיסול חקלאות הקוקה
המצב בבוליביה הוא המסקרן ביותר. מצד אחד, הנשיא אוו מוראלס, האינדיאני הראשון שעומד בראש ארצו, שהגיע לתפקיד הרם לאחר שטיפס בכוחות עצמו מרקע משפחתי של עוני קשה ושל היעדר השכלה - הצליח לצמצם את ממדי העוני במדינה. מצד שני, בשנים האחרונות חלה הקצנה בעמדותיו, הוא מרבה לבקר בבוטות את ארה"ב (ואת ישראל), תומך במשטרו של ניקולס מדורו בוונצואלה (שרק השבוע זכה ממנו לברכה על "הישגו" במשאל העם בארצו), ומביע התנגדות לחיסול חקלאות הקוקה בארצו, במה שנתפס אצל האמריקאים כמדיניות של התרסה. במקביל, הוא הוביל מדיניות שצמצמה את חופש העיתונות בבוליביה. בפברואר 2016 הפסיד מוראלס במשאל עם שבו ביקש לשנות את חוקת המדינה כדי שיוכל לרוץ לנשיאות בפעם הרביעית, אולם למרות זאת הכריז בדצמבר האחרון כי יהיה מועמד מפלגתו בבחירות הבאות.
ארגנטינה - במסלול הנכון
בארגנטינה אומנם עוד לא שכחו את כהונתה השנויה במחלוקת של כרסיטינה קירשנר, שבשנה שעברה הואשמה בשחיתות, אבל מקווים שהמדינה סוף סוף נמצאת בכיוון הנכון. בניתוח שפרסמו בגלובס בתחילת השנה גיא בית אור ואילנית שרף מבית ההשקעות פסגות, גם גרסו כי "עם נשיא חדש, שקיפות מוגברת, הצבת יעדים פיסקאליים וביטול ההתערבות בשוק המט"ח, הכלכלה השנייה בגודלה בדרום אמריקה מצפה לחזור למסלול צמיחה בריא ובר-קיימא".
קולומביה - סמים תמורת שלום
מי שצפה בשתי עונות הסדרה "נרקוס", המתארת את עלייתו ונפילתו של ברון הסמים הקולומביאני פבלו אסקובר, יודע טוב מאוד מה קורה באזורים ובתקופות שבהם כוחו של הממשל המרכזי שבבוגוטה אינו מורגש. על-פי נתונים של האו"ם, בשנה האחרונה ייצרה קולומביה יותר קוקאין מאי פעם בעבר - לא פחות מ-866 טונות ב-2016. ב-2015 העריך האו"ם שהמדינה הפיקה 649 טונות קוקאין. גם שטחי הגידול של צמח הקוקה שממנו מופק הסם גדלו בצורה דרמטית: על-פי הדו"ח האחרון, ב-2016 גדל הצמח על פני 590 אלף דונמים, עלייה של 52% לעומת השטח שעליו הוא גודל ב-2015 וחזרה למספרים של 2001 - ממש לפני תחילת מבצע ענק בשיתוף פעולה אמריקאי לצמצום שטחי גידול הקוקה במדינה.
מפקד הכוח המשטרתי למלחמה בסמים במדינה הודה כי "זהו רגע היסטורי קשה לקולומביה", אולם הדגיש כי המספרים נכונים ל-31 בדצמבר 2016 וכי מאז נעשים מאמצים כבירים כדי לצמצם את שטחי גידול הקוקה. כעת, הוא הסביר, מפעילה הממשלה תוכנית שאפתנית שמטרתה לצמצם את שטחי הגידול של הקוקה בשני שלישים עד סוף השנה. כיצד בדיוק מתכוונת הממשלה בבוגוטה להצליח בכך? ובכן, בסיועם של המורדים לשעבר ב-FARC - המחתרת המרקסיסטית שנלחמה בממשלה מ-1964 ועד הפסקת האש שהושגה ב-2016.
המורדים לשעבר, שהשלימו בסוף יוני את התפרקותם מנשקם (אם תרצו, תוכלו בקרוב לצפות באנדרטאות שייבנו מהרובים ומהמקלעים ויוצבו בניו יורק, בבוגוטה ובהוואנה), לא רק שיפסיקו לגדל בעצמם את הצמח שמימן את המאבק המזוין שלהם, אלא גם יפעלו כדי לשכנע חקלאים אחרים לעבור לגידולים רווחיים פחות, אך גם מסוכנים הרבה פחות.
