משבר הנשיאות האמריקאית אינו מוטל עוד בספק, ואינו משאלת לב. הוא נמצא בעיצומו, ובמרכזו עומד אי-אמון מעמיק ביכולתו של דונלד טראמפ לנהל את הזרוע המבצעת של ארה"ב.
ביטויי אי-האמון מתרבים והולכים. הם נוגעים למלחמה ושלום, ליחסים בין-לאומיים, לשלומה של החברה האמריקאית ולדרגת לכידותה. אם השבוע שעבר עמד רובו ככולו בסימן המלחמה הגרעינית הקרה עם צפון קוריאה, סוף השבוע המסתיים היום עומד בסימן התפרצות ניאו-נאצית חסרת תקדים בשרלוטסוויל, עיר-אוניברסיטה במדינת וירג'יניה.
דונלד טראמפ נמנע אתמול במפגיע מלגנות את הניאו-נאצים. האיש המזדרז לאפיין את תכונותיהם של יריבים פוליטיים, להטיח עלבונות באופוזיציה ולחרף את התקשורת התהלך אתמול על בהונותיו. "האשמה רובצת על צדדים רבים", הכריז הנשיא ממקום חופשתו, במועדון הגולף הפרטי שלו במדינת ניו ג'רזי.
בשעות שלאחר הצהרתו, אישים בולטים במפלגתו התנערו מן ההצהרה. אורין האץ', הסנאטור השמרני הזקן ממדינת יוטה, יושב ראש ועדת המשפטים של הסנאט, הכריז: "עלינו לקרוא לרוע בשמו. אחי לא מסר את נפשו להילחם בהיטלר כדי שרעיונות נאציים יורשו להרים את ראשם במולדתנו".
יושב ראש בית הנבחרים, פול רייאן, צייץ: "לבנו יוצא לקורבנות היום. גזענות לבנה היא קללה. יש להתייצב נגד השנאה והטרור האלה ולהביסם".
כיוצא בזה צייץ הסנאטור מרקו רוביו מפלורידה, שהיה אחד מיריבי טראמפ במקדימות הרפובליקאיות, אבל תמך בו מאז השבעתו: "חשוב עד מאוד שארצנו תשמע את הנשיא מתאר את מאורעות שארלוטסוויל באופן היאה להם: התקפת טרור של גזענים לבנים".
הסנאטור הרפובליקאי קורי גרדנר מקולורדו: "אדוני הנשיא, עלינו לקרוא לרוע בשמו. אלה היו גזענים לבנים - וזה היה טרור פנימי".
סקוט ג'נינגז, לשעבר יועץ בכיר לנשיא ג'ורג' בוש הבן, התלונן על "כישלונו של הנשיא לגנות גזענות, כישלונו לגנות שאיפת-עליונות (supremacy) לבנה, כישלונו לזהות את האנשים הצועדים עם דגלים נאציים על אדמת ארה"ב".
"אדמה ודם", הם קראו
זהירות ולשון המעטה לא ייחדו את התבטאויותיו הפומביות של נשיא ארה"ב בשבעת חודשי כהונתו הראשונים. את ברק אובמה הוא כינה "חולה", את מנהיג הדמוקרטים בסנאט הוא כינה "מוקיון בכיין", את התקשורת הוא חזר וכינה "מזויפת".
תגובתו למאורעות שרלוטסוויל חשודה מעיקרה, והיא גם משונה מעיקרה: הייתכן שנשיא ארה"ב מאמין כי תצמח לו תועלת פוליטית מהימנעות מלגנות מפגינים, הנושאים דגלים עם רפליקה של צלב הקרס וקוראים "אדמה ודם", ברוח התזה הנאצית של Blut und Buten שהעמידה את זהותם של הגרמנים על הקשר עם דם הוריהם ועם נחלת אבותיהם?
"אדמה ודם" אינה קריאה נרגזת של אספסוף. היא באה בהשראת מנהיגים של התנועה הניאו-נאצית, המנסים לשוות לה ארשת אינטלקטואלית, ולהעניק לה בסיס רעיוני. הם משתמשים בגרסאות אנגליות של חיוויים נאציים, ולפעמים בלשון המקור. למשל, לתיאור המדיה הם שואלים את אפיונו המפורסם של יוזף גבלס Lugenpresse ("העיתונות השקרנית"). טראמפ משתמש ב-fake media, קרובה לא-רחוקה של שימוש הלשון הנאצי.
מצילים את גנרל לי
שרלוטסוויל אינה יעד טבעי לעצרת, שנקראה מלכתחילה תחת הסיסמה "לאחד את הימין" (Unite the Right). היא עיר קטנה יחסית במרכז וירג'יניה, כ-200 ק"מ מעיר הבירה וושינגטון. מתגוררים בה 50,000 בני אדם, ובמרכזה עומדת האוניברסיטה של וירג'יניה. הפרופיל הפוליטי שלה הוא ליברלי מאוד: 80% ממצביעיה תמכו בהילרי קלינטון בשנה שעברה. רבע מתושביה הם שחורים או היספאנים.
