ג'ון גרינווד/ צילום: בלומברג
"בריטניה עוברת התמוטטות עצבים", קבע ה"אקונומיסט" במאמר מערכת בשלהי יולי. בין כלי התקשורת בבריטניה, שרובם תומכים בברקזיט, בולט "אקונומיסט" בהתנגדותו התקיפה, הנחרצת והעקבית לרעיון של עזיבת בריטניה את האיחוד האירופי. למרות זאת, הפעם שפך המגזין את זעמו על הפוליטיקאים מכל המפלגות, בבקרו את חוסר היכולת של המערכת הפוליטית הבריטית להתמודד עם המציאות הקשה שנוצרה סביב ברקזיט. "ככל שהם (הפוליטיקאים) נכשלים בצורך להכיר בעסקאות ובפשרות הקשות הכרוכות בברקזיט, כך תהפוך אכזרית יותר ההתחשבנות הסופית מול המציאות".
גם על התקשורת יצא קצפו של ה"אקונומיסט", על כך ש"התקשורת הנוירוטית והפרו-ברקזיט זועקת שכל מי שמביע ספקנות לגבי הכיוון שבו המדינה צועדת הוא בוגד...".
ה"אקונומיסט" מייצג נאמנה את הרוב המכריע של הכלכלנים המקצועיים בבריטניה ומחוצה לה, המתייחסים לברקזיט כאל קטסטרופה - לפחות מהזווית הכלכלית-פיננסית. במאמר המערכת המצוטט, מציין המגזין מחקרים אקדמיים הקובעים שגם אם יושגו תנאי העזיבה הרכים ביותר, התוצאה תהיה התכווצות של לפחות 20% בהיקף הסחר של בריטניה על פני עשור, בעוד יציאה קשה תחתוך את הסחר ב-40% ואת ההכנסה האישית לנפש ב-2.6%.
על רקע זה, מדהים לגלות שיש מישהו שלאורך כל המאבק הציבורי סביב הברקזיט הציג בעקביות ניתוח שקול והגיוני מדוע הניתוק מהאיחוד הוא רצוי וגם מועיל - דווקא מבחינה כלכלית.
נא להכיר את ג'ון גרינווד, הכלכלן הראשי של אינווסקו בריטניה, חלק מחברת אינווסקו העולמי - גוף ענק שמרכזו באטלנטה שבארה"ב, המנהל קרנות נאמנות ומכשירי השקעה אחרים המסתכמים ב-858 מיליארד דולר נכון לסוף יוני. גרינווד הוא שועל ותיק בתחום ההשקעות, כלכלן מקצוען, לא מהטיפוסים שרודפים אחרי כותרות.
הטעות נובעת מבלבול בין מושגים שונים
אבל לפני שנצלול לתוך הניתוח של גרינווד, הבה נתבונן במשהו הרבה יותר קרוב לבית - כלי הרכב שלנו הישראלים. אם אתם משתייכים למשק הבית הישראלי הטיפוסי, קיים סיכוי גדול שכלי הרכב החונה מחוץ לביתכם הוא מיצרן דרום קוריאני. לפני שנים לא רבות, ובמשך שנים לא מעטות, הסבירות הגבוהה הייתה שאותו כלי רכב היה מיצרן יפני. עבור כל משק בית בודד, המודל הספציפי והדגם המסוים של הרכב שלו משקפים את המצב הפיננסי והטעם האישי שלו. אבל ברמת המקרו, העובדה שיצרנים דרום קוריאנים שולטים כיום בשוק הישראלי, ולפניהם היפנים, לא יכולה להיות מקרית - והיא איננה משקפת מזימה שטנית של הון ושלטון. להיפך: יש בכך עדות לקיומה של שוק רכב די חופשי בישראל, לצד צרכנות נבונה.
שיעור המס על כלי רכב בישראל הוא גבוה להפליא. אבל הוא אחיד לכל היצרנים ומוטל על יבוא מכל המדינות. במגבלות אלה, הצרכן הישראלי החליט בשנות ה-90, שבתנאים ששררו אז המודלים היפניים הם הטובים ביותר. אחר כך, כשהתנאים השתנו, הוא העביר את העדפתו לקוריאניים - וכאשר ישתכנע שיש מודל עדיף, הוא יעבור הלאה.
עכשיו נקפוץ מכלי הרכב חזרה אל הוויכוח סביב הברקזיט. תומכי הברקזיט מתמקדים בטיעונים של ריבונות, מסוג זה או אחר. הקריאה "להחזיר לעצמנו את השליטה" הפכה למנטרה שמשמעותה היא להשתחרר מהשליטה של "פקידים אפרוריים בבריסל" - כלומר הביורוקרטיה האירופית - ו/או להשתחרר מהסמכות של בית המשפט האירופי לצדק, שמושבו בלוקסמבורג.
השאיפה הראשונה מתייחסת בראש ובראשונה לשליטה על הגבולות והיכולת לקבוע כללי הגירה ואזרחות, בעוד שהשנייה מקיפה כל מה שניתן לסווג תחת "סגנון החיים הבריטי" - המאוים, כביכול, ע"י האיחוד האירופי ומנגנון האכיפה שלו, בדמות בית הדין לצדק. אולם באשר לניהול הכלכלה הלאומית קיים כאמור קונצנזוס כמעט מלא הרואה ביציאה מהאיחוד צעד הרסני עד כדי התאבדותי.
כמעט מלא. הוא לא כולל את ג'ון גרינווד. הוא נמנה עם קומץ קטן של כלכלנים המחזיקים בדעה הפוכה - הוא מתאר מעין חוג מחתרתי של עמיתים החולקים על הדעה השלטת והוא ניחן ביכולת לנסח את תפיסותיו בצורה בהירה, עניינית וגם מקצועית.