אין להתייחס בשוויון נפש כלפי ההסכם שנחתם בין ממשלתו של הנשיא חואן מנואל סנטוס (שזכה בשנה שעבר בפרס נובל לשלום על המשא ומתן שניהל) לבין ארגון הטרור הרצחני. ב-53 שנות הסכסוך המזוין בין המורדים לממשלה נהרגו כרבע מיליון איש ומיליונים נעקרו מבתיהם. מכוניות תופת התפוצצו ברחבי המדינה, שופטים, פוליטיקאים ואזרחים מהשורה נרצחו ונחטפו והציבור הקולומביאני חי תחת צל מתמיד של פחד. במקביל, גם הצבא הקולומביאני והכוחות הפרה-צבאיים שפעלו בשירות הממשלה נשאו על גבם תיבות שרצים גדולות. במשך השנים אנשיהם רצחו, חטפו ועינו אינספור חשודים בשיתוף פעולה עם המורדים, ובמידה רבה תרמו להגברת האהדה הציבורית ל-FARC באזורים נרחבים של המדינה.
כדרכם של מנהיגים אמיצים שמנסים לסיים סכסוכים טעונים, דרכו של סנטוס אל ההסכם לא הייתה סוגה בשושנים. יריביו הפוליטיים מבית השמיצו אותו וציירו אותו כבוגד. לאחר ארבע שנות מו"מ מתיש עם המורדים, שידע עליות ומורדות, ולאחר שכבר הגיע להסכם עם FARC, הצליחה באוקטובר האחרון האופוזיציה להכשיל את ההסכם במשאל העם שהתקיים עליו. 50.2% מהבוחרים הצביעו נגד ההסכם ו-49.8% בעדו - הפרש של פחות מ-63 אלף קולות מתוך 13 מיליון מצביעים.
לאחר המפלה המאכזבת, הכריז סנטוס שימשיך להפוך כל אבן בדרך להסכם שיבטיח את השלום במדינה, וחודש לאחר משאל העם חתם עם מנהיג המורדים על נוסח מתוקן, שגם הוא זכה לביקורת קטלנית מהאופוזיציה. הפעם, לעומת זאת, נכנס ההסכם לתוקף ב-1 בדצמבר 2016 ותהליך הפיוס בין כ-7,000 לוחמי הארגון ובין הממשלה יצא לדרך. קשה לדעת אם אחרי יותר מחמישה עשורים של שפיכות דמים תעלה קולומביה על דרך המלך (הסכסוך על ארגון מחתרתי אחר, ELN, עדיין לא הוסדר), אולם פרופ' ריין ופרופ' קצוביץ' אופטימיים.
"סיום המלחמה מול FARC זו התפתחות מאוד חיובית וזה דבר שגם צריך לעודד אותנו כישראלים", אומר פרופסור קצוביץ', "זה לא סוף הסיפור כי אולי לא יישמו את ההסכם בדיוק כפי שצריך מבחינת התאריכים, וכי FARC תהפוך למפלגה פוליטית בספטמבר, וגם כי זה הסכם לא פופולרי - FARC לא בדיוק היו לוחמי צדק אלא יותר פושעים - אבל זו אחת החדשות המעודדות ביותר שיצאו מאמריקה הלטינית כבר הרבה זמן".
פרו - שני נשיאים בכלא, שלישי נמלט
בפרו יושבים באותו כלא שני נשיאים לשעבר, הדיקטטור אלברטו פוג'ימורי, והאיש ששלח אותו לכלא, הנשיא לשעבר אויאנטה אומאלה, החשוד, יחד עם רעייתו, בפרשת "שטיפת המכוניות", העוסקת בין היתר בהאשמות הלבנת ההון בברזיל. הנשיא שכיהן בין השניים, אלחנדרו טולדו, נמלט מהמדינה בעקבות האשמות בשוחד ושחיתות. זה אולי נראה רע, אבל זה גם אומר שהמדינה עוברת ניקוי אורוות יסודי. העובדה שבבחירות האחרונות ניצח פדרו פבלו קוצ'ינסקי, כלכלן עם שורשים יהודיים, את בתו של הרודן פוג'ימורי - מראה, לפחות כלפי חוץ, שפניה של פרו לשינוי.