לאחר חמש שנות התנגדויות, אושר היום בוועדת השרים לרגולציה חוק האזורים הימיים שקודם על ידי שרת המשפטים איילת שקד. מטרת החוק, שעלה לראשונה לדיון עוד במאי 2008, היא לאסדיר את פעילות קידוחי האנרגיה במים הכלכליים של הים התיכון בעקבות מציאת הגז הטבעי בשנים האחרונות.
לפי הצעת החוק, האחריות על אסדרת קידוחים במים הכלכליים של ישראל (השטח שבין 22 ל-280 ק"מ מהחוף) תהיה באחריות משרד האנרגיה והתשתיות הלאומיות, במטרה לרכז הנושא במשרד אחד ולהקל על חברות חיפושי הנפט מבחינה רגולטורית.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין התנגד לקידום החוק והצביע נגדו, על רקע הלחץ מצד הארגונים הירוקים. במהלך הדיונים נוצרו מספר נקודות מחלוקת מהותיות בין המשרד להגנ הסביבה ומשרד האנרגיה. אחת מהן - מי יקבל החלטה בנוגע לכל קידוח חדש במידה ויש אי הסכמה בנוגע להיבט הסביבתי. במשרד להגנת הסביבה דרשו לקבל לידם אחריות זו, במקום להיות יועצים בלבד כפי שנכתב בהצעת החוק. בסיכומו של דבר הוחלט כי במידה ותהיה מחלוקת בין שני המשרדים, משרד האנרגיה יהיה חייב לנמק את התנגדותו ולפרסם אותה.
הנקודה הנוספת שעלתה לדיון היא נושא הפיקוח והרישוי, כאשר במשרד להגנת הסביבה דרשו להיות הגורם המפקח על ההיבטים הסביבתיים, ולפי הצעת החוק שאושרה היום בוועדה, גם נושא זה יהיה בידי משרד האנרגיה.
מור גלבוע, מנכ"ל מגמה ירוקה: "חוק האזורים הימיים שעבר בוועדת שרים לחקיקה הופך באופן רשמי את הים התיכון למערב פרוע של קידוחי נפט וגז ללא פיקוח סביבתי נדרש. ההחלטה לפיה משרד האנרגיה ולא המשרד להגנת הסביבה יפקח על ההיבטים הסביבתיים של הקידוחים, יש בה ניגוד עניינים מובנה וחוסר מקצועיות משווע. לתת לשטייניץ לשמור על הגז זה בדיוק כמו לתת לחתול לשמור על השמנת. הדבר מבטיח התעלמות מכל השיקולים הסביבתיים שמטרתם להגן ולשמור על הים התיכון מפני הסיכונים הרבים שכרוכים בקידוחי נפט וגז.
"נכון להיום החוק שאמור להגן על הנזקים הסביבתיים שעלולים להיגרם מקידוחי נפט וגז הוא חוק ארכאי משנת 1952 שמתעלם לחלוטין מכל ההיבטים הסביבתיים וחושף את הים התיכון לסכנות רבות שעלולות להתרחש במהלך הקידוחים. החוק החדש ממשיך לצערנו את המגמה המסוכנת הזאת. נגד ההחלטה הזאת חייבים להילחם כדי לאפשר לגופים המקצועיים ולרגולציה מתקדמת להגן ולשמור על הים התיכון".