העולם מתקדם היום בקצב כל כך מהיר, שאפילו הטווח הקצר נראה קצת ארוך. בעבר היה למערכות הכלכליות והחברתיות זמן להתייצב אחרי שינויים משמעותיים - ארגונים ואנשים למדו איך להשתמש בטכנולוגיות חדשות ולהתאים את הפעילות שלהם אליהן. מנועי קיטור, חשמל, טלפון, תעופה - כל אלה שינו פני תעשיות וילדו חדשות, והמערכות הכלכליות והחברתיות ידעו לחזור לשיווי משקל. היום, לעומת זאת, השינויים בעולמות המחשוב, הענן, התקשורת, אינם נותנים לנו זמן להתייצב שוב והטכנולוגיות ממשיכות לשנות את העולם בקצב הולך וגובר. כתוצאה מכך, גם התהליכים החברתיים והעסקיים אינם יציבים וכולנו חיים בתחושה שאנחנו מנסים להשיג את היכולות החדשות. אחת התופעות המעניינות שנובעות מהתהליך הזה היא השינוי באופן שבו אנחנו מתייחסים למידע ולידע.
בעולם הישן, היציב יחסית, אם ידעת משהו בעל ערך שאחרים לא יכלו לדעת או להגיע אליו, כל מה שהיית צריך זה להגן על הידע הזה ולספק מוצרים או שירותים המבוססים עליו. חישבו למשל על הנוסחה של קוקה קולה או על פטנטים של תרופות. בעולם הזה כולנו היינו מכוונים לאגור ולהגן על המידע ולהוציא ממנו כמה שיותר ערך. זה היה נכון לארגונים, אבל לא פחות לאנשים ולקריירות. נסו להיזכר במסלול החינוך וההכשרה שלכם. מה לימדו אותנו? חומר, תוכן, ידע. בבית הספר, ואפילו באקדמיה, היה תפקידו של המורה להקנות לנו ידע, לפתוח לנו שערים אל תוך עולמות. היינו בטוחים שעם כניסתנו אל עולם העבודה נעשה שימוש ביכולות ובידע שלמדנו, האמנו שרכשנו מקצוע או לפחות התמחות, יכולת, משהו בעל ערך.
ואז השתנה העולם שמסביב וגילינו שחלקים הולכים וגדלים במאגרי הידע שלנו כבר לא רלוונטיים, מוחלפים בטכנולוגיה שעושה אותם טוב יותר או פשוט אינם מותאמים לעולם החדש. על פי ג'ון הייגל, אנחנו במרכזה של תזוזה גדולה, שהוא קורא לה The Big Shift. בעולם שאין בו שיווי משקל וכל הזמן נמצא בתנועה, הערך עובר ממאגרי ידע לזרימת ידע. זה די פשוט. אם השינויים מהירים, הרי שגם ערך מצבורי הידע יורד. הסתכלו על מה שקרה למחזור חיי מוצרים, שירותים, אפילו חדשנות. איך עברנו למשל מתקליטים לדיסקים, להורדת שירים והיום אנחנו פשוט מזרימים אותם ישירות מהרשת על פי דרישה; איך עברנו מאנציקלופדיות כבדות שהוציאו מדי עשור כרך עדכונים לחיפוש ערכים בוויקיפדיה, שמתעדכנת כל הזמן. אנחנו מגלים שהמודל הזה, של בניית מאגרי ידע שיתנו לנו ערך, הן במישור האישי והן במישור הארגוני - המודל הזה כבר לא תמיד תקף, הידע שלנו מתיישן במהירות ומקור הערך משתנה. כדי להצליח היום, אנחנו צריכים כל הזמן לעדכן את מצבורי הידע שלנו וזה דורש מאיתנו להתחבר באופן רציף לזרימת הידע החדשה. בעולם החדש, הערך שלכם לאורך זמן נובע מהחיבור למה שצריך לדעת עכשיו.
בספרו Thank You for Being Late, משווה תומס פרידמן את השינוי הזה לתפקיד הנהרות של פעם. אם בעבר בנה האדם את הערים ואת המפעלים על נהרות כמו האמזונס, שסיפקו ניידות, מזון, גישה, מיקום אסטרטגי, היום אנחנו רוצים להושיב את הפעילות שלנו על נהרות המידע, כמו הענן של אמזון, המחבר בינינו לבין זרימת המידע האינסופי.
