קריירה לבוגרים אקדמאיים / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
בעבודה כולם נדרשים לקבל החלטות, ולא פעם מורכבות למדי. ובמקרים רבים, לא משנה כמה זהירים נהיה, נבחר "לא נכון" או לא מיטבי.
אחת הסיבות לכך היא שבמהלך תהליכים מנטליים מורכבים, כמו תהליך קבלת החלטות, אנחנו נעזרים בכללי אצבע שנועדו להקל על עומסים מיותרים, וחסרונם עמם: פעמים רבות הם גורמים לנו להסיק מסקנות שגויות, לפעול על פיהן, ולשלם על כך מחיר במבחן התוצאה.
אלה הן הטיות קוגניטיביות. מחקר בכלכלה התנהגותית מגדיר אותן כ"מגמות שיטתיות לסטייה משיקולים רציונאליים".
אולי אי-אפשר להשתחרר מהן, אבל אפשר להכיר אותן, ולהיות מודעים לקיומן בתהליך קבלת ההחלטות הבא.
רעיון מבריק נשאר רעיון מבריק
מנהל הגה במוחו רעיון שחשב שהוא מבריק, והשקיע ברעיון את מיטב מאמציו ותקציביו. למרבה הצער, אחרי חודשים ארוכים של השקעה מרובה, הרעיון לא צלח (שיטת העבודה שפיתח לא מפיקה תועלת; המוצר שהחל לשווק לא אהוד; הכיוון השיווקי שבחר בו לא מעורר הדים, וכדומה).
אולם המנהל לא עוצר. הוא אפילו לא רואה את כישלונו. מוחו מסנן את העובדה שהרעיון שלו לא מניב פירות, והוא ממשיך להשקיע בו זמן וכסף, כמו בעיוורון: "זה רעיון מעולה, אין ספקות".
התנהגות זו לא שייכת למנהלים "לא טובים", או לבעלי אגו מנופח במיוחד. זו התנהגות טיפוסית ושכיחה למדי שמוּנעת מ"הטיית האישור" - ייחוס משקל רב לממצאים המאשרים את השערותיו של אדם, ובמקביל לכך - ייחוס פחות משקל לממצאים הסותרים השערות אלה (ואף התעלמות מהם). הטיה זו משפיעה על ההיגיון הבריא שלנו, ומעודדת אותנו להצדיק את החלטותינו - החלטות שמבוססות על השערות - גם כשבשטח נראה שהחלטתנו לא עולה יפה.
במקרה כזה יכולה הטיית האישור להשתלב מצוין גם עם הטיית הוודאות , ולגרום למנהל להיות בטוח במאה אחוזים שהוא צודק, ויהי מה. הוא מתקשה להטיל ספק בהחלטתו, ומתייחס לגישתו כאל אקסיומה מנצחת: "כשפועלים כך, זה תמיד מצליח". גם כשעמוק בתוכו הוא מבין שעלה על מסלול שגוי, הוא לא ישנה את דעתו.
המוצר הקודם שלי כשל, אז עדיף שאשתוק
בחור צעיר ומוכשר מנסה את מזלו כעצמאי ופותח עסק, אבל לא מצליח להשיג את מטרתו. העסק כושל, והוא חוזר לשוק העבודה כשכיר. חולפות כמה שנים שבמהלכן הוא עושה חיל באחת מהחברות המובילות בתחומו, רוכש ניסיון ומתקדם מקצועית. החלום להקים עסק בעצמו לא הרפה ממנו, אבל למרות זאת ואף על פי שברור למדי שהוא מצוי במקום אחר לגמרי מזה שהיה בו כשניסה את מזלו כעצמאי - הוא לא מעז. הוא לא מקדיש חשיבות להצלחותיו ולהתקדמותו המקצועית. הוא זוכר את אותו כישלון, ומוּנע ממנו.
