רוטינה של תספורות כואבות
"פרשת בזק" והנגזרות המשפטיות והכלכליות שלה, ממשיכות להפתיע ולהדהד בתקשורת יום אחרי יום. בשבוע שעבר פורסם כי נעשים מאמצים מצד ראשי קבוצת יורוקום (בעלת השליטה בבזק) להגיע להסדר חוב עם נושיה על חוב בסכום עצום של 1.2 מיליארד שקל.
ושוב אנו נפגשים עם השיטה הנקראת הסדרי חוב, שהפכה לשכיחה במחוזותינו, ונועדה להשאיר בחיים חברה בקשיים. איש עסקים השולט בפירמידה של חברות, לווה ככל שניתן בכל חברה אפשרית בקבוצה שלו, וממנף את הקבוצה כולה לממדים עצומים. עמידה בהחזרי תשלומי ההלוואה תלויים בביצועי החברות עצמן, ובעיקר בתוצאות החברות שבבסיס הפירמידה. במקרה של שאול אלוביץ', בעל השליטה ביורוקום, זוהי חברת בזק, שאמורה להעביר דיבידנד במעלה הפירמידה ולממן את חובות החברות-האם, ובראשן חברת יורוקום תקשורת.
למרבה הצער, נקלעה יורוקום לקשיי נזילות ולבעיית אי-עמידה בפירעונות החוב כסדרם, וזאת בעת שחברת בזק הסתבכה בפרשה הקשה - חקירת רשות ניירות ערך בחשד לעסקאות חריגות אסורות - שאינה מאפשרת ניהול שוטף ותקין בחברה. מצב זה מוביל לכך שהיקפי הדיבידנד שניתן להעביר לחברות שבראש הפירמידה לוט בערפל.
בעקבות הודעתו של אלוביץ' לבנקים, שהוא מוכן ללכת להסדר חוב ובמסגרתו לוותר על השליטה בבזק, התכנסה אסיפת נושים עיקריים של יורוקום, שבפניהם הוצג הסדר לפירעון חוב של כמיליארד שקל הכולל הכנסת שותף לבזק.
אנו עדים למצב שהפך כבר לשגרה, שבו בעלי שליטה שנכנסים לקשיים הולכים להסדר חוב, שבסופו לרוב תבוצע גם תספורת משמעותית. כמו תמיד, הבנקים יהיו הראשונים לקבל את חלקם, בעוד הנושים האחרים יעמדו בתור, ואולי יזכו לראות חלק מהחוב שמגיע להם. כרגיל, מי שמשלם את המחיר הוא שוב הציבור.
אחד הדברים המקוממים במקרה זה, הוא שאלוביץ' לא הציע להכניס ידו לכיס ולהשתתף בנטל. הוא לא ערב אישית לאותם סכומים עצומים שגויסו ובעזרתם התעשר; כך שבמקרה הגרוע ביותר, ימסור את החברות לנושים. לכן, בשונה מאיש העסקים שנקלע לקשיים אליעזר פישמן, אלוביץ' לא יהפוך לפושט-רגל ולא יירד מנכסיו האישיים. פעמים רבות הביטוי "הסדר חוב" נותן תחושה שהחוב יוסדר וישולם על-פי לוח הסילוקין החדש שעליו יסכימו הצדדים. אולם מי מבטיח למשקיעים שמועצת המנהלים של החברה שנותרה על כנה, אכן תצליח לנווט את החברה שבהסדר לחוף מבטחים?
לדוגמה, המקרה של בעל השליטה לב לבייב וחברת אפריקה ישראל - הם לא עמדו בהסדר החוב הראשון שנעשה עם החברה; והגיעו לבקשת הסדר חוב שני, שכלל גם רצון לזכות בתספורת נוספת לחוב המקורי ולמתיחת התשלומים למספר שנים נוספות.
למרות הרוטינה שלה אנחנו עדים בשכיחות גבוהה לאחרונה, עושה רושם כי המחוקק לא עושה צעדים משמעותיים שיצמצמו את התופעה, או יבטיחו שכל הנושים יקבלו את כספם. הגיע הזמן שהמחוקק יקבע, כי לאחר שחברה כשלה כישלון עסקי משמעותי, שהוביל אותה להסדר חוב, תחויב לרענן את השורות ולהחליף דירקטורים.
אחת הדרכים היעילות והאפקטיביות ביותר להימנע בעתיד מהסדרי חוב ומתספורות כואבות בסכומי עתק, היא חיזוק עצמאות הדירקטוריון. הדירקטורים בחברות הציבוריות חייבים לקבל יותר כוח וסמכויות, כך שיוכלו למנוע מראש מינופים בלתי סבירים בחברות, ובפרט בחברות שפעילותן היא החזקת מניות בחברות-בנות. הדירקטורים חייבים להיות שומרי הסף בשלב הגיוסים, ולא לאפשר לכספים שאינם סבירים לעבור את סף קופת החברה.
בנוסף, הגיע הזמן שכל טייקון שנכנס לקשיים ומגיע למצב של הסדר חוב, יכניס את היד לכיס, יערב את הנכסים הפרטיים שלו, כדי להבטיח שכל הסדר החוב ישולם במלואו, ולמנוע מצב של אי-עמידה בהסדר החוב, שתוביל אותנו שוב לתספורת.
■ הכותב הוא דירקטור בלשכת רואי החשבון ובחברות ציבוריות.
*** במאמר דעה שפרסמתי ביום 7.8.17, שכותרתו "רוטינה של תספורות כואבות", נכלל בטעות משפט שגוי המתייחס אל חברות אינטרנט זהב וביקום. החברות לא נדרשו לפירעון מיידי ולא קיבלו פניות בהתאם. הנני מתנצל על פרסום זה אשר נכתב בשגגה ובתום-לב וללא כוונת מכוון.
