תאונות בהן מעורבים רוכבי אופניים חשמליים הפכו לחלק בלתי-נפרד, ועגום, מהשגרה בישראל בשנים האחרונות. להערכת עמותת "אור ירוק", על כבישי ישראל נוסעים כיום כ-150-200 אלף אופנעים חשמליים וקורקנטים ממונעים. בשנת 2016 נפגעו בתאונות בהן היו מעורבים אופניים חשמליים, שדווחו למשטרה, 1,536 בני אדם, מהם: 9 נהרגו, 67 נפצעו קשה ו-1,460 נפצעו קל. מתוך נפגעים אלו 1,202 היו נהגי האופניים החשמליים. בנוסף, אושפזו בבתי החולים 410 פצועים בעקבות תאונות דרכים בהן היו מעורבים אופניים חשמליים, שלא דווחו למשטרה, מהם: 43 נפצעו קשה, 96 נפצעו בינוני ו-269 נפצעו קל. מבין פצועים אלו 356 היו נהגי האופניים החשמליים.
שנת 2017 עוד לא הסתיימה, אבל כבר מסתמן שהנתונים שיסכמו את השנה יהיו אף עגומים יותר. ועדת המשנה לבטיחות בדרכים דנה פעם אחר פעם בנושא אכיפת החוקים שכבר חוקקו בנושא המדמם הזה, וכן בדרכים לצמצם את התאונות. אולם, למרות כל הדיונים, הוועדות, התקנות והחוקים שנחקקו, בכל יום מתרחשות תאונות שמעורבים בהן אופניים חשמליים. על חלקן הגדול אנחנו כלל לא שומעים, כל עוד אין הרוגים.
לצד הדילמה כיצד אפשר לצמצם את המספר ההולך וגדל של תאונות בהן מעורבים אופניים חשמליים, עלתה לא פעם השאלה - אם וממי זכאים רוכבי האופניים החשמליים לפיצוי בגין פגיעותיהם. רוכבי האופניים החשמליים אינם מחויבים, על-פי חוק, בביטוח חובה, ואינם עושים כל ביטוח אחר שאמור לכסות את פגיעות הגוף שלהם. אז מי אחראי לפצות אותם במקרה של פגיעה? ומה קורה בתאונה בה מעורבים כלי רכב ואופניים חשמליים - האם אז זכאי הרוכב לפיצוי מנהג הרכב?
לא לכל השאלות הללו יש תשובות ברורות, ואולם השאלה האחרונה - בנוגע לפיצוי המגיע לרוכב אופניים חשמליים מכלי רכב שפגע בו - הגיעה לאחרונה אל פתחו של בית משפט השלום בכפר סבא. השופט אלדד נבו קיבל החלטה שעשויה לטרוף את כל הקלפים עבור רוכבי האופניים החשמליים, לו תאושר בעתיד בערכאות גבוהות יותר.
לטיפול המחוקק
בפסק-דין שניתן בשבוע שעבר, קבע שופט בית משפט השלום בכפר סבא, אלדד נבו, כי אופניים חשמליים, מהווים "רכב מנועי" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חוק הפלת"ד). המשמעות של הכרעה זו, כי כל רוכב אופניים חשמליים צריך להיות מבוטח בביטוח חובה, אחרת אינו זכאי לפיצוי, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. נכון להיום, רוכבי האופניים החשמליים אינם מבוטחים כלל, ורוב חברת הביטוח אינן מציעות ביטוח לאופניים חשמליים.
מדובר בהחלטה דרמטית עבור רוכבי האופניים החשמליים, וגם ביהמ"ש הכיר בכך. "האינטרס הציבורי מחייב הגדרה ברורה וחד משמעית של אופניים חשמליים (וכלי רכב דומים להם, כגון הקורקינטים הממונעים המשמשיים למטרות תחבורה) כרכב מנועי לפי חוק הפלת"ד. כך לפחות נאפשר לציבור הולכי הרגל פיצוי מפגיעת כלי רכב אלה", כתב השופט נבו בפסק הדין הוסיף כי "ייתכן שבעקבות הגדרה זו והקשיים שהיא מעוררת, נעודד את המחוקק להסדיר את השימוש בכלי רכב אלה בהיבטי רישוי הנהיגה, רישוי רכב וביטוח".
ההחלטה התקבלה במסגרת דיון בעניינו של פלוני, שנפגע ביולי 2014 בתאונת דרכים שאירעה בכפר קאסם, בה היה מעורב גם רכב נוסף המבוטח על-ידי חברת ביטוח ישיר. פלוני הגיש לביהמ"ש תביעה נגד חברת הביטוח, בטענה כי בעת התאונה רכב על אופניים חשמליים וכתוצאה מפגיעת הרכב נפגע פגיעות גוף שונות. את תביעתו הגיש, על-פי חוק הפלת"ד, בטענה שיש לראות בו כהולך רגל שנפגע על-ידי רכב.
חברת הביטוח - באמצעות עו"ד עמיקם חרל"פ, עו"ד טל שליט ועו"ד צפריר שם טוב, ממשרד עוה"ד עמיקם חרל"פ ושות ' - הכחישה גם את העובדות וגם את אחריותה. לטענתה, פלוני לא רכב על אופניים חשמליים בזמן התאונה אלא על אופנוע שהיה בבעלותו אותה עת - ללא ביטוח. בכל מקרה, טענה חברת הביטוח, גם אם רכב על אופניים חשמליים, הרי שיש לראות בו כמי שעשה שימוש ב"רכב מנועי" ללא ביטוח חובה, ועל כן אינו זכאי לפיצויים לפי חוק הפלת"ד.
השופט נבו בחר לדון תחילת בשאלת סיווגם של האופניים החשמליים, שכן אם יסווג אותם כ"רכב מנועי", אין עוד חשיבות למחלוקת העובדתית ביחס לכלי הרכב בו נעשה שימוש על-ידי התובע בזמן התאונה (אופנוע או אופניים חשמליים). זאת, היות שכל רכב מנועי חייב בביטוח חובה על-פי חוק.
לאחר דיון בשאלה האמורה, קבע ביהמ"ש כי האופניים החשמליים מהווים "רכב מנועי" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הפלת"ד (ראו מסגרת); ולפיכך התובע, פלוני - בין אם רכב על אופנוע ובין אם רכב על אופניים חשמליים - עשה שימוש ברכב מנועי ללא ביטוח חובה, ועל כן אינו זכאי לפיצוי.
"ייתכן, כי אם המחוקק היה נותן דעתו לעניין ומסדיר את השימוש באופניים החשמליים, כפי שמוסדר השימוש באופנוע, תוך חיוב בלימוד נהיגה וקבלת רישיון, חובת רישום ורישוי כלי הרכב, וחובת ביטוח - היה השימוש בהם הופך לתופעה חיובית", ציין השופט אך הוסיף: "אולם, במצב הקיים כיום, בו רוכבי האופניים החשמליים עושים שימוש בדרכי תחבורה, מבלי להכיר ולציית לחוקי התעבורה הבסיסיים וללא כל מיומנות בסיסית לנהיגה בדרך ציבורית, הם מהווים מפגע תעבורתי, המסכן את יתר ציבור המשתמשים בדרכים, את הולכי הרגל וגם את עצמם".
בסיכום פסק-הדין, ציין השופט, כי בהתחשב בכך שהסוגייה המשפטית שבמחלוקת היא סוגייה שטרם הוכרעה בעליון, והפסיקות בעניין זה אינן זהות בבתי המשפט השונים, ההוצאות שייפסקו תהינה על הצד הנמוך. לפיכך, קבע ביהמ"ש כי פלוני ישלם לחברת הביטוח הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 שקל.
אי-ודאות משפטית: הפיצוי לרוכב אופניים חשמליים שנפגע תלוי בזהות השופט
בתי המשפט חלוקים היום בשאלה אם אופניים חשמליים הם כלי רכב מנועי או לא. מאחר שהשאלה טרם הגיעה לפתחו של ביהמ"ש העליון, אין לה תשובה ברורה. השופטים חלוקים, והרוכבים המבקשים לתבוע פיצויים תלויים בזהות השופט שידון בתיק.
בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חוק הפלת"ד), מוגדר מהו "רכב מנועי" כך: ""רכב מנועי" או "רכב" - רכב הנע בכוח מכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על-ידי רכב מנועי, ולמעט כיסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות".