"הטעות הנפוצה בהתייחסות הכלכלית לאיחוד האירופי, בציבור וגם בין כלכלנים, הוא שמתבלבלים בין שני מושגים דומים אך נבדלים - אזור סחר חופשי ואיחוד מכס (customs union)", כתב. כבר מפתיחה זו ברור שמדובר בשיעור בכלכלה, בלי מעטפת של פוליטיקה ורגשנות לאומנית, אבל גם בראייה מאוד שונה של המציאות המקובלת.
גרינווד ממשיך את הניתוח שלו: מאחר שהאיחוד האירופי, שצמח מתוך הקהילה הכלכלית האירופית, שבעצמה צמחה מהסכמי סחר בין קומץ מדינות אירופיות, הינו בבסיסו איחוד מכס, אין פלא שהוא ממוקד בהגנה על היצרנים שלו ואינו שם את הצרכנים בראש מעייניו. בעצם, האיחוד עסוק בהגנה על הסטטוס קוו במקום לאפשר לסקטור העסקי באירופה לצמוח על ידי ניצול האפשרויות המתהוות בכלכלה העולמית. תוצאה כמעט בלתי נמנעת מכך היא שהמדינות החברות באיחוד האירופי מתקיימות בתוך בועה המיועדת לספק להן הגנה מול הסערות המתרחשות בכלכלה העולמית.
הגנה זו מופעלת ביתר שאת עבור ענפים ספציפיים, בעלי משקל כבד מבחינה כלכלית-חברתית - בראש ושבראשונה החקלאות. "לפי החישובים שלנו", מסביר גרינווד, "אם בריטניה תצא מהאיחוד ותאמץ מדיניות של סחר חופשי במוצרים חקלאיים ומזון מעובד, היא תחולל ירידת מחירים גדולה בתחומים אלה. כה גדולה שמדד המחירים הכללי יירד בשיעור של כ-6% והנהנים העיקריים מכך יהיו בעלי ההכנסות הנמוכות, שהמזון הוא מרכיב גדול בסל הצריכה שלהם.
אבל גם מעמד הביניים ייהנה מכך - ועוד יותר, מהשתחררות ממדיניות ההגנה על כלי רכב המיוצרים באירופה, שהביאה לשוק סגור המאפשר ליצרנים אירופיים לשרוד מול התחרות העולמית, בעוד שהצרכנים משלמים מחירים גבוהים כדי לסבסד אותם.
הזדמנות חד-פעמית למדיניות סחר חופשי
בשלב זה של ההרצאה של גרינווד, פרצתי לדבריו והסברתי לו על אודות שוק הרכב הישראלי המשמש דוגמה חיה לנכונות הניתוח שלו. אבל התפיסה שלו היא מרחיקת-לכת יותר מהשפעה על מספר ענפים, חשובים ככל שיהיו. הנזק המצטבר למשק הכלוא בתוך מערך הגנה גדול ויעיל כמו זה של האיחוד האירופי הופך משמעותי ביותר ככל שהזמן עובר, והברקזיט נותן הזדמנות חד-פעמית לבריטניה לאמץ מדיניות של סחר חופשי, שתחליף את כל מנגנוני ההגנה המעוותים והמפלים לרעה את הצרכנים המקומיים.
גם חזון זה מוכר היטב בישראל, מפני שזה בעצם מה שנעשה כאן בעקבות החלטת ממשלה ב-1990 לפתוח את המשק לייבוא ללא תעריפים גם ממדינות שאין לנו הסכם סחר איתן (כגון סין). אותה החלטה גרמה למהפכה חברתית-כלכלית, שבמסגרתה חוסלו התעשיות המסורתיות בעלות ערך המוסף הנמוך, אבל התהליך נפרס על פני עשור שלם, כדי לאפשר סיוע, הכשרה והכוונה לעובדים שנפלטו. כמובן, העובדה שהמשק כולו היה בתקופה של צמיחה מהירה סייעה רבות להגשמה המוצלחת של התוכנית וסללה את הדרך למבנה משק חדש, שבמרכזו תחום ההיי-טק מחד גיסא ושירותים עסקיים וציבוריים מאידך גיסא.
הניסיון הישראלי המוצלח הוא הוכחה שהגישה של גרינווד לא רק מעשית, אלא יכולה לשנות פניה של חברה ומדינה. הוא מאמין שהתחומים שבהם יש לבריטניה יתרון תחרותי מוכח יכולים להוות בסיס מוצק שעליו יושתת משק פתוח ומשגשג בעידן הפוסט-ברקזיט.
אך לדאבונו - וכנראה לרוע מזלם של תושבי בריטניה בכלל - הסיכוי שקולו האפיקורסי של גרינווד יישמע הוא קלוש. מול החזון הנועז של שבירת הכלים, הליכה לבד והסתמכות על יכולותיה העצמיות של הכלכלה הבריטית, עומדים מצד אחד הגופים האינטרסנטיים שגרינווד מזהה כמקור ההתנגדות ה"כלכלית" לברקזיט, ומצד שני המערכת הפוליטית המבולבלת והמפוחדת שזיהה ה"אקונומיסט" כאיום מהותי להשגת הסכם הגיוני כלשהו.
להצעה שלי שיש לבריטים הרבה מה ללמוד מהמדינה היהודית והמדיניות המוצלחת שביצעה יש עוד הרבה פחות סיכוי מאשר לזו של גרינווד. חבל.
הכותב הוא יועץ כלכלי עצמאי