ואכן, מחקרים הוכיחו מזמן כי כישלונות מקצועיים נזכרים טוב יותר ומשפיעים על עובדים הרבה יותר מאשר הצלחותיהם והתקדמותם המקצועית. זוהי הטיית השליליות, שגורמת לאנשים לזכור טוב יותר, ובעוצמה רבה יותר, חוויות ואירועים שליליים ולא נעימים.
אבולוציונית, זה יעיל. חשוב שנזכור אירועים שליליים שחווינו, כדי שנדע מה לעשות כדי למנוע את הישנותם, אבל בסביבה עסקית, בתפקידים שבהם נדרש העובד ליטול סיכונים ולקדם את עצמו בעזרתם, ובעבור אנשים בעלי פוטנציאל מקצועי רב - הטיית השליליות היא אחת הסכנות הגדולות ביותר. היא גורמת לפחד מפעולה, ולעתים קרובות משתקת ומקבעת עובדים במקומם. הם רוצים להעז, לפרוץ ולהתקדם, אך מוותרים על הרעיונות בעלי הפוטנציאל המבטיח שלהם, בגלל החשש לחוות שוב כישלון שחוו בעבר, כשהעזו.
זה הכי פשוט, ולכן - הכי טוב
בימינו יכולת קבלת החלטות היא אחת ממיומנות הליבה החשובות ביותר שנבדקות בעת מיון עובדים בתהליכי גיוס. עובדים רבים נדרשים לקבל החלטות מורכבות באופן יומיומי וכחלק מהגדרת תפקידם, ולעתים החלטות אלה צריכות להתקבל בלחץ רב.
כדי להוכיח שהם מכריעים היטב ובביטחון, פעמים רבות בוחרים עובדים - בכל דרג שהוא - באפשרות הקלה והפשוטה מכולם: "בואו נחסוך לעצמנו כאב ראש מיותר", הם אומרים לעצמם ולקולגות שלהם כשהם מבקשים לבחור באחת מכמה אופציות.
הם לא עושים זאת מכיוון שהם עצלנים, או לא חכמים מספיק כדי להבין רעיונות מורכבים. מדובר בהטייה קוגניטיבית המכונה תערו של אוקאם - עיקרון פילוסופי המיוחס לנזיר הפרנציסקאני האנגלי וויליאקם איש אוקאם שחי במאה ה-14. על פי העיקרון הזה פועל המדע כולו, בעודו חותר ליצור תיאוריות פשוטות, מצומצמות, מובנות. תיאוריות דלות בפריטים, שאינן מכבידות על הנוגעים בדבר. האם בחירת הפשוט היא הבחירה הנכונה? המשתלמת? המקדמת ביותר? לא תמיד. לא בהכרח.
התרופה להטיות
כולם מונעים מהטיות קוגניטיביות (וישנן כמאה וחמישים הטיות שונות!). אין "תרופה" שיכולה למנוע מאיתנו להשתמש בהן. הן אוטומטיות, ואי-אפשר לבטלן. הן חלק בלתי נפרד מהדרך שבה פועל המוח האנושי, החותר לצמצום העומס, לפשטות ולאיזון מתמיד.
לכן, ה"תרופה" היחידה שיכולה למנוע את הבעיות הנובעות משיקולים מוטים היא בבחינת "פרוביוטיקה" - תוספת שמחזקת בזמן אמת. מדובר על עצם המודעות לקיומן של ההטיות, שצריכה להוביל כל עובד ומנהל לנסות להקיף את עצמו באנשים ששונים ממנו ושחושבים אחרת ממנו, ושיכולים לספק לו נקודות מבט שמאתגרות את תפיסותיו ואת ההטיות הקוגניטיביות שלו. רק כך יוכל לשקול בזהירות את כל הזוויות והדעות, ולקבל את ההחלטה הנחוצה. בלי לפחד לחזור אחורנית, לשנות כיוון, ולבחור אחרת מכפי שהאינטואיציה מכווינה.
■ יעל מהודר היא יועצת ארגונית וכותבת הספר "המועמד הנבחר". מאמר מיועד להעשרה, אינו תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליו ככזה. לקשר עם יעל: בפייסבוק או באתר.