כלי תחבורה, לא כלי משחק
ההגדרה הבסיסית בחוק הפלת"ד כוללת דרישות כי יהיה מדובר ברכב הנע בכוח מכני, על-פני הקרקע וכי עיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית. ביחס להגדרה זו קבע שופט השלום בכ"ס, אלדד נבו, כי "דומה שאין מחלוקת כי האופניים החשמליים הם כלי רכב הנע בכוח מכני על פני הקרקע". השופט נבו התייחס לכך שבמקרה אחר בו נדונה שאלת סיווגם של האופניים החשמליים, התבסס בית המשפט על טענה, כי באופניים החשמליים נעשה שימוש משולב, פיזי ומכני, אך הגיע למסקנה כי אין המדובר בכלי רכב הנע בכוח מכני. אולם, השופט נבו הגיע למסקנה שונה. "דעתי היא, כי האופניים החשמליים הנעים כיום בכבישי הארץ, בהחלט עונים על ההגדרה של כלי רכב הנע בכוח מכני", קבע. "האופניים החשמליים הם תופעה כה נפוצה עד ניתן לקבוע כידיעה שיפוטית, ששימוש בדוושות האופניים (הפדלים) לצורך נסיעה, הוא עניין נדיר, והנעת האופניים החשמליים נעשית כמעט אך ורק באמצעות המנוע החשמלי".
הקושי המתעורר בדרך כלל בפסיקת בתי המשפט בשאלה כיצד לסווג אופניים חשמליים, נוגע בדרך כלל לשאלת ייעודם של כלי הרכב הנבחנים. ההגדרה הבסיסית שבחוק הפלת"ד קובעת, כי רכב מנועי הוא זה שעיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית. השופט נבו השיב בחיוב גם לשאלה זו. "למעשה, אינני סבור כי במציאות השוררת כיום, יימצא מי שיטען כי לאופניים החשמליים ייעוד אחר מלבד תחבורה יבשתית", קבע.
עוד ציין השופט נבו כי "האופניים החשמליים, בהם התובע עשה שימוש, כמו יתר האופניים החשמליים הנעים בכבישים, אינם משמשים ככלי משחק לילדים, אלא משמשים למטרות תחבורה יבשתית. האופניים החשמליים, הנעים במהירות רבה, באמצעות מנוע חשמלי, משמשים את הרוכבים עליהם על-מנת להגיע למקום העבודה, לבית הספר, ליעדים שונים בתוך העיר ואף לנסיעה בכבישים בין-עירוניים. הם עושים שימוש בכביש (שהרי החוק אוסר עליהם לנוע על המדרכה) וגורמים לסיכון תעבורתי משמעותי. התאונות הנגרמות כתוצאה משימוש באופניים חשמליים, זהות בנסיבותיהן ובתוצאותיהן לתאונות בהן מעורבים אופנועים".
השופט ציין, כי סיווגם של אופניים חשמליים כרכב מנועי יוצר מטבע הדברים קושי והתנגשות בין אינטרסים. לדוגמא, לסיווגם של אופניים חשמליים כרכב מנועי תהיה השלכה על שאלת הפיצוי לרוכב האופניים שנפגע בתאונה ואין לו ביטוח חובה. אילו היה ניתן לרכוש ביטוח חובה עבור כלי רכב זה, לא היה מתעורר הקושי - אולם כיום קשה למצוא חברת ביטוח שאצלה ניתן לרכוש ביטוח חובה לאופניים חשמליים.
השופט נבו התייחס לפסיקות קודמות בהן עלתה אותה שאלה, וציין כי באותן פסיקות נקבע שההכבדה שתיווצר בסיווג אופניים חשמליים כרכב מנועי, תטיל נטל כבד על כלל הציבור ותעניק תמריץ שלילי לתופעת הרכיבה על אופניים, שבעיקרה היא חיובית. זאת, משום שהיא גורמת לדילול עומסי התנועה והפחתת זיהום אוויר. אולם, השופט נבו לא הסכים עם מסקנה זו והבהיר: "בהניחי על כפות המאזניים את האינטרס של ציבור המשתמשים באופניים החשמליים אל מול האינטרס של ציבור הולכי הרגל, ידם של הולכי הרגל על העליונה... אינני רואה בתופעת האופניים החשמליים תופעה מבורכת או תופעה שיש לעודד אותה", כתב וסיכם: "מדובר בתופעה אשר יש להסדיר אותה ולצמצם ככל שניתן את נזקיה, כפי שהם באים לידי ביטוי כיום".
אלה לוי-וינריב