בחירת שרלוטסוויל כשלעצמה הייתה אקט של פרובוקציה. העירייה המקומית הצביעה ב-6 בפברואר השנה להרחיק את האנדרטה בת 93 השנה של גנרל רוברט אי. לי מגן ציבורי במרכז העיר. גנרל לי היה המפקד הבולט ביותר של צבאות המורדים הדרומיים במלחמת האזרחים האמריקאית, שפרצה ב-1861. אף כי המלחמה לא פרצה בגלל העבדות, שחרור העבדים השחורים היה התוצאה הבולטת ביותר שלה.
בעשורים שחלפו לאחר המלחמה, מדינות הדרום המובסות קיימו מערכת ממוסדת של אפליה גזעית, ושללו למעשה את זכות הבחירה מרוב תושביהן השחורים. במקביל הן עסקו בהנצחתם של מנהיגי המרד, פוליטיקאים וגנרלים. רחובות מרכזיים, כיכרות, בתי ספר וגנים ציבוריים נקראו על שמם. דגל הקונפדרציה חזר והונף במקומות ציבור, בייחוד מעל בניינים של הממשל המקומי.
ההתנגדות לדגל התרחבה במרוצת השנים. המתנגדים השוו אותו עם דגל גרמניה הנאצית וראו בו ביטוי של הערצה לשיעבוד ולרדיפה. היא הגיעה אל שיאה לאחר טבח בכנסייה שחורה בעיר צ'רלסטון, במדינת דרום קרוליינה, ביוני 2015. בביתו של הרוצח, שהורשע בינתיים ונידון למוות, התגלו סמלים של הקונפדרציה, כולל דגלה. מדינות דרומיות הגיבו בהסרת הדגל ממקומות ציבור. שורה של ערים דרומיות, מניו אורלינס (לואיזיאנה), עד ריצ'מונד (וירג'יניה), החליטו להרחיק אנדרטאות ולוחות זיכרון של מנהיגי המורדים ולמחוק את שמותיהם ממוסדות ציבור.
קרדום פוליטי
הרוויזיה ההיסטורית הזאת עוררה התנגדות מיידית מצד ארגונים, החושבים את הנצחת הדרום למשימה תרבותית ואזרחית. בעיניהם, זיכרונם של גיבורי הקונפדרציה אינו נוגע כלל לעבדות, אלא הוא ביטוי של הערכה לפטריוטיות שלהם ולהקרבתם. רבע מיליון דרומיים ויותר נהרגו במלחמה. אבל הימין הקיצוני חטף את המערכה לטובת גיבורי הדרום, והפך אותה לקרדום פוליטי. ההגנה על האנדרטאות הפכה להגנה על עצם מעמדם של הלבנים באמריקה.
העצרת בשרלוטסוויל נועדה להקניט ולעורר תשומת לב. במובן הזה היא נחלה הצלחה ניכרת. היא משלה בכל מהדורת חדשות ובכל עמוד ראשי במשך 48 שעות. אבל היא נחלה עוד הצלחה, צפויה פחות: נשיא ארה"ב לא גינה אותה, את יוזמיה, את מניעיה ואת סגנונה. הוא כרך את "כל הצדדים" יחד, את הנאצים ואת מתנגדיהם. "דיילי סטורמר", אתר הרשת הנאצי הפופולרי (הקרוי על שמו של העיתון הנאצי "דר שטירמר", שעורכו נידון למוות במשפטי נירנברג), הודה אתמול לנשיא על שתיקתו.
"הפילוג בארצנו לא התחיל איתי או עם ברק אובמה", הזכיר אתמול טראמפ. זה כמובן נכון - אבל הפילוג באמריקה לא היה עמוק יותר זה עשרות שנים. הנשיא אינו מנסה לאחות את הקרע. הפוליטיקה שלו מיומה הראשון מיוסדת על ניצול הקרעים. היא לא השתנתה, אבל הנסיבות משתנות.
לתשומת לב מיוחדת ראויה המפלגה הרפובליקאית. נראה שלמנהיגיה מתחוור הנזק שטראמפ מסב למותג הפוליטי שלה ומתחוורת המידה שבה הוא מרחיק אותה משורשיה הרעיוניים והמוסריים. אפשר שתגובתו למאורעות שארלוטסוויל תיראה יום אחד כהתחלת התנערותה של המפלגה מן הנשיא שנבחר בשמה. זה אינו יכול לקרות וולונטרית. זה יקרה רק אם המפלגה תוכרח להתנער. והיא תוכרח, אם יתברר לה שהנשיא ממיט עליה חרפה. סימפתיה לנאצים בהחלט מתאימה להגדרת חרפה.
■ רשימות קודמות ב-yoavkarny.com, ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny