מסעדת עדנה. "מספק פרנסה לכ–80 עובדים" / צילום: אלון רון
מסעדת עדנה היא מוסד ותיק ומוכר ברמת השרון, שמושך מבקרים מכל אזור המרכז. ספק אם רבים מהם יודעים שעיריית רמת השרון הגישה לפני שנה תביעה לפינוי המסעדה, בטענות להפרת הסכמים, בנייה בניגוד להיתר, היעדר רישיון ועוד.
בקרוב עומדים להתחדש הדיונים המשפטיים שמקורם בתביעה של העירייה נגד המסעדה ובעל המסעדה אבי נאמן. מתברר כי אביו של אבי, שמעון נאמן ז"ל, קיבל עוד בשנת 1959 היתר להקמת קיוסק בן 8 מ"ר במקום, במסגרת שיקום אסירים. מדובר היה בקרקע בבעלות קק"ל, שלימים הופקעה לידי עיריית רמת השרון. לטענת העירייה, נאמן הרחיב את שטח הקיוסק לשטח של מאות מטרים, בניגוד להסכמים עמו, ובדרך זו מתנהלים גם יורשיו.
"עושים דין לעצמם"
העירייה הגישה את התביעה לבית משפט השלום בתל אביב, באמצעות עו"ד יעקב מ. בויאר. מתברר כי ב-1959 נחתם הסכם בין העירייה לבין נאמן האב, שבו התחייבה העירייה להשכיר לו את הקיוסק ולרשום זכות שכירות על שמו ל-10 שנים (עד 1969), ובתנאי שיבנה את הקיוסק על חשבונו. נאמן קיבל היתר בנייה להקמת קיוסק בשטח 8 מ"ר בלבד, כשבהיתר הבנייה מצוין שהקיוסק יהיה בכל עת רכוש העירייה. אלא שבפועל, טוענת העירייה, נאמן הקים קיוסק בשטח 27 מ"ר. "ברור כי כבר בשלב זה, כפי שמתברר בדיעבד, נאמן וממשיכי דרכו עושים דין לעצמם וסוברים כי מותרת להם חריגה מההרשאה, מתוך הנחה כי הרשות המקומית תהיה נינוחה עמם", צוין בתביעה.
לטענת העירייה, נאמן התחייב לא לעשות שינויים או תוספת בקיוסק במהלך תקופת השכירות ללא הסכמת העירייה ונאסר עליו להעביר את זכויותיו לאחרים.
בשנת 1964 נחתם הסכם נוסף בין נאמן לבין קק"ל, לפיו שטח הקיוסק יוחכר לו למשך שלוש שנים משנת 64 עד שנת 67. לטענת העירייה, להסכם זה אין תוקף מאחר וקק"ל כבר העבירה את זכויות החכירה על שם העירייה בשנת 1960.
במהלך השנים, לטענת העירייה על מנת שלא לפגוע בשיקומו של נאמן, נתנה לו עיריית רמת השרון כמה היתרי בנייה, ביניהם היתר להוספת מטבח, היתר להרחבת הקיוסק ל-32 מ"ר, היתר להקמת מחסן והיתר להקמת מרתף. בסך הכל אושרה לנאמן בנייה של 75 מ"ר כולל מטבח, מחסן ומרתף, על אף שהפר את התחייבותו כלפי הרשות, ולא שילם דמי שימוש כלשהם.
בתביעה טוענת העירייה כי ממדידה שביצעה בשנת 2014 ובתצ"א משנת 2015 עולה כי נאמן חרג באופן שיטתי מכל הרשאה שניתנה לו. השטח שמוחזק על ידו הוא כ-490 מ"ר, מתוכו 335 מ"ר בנוי.
עוד עולה מהתביעה כי בשנת 1982 הפקיעה העירייה את השטח מידי קק"ל, ושנה לאחר מכן ביקש נאמן מהעירייה להיות חוכר לדורות בתמורה לתשלום דמי שימוש ראויים בנכס. הנהלת העירייה אישרה את בקשתו להיות דייר מוגן בנוגע ל-75 מ"ר בלבד מהנכס, הכוללים מטבח ומחסן, וזאת תמורת דמי שימוש ראויים שייקבעו על ידי שמאי, ובמידה ונאמן יסרב לבקשה תוגש נגדו תביעת פינוי. נאמן דחה את ההצעה ובשנת 1984 דרשה העירייה לפנות את הנכס בתוך 30 יום מחמת בנייה לא חוקית והשתלטות על שטחים ציבוריים. נאמן טען כי הוא מחזיק בשטח כדין והוא חוכר לדורות ומשלם דמי שכירות שנתיים לרשות מקרקעי ישראל. בשנת 1988 נדחתה בקשתו לחידוש רישיון עסק.
בשנת 1993 גילתה העירייה לתדהמתה שמינהל מקרקעי ישראל גובה דמי שימוש בגין הקרקע המופקעת. לאחר שפנתה למינהל בעניין, הודיע המינהל כי דרישות התשלום בטלות. באותה השנה הציעה העירייה לנאמן זכות שימוש מוגבלת לשלוש שנים בתמורה לדמי שימוש ראויים. נאמן לא השיב להצעה, ובשנת 1995 החליטה העירייה כי ההסכמים בין הצדדים בטלים ויש לפעול באפיק המשפטי להגשת תביעה ולהריסת הבנייה.
ב-1998 נפטר שמעון נאמן, אז החלה אשתו עדנה לנהל את המסעדה, והעסק הועבר לבנו אבי נאמן ולתאגיד מסעדת עדנה אבי נאמן בע"מ. זאת, בניגוד להסכם הקובע כי אין לנאמן זכות להעביר את העסק לאחרים. לטענת העירייה, נאמן החזיק בנכס למרות שחוזה השכירות פקע ב-1969. לטענתה, מעולם לא הוענקה לו זכות לדיירות מוגנת כלשהי בנכס, ומעולם לא שולמו על ידו דמי שכירות כלשהם לעירייה.
לטענת העירייה נאמן הפר את ההסכמים עמה, בנה בניגוד לתוכנית וללא היתר, נמנע מתשלום דמי שימוש, והפעיל מסעדה ללא רישיון עסק, ועל כן יש לעירייה זכות לפנותו מהנכס. בנוסף, היא טענה כי בניגוד לייעוד יש במקום גם גלריה לאמנות.
"התביעה מופרכת"
מסעדת עדנה ואבי נאמן טוענת כי מדובר בתביעה מופרכת שהוגשה בחוסר תום לב. "מדובר במסעדה מכובדת וידועה בשרון, מוסד קולינרי הפועל בנכס מזה עשרות שנים ומספק פרנסה לכ-80 עובדים ובני משפחותיהם", נכתב בכתב ההגנה. "בין האנשים הפוקדים את המסעדה ניתן למצוא אזרחים מן השורה וכן נציגי ועובדי ציבור הן ברמה הארצית והן ברמה המוניציפלית".
עוד נטען בכתב ההגנה כי הוריו המנוחים של אבי נאמן, הקימו במו ידיהם את המסעדה, השקיעו בה את כל זמנם, מרצם וכספם, סייעו לנזקקים וסיפקו אוכל גם למי שידו לא היתה משגת. "אבי נאמן הוא ממשיך דרכם של הוריו המנוחים, שלקח על עצמו להמשיך את המסורת המפוארת שהותירו הוריו", צוין בכתב ההגנה. "פינויה של המסעדה בעת הזו לא רק שנגוע בחוסר חוקיות אלא שיביא לפגיעה בלתי מידתית בזכויות יסוד של הנתבעים ולפגיעה אנושה בעובדיה המסורים, אלא אף תפגע בתושביה של העיר ובתדמיתה של העיר רמת השרון".
עוד טוען נאמן בכתב ההגנה כי בשנת 1964 נחתם הסכם חכירה מול קק"ל, התקף כל עוד לא נרשמה זכות החכירה שלהם בטאבו כפי שהתחייבה קק"ל לעשות בהתאם להסכם, וזכות החכירה של נאמן לא התבטלה גם במועד ההפקעה בשנת 1982, תוך שנאמן המנוחים משלמים דמי חכירה לקק"ל, משלמים מסים שונים לעירייה ודמי חכירה למינהל.
נאמן מוסיף כי יש לו זכויות מתוקף התנהגותה והתנהלותה של הרשות לאורך השנים. "משנת 1959 ועד שנת 1984 התובעת לא עשתה דבר כדי לפנות את נאמן מהקרקע", טוען נאמן, המדגיש כי גם לאחר 1984, כשהעירייה הביעה את דעתה לפנותו, היא לא עשתה דבר לשם כך והגישה את התביעה רק ב-2016 ואף העניקה רישיונות עסק לנאמן ויצרה מצגים ברורים שהיא ויתרה על טענתה לפינויו מהקרקע, מצגים שיצרו אצלו הסתמכות וציפייה.
בנוסף טוען נאמן כי חרף טענותיה לחריגות בנייה, העירייה מעניקה רישיונות עסק להפעלת המסעדה, ממשיכה לגבות מיסי עירוניים ומספקת למסעדה שירותים עירוניים. "התובעת במעשיה לא רק שאינה מממשת את מטרת ההפקעה במשך עשרות שנים, אלא שבמעשיה מעידה כי אינה בכוונתה גם לממשה בעתיד", טוען נאמן בכתב ההגנה.
לטענת נאמן, העירייה פועלת לשינוי ייעוד הקרקע משטח ציבורי פתוח למסחר, ועל כן אין כל היגיון בטענה לשימוש בניגוד לתוכנית.