ההשלכות הן מרחיקות לכת - על מערכת החינוך, על ההכשרה, על ניהול הקריירה ולא פחות מכך על ניהול הערך בארגונים והאופן שבו הם פועלים. במישור האישי, בעולם כזה אנחנו צריכים לדעת היכן נמצא הידע, איך מחפשים אותו, איך בוררים עיקר מטפל, עובדות מדעות, ואיך מתעדכנים באופן שוטף במקומות שצריך. זה לא כלכך פשוט, מכמה סיבות. קודם כול, ידע בעל ערך ייחודי אינו זורם בקלות רבה כל כך. במיוחד ידע מהסוג שהייגל מגדיר tacit knowledge, שהוא יותר מרומז והוא קשור ליכולות, לכלים. זה כמו ההבדל בין לקרוא על ניתוח מוח לבין היכולת לבצע אותו. בספר יש הידע, הפירוט, המהלכים, אבל זה לא דומה לידע שיש בידי מי שצבר ניסיון דרך תצפיות, התנסות, למידה מכישלון. ידע מסוג זה דורש לרוב יותר מגישה לידע הגולמי, הוא דורש רשת, יחסים, אמון. ובתקופות של שינויים מהירים, ידע מהסוג הזה הופך להיות בעל ערך במיוחד שכן הוא יהיה הכי חדש, הכי מתאים לסביבה המשתנה. זה מוביל אותנו לאתגר נוסף והוא העובדה שאי-אפשר רק לקחת ידע. כדי לקבל ידע צריך גם לתרום, כי מי שמשתף בידע מצפה לנהל מערכת יחסי גומלין עם מי שמקבל אותו ויחד ליצור ערך על ידי זרימת ידע משמעותית. בעולם החדש, מידע זורם
בין אלה שמשתפים זה את זה, ואם אתה אוגר ולא משתף, לא ישתפו אותך. ב"ידע", אגב, הכוונה אינה לשיתוף ברשתות של מידע ממישהו אחר, אלא להוסיף ערך משלך, נקודת מבט, זווית חדשה, משהו שמישהו אחר יכול לעשות בו שימוש.
גם בארגונים אי-אפשר לחמוק מהשינוי הזה. בארגון הישן התייחסנו לידע כאל מטבע או כאל מקור כוח שנשמר בקפידה ותוקשר רק לשכבות המתאימות. בספרם של אריק שמידט ויונתן רוזנברג, How Google Works, יש פסקה משעשעת שמתארת היטב את האופן שבו מתנהלת היום זרימת המידע בארגון. דמיינו בניין בן 20 קומות, ואתם נניח בקומה העשירית, עומדים במרפסת. מספר האנשים בכל קומה יורד ככל שהקומה גבוהה יותר. האדם בקומה שמעליכם הוא מי שאתם מכנים "בוס" והוא קורא לכם מלמעלה וזורק אליכם כמה מסמכים. אתם קוראים אותם, בוחרים מהם כמה דפים וזורקים אותם מהמרפסת אל מי שנמצא בקומה התשיעית מתחתיכם. והם בתורם מסמנים כמה פסקאות בדפים שקיבלו ומורידים לקומה שלמטה. כך מתוארת זרימת המידע בעולם הישן, שבו מידע היה מטבע הנאגר בראש הפירמידה ומחולק במשורה, רק במידה ההכרחית לביצוע העבודה. היום, טוב יעשה ארגון אם יעמיד לרשות עובדיו את כל המידע ויוודא שהם יודעים מה הוא מנסה להשיג, ואז רק ייתן להם לעשות את מה שהם יודעים.
כל זה לא אומר שאין דבר כזה מידע שאינו חופשי. ברור שחייבים להבין היכן מתחברים, עם מי וכמה. בספר The Power of Pull: How Small Moves, Smartly Made, Set Big Things in Motion, הייגל ושותפיו ג'ון בראון ולנג דייווידסון מציגים כמה אפשרויות לניהול זרימת המידע בעולם של היום. לראשונה הם קוראים "מדרגות האמון" - שם אנחנו מתחילים, באמצעות שיתוף במידע בעל ערך קטן יחסית כדי ללמוד מי מספק מידע בעל ערך בתמורה. ככל שמתפתחת תחלופת המידע, אנחנו בונים ביטחון ואמון מול שותפים מסוימים ואנחנו כבר משתפים במידע בעל ערך גבוה יותר. חישבו על הפעילות שמתרחשת בקבוצות ברשתות החברתיות: אנחנו קודם כול בודקים את ערך המידע שמועבר ואם מרגישים שהוא עונה על הצרכים, מצטרפים לשיח ומוסיפים לו. אם אין בו ערך, סביר להניח שנפרוש.
דרך אחרת ליצירה של זרימת מידע היא חבירה לרשתות שחברים בהן אנשים בעלי מוניטין, כך שהפוטנציאל הנובע משיתוף גדול יותר. אלה יכולים להיות פורומים מקצועיים או ערוצי מידע המנוהלים בידי אנשים בעלי שם בתחומם. ואי-אפשר להתעלם מהחשיבות של נוכחות פיזית בזרימת המידע. מרכזי חדשנות כמו אלה שיש בארץ, בעמק הסיליקון, בבנגלור שבהודו, בשנזן שבסין - כל אלה מרמזים על הערך שנוצר מזרימת מידע במפגש פנים אל פנים ובקשרים בין-אישיים, בכנסים מקצועיים וכדומה.
בלי קשר למה שאתם יודעים היום, חשוב שתשאלו את עצמכם היכן יהיה ערך הידע מחר. בעידן הזה אנחנו חייבים לדעת לזהות היכן להיות, במה להחזיק, מה לשחרר ואיפה הידע שלנו ממוקם בתוך העולם המשתנה.
הכותבת היא דירקטור משאבי אנוש באינטל העולמית ובעלת הבלוג "על עבודה וקריירה באמצע החיים", www.niritcohen.com