בנימין ושרה נתניהו / צילום: חיים צח-לע"מ
1. גם גדולי מבקריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו יודו שנתניהו הוא אחד הווינרים הגדולים בתולדות הפוליטיקה הישראלית. עם הכישרון של נתניהו להביס פעם אחר פעם את יריביו מבית ומחוץ ולשרוד בראשות המדינה אי-אפשר להתווכח.
אבל בשדה המשפטי, להבדיל מהשדה הפוליטי, נתניהו ואשתו שרה מסתמנים כלוזרים גדולים. למעשה, פרט לתביעת הזוג נתניהו נגד העיתונאי יגאל סרנה, שהתקבלה על-ידי בית המשפט, הם הפסידו בכל הסכסוכים המשפטיים שבהם היו מעורבים לאחרונה.
זה התחיל בכך שאשת ראש הממשלה סומנה על-ידי בתי המשפט כמעסיקה פוגענית שמתעמרת בעובדיה, לאחר שבתי הדין לעבודה הכירו ב-3 מקרים בכך שעובדי מעון ראש הממשלה לשעבר, מני נפתלי, גיא אליהו וליליאן פרץ, סבלו מהתעמרות שלה במהלך עבודתם (המקרה של פרץ הסתיים בפשרה). במהלך המאבקים המשפטיים מול העובדים, גם נדחו כמה בקשות ביניים של גברת נתניהו. למשל, היא נחלה כישלון חרוץ בניסיון להביא לפסילתה של השופטת דיתה פרוז'ינין שדנה בתיקים של אליהו ונפתלי.
השבוע הובסה נתניהו בקרב משפטי נוסף, כשבית המשפט המחוזי בירושלים פסק כי על עיריית ירושלים להעביר לידי העיתונאי בן כספית פרטים על העסקתה כפסיכולוגית חינוכית בעירייה. נתניהו התנגדה נחרצות לפרסום. ואולם, השופט דחה את עמדתה בין היתר לאור העובדה שנתניהו נוהגת להתהדר בפומבי בעבודתה בעירייה.
ואם לא די בכך, מבחינת הגברת נתניהו, גם בזירת החקירות היא עומדת להפסיד - 30 חודשים אחרי פתיחת בדיקת הנושא, כבר ברור שהיועמ"ש צפוי להעמיד אותה לדין בפרשת הוצאות מעונות ראש הממשלה בה דיברנו.
גם ראש הממשלה נחל כידוע לאחרונה תבוסה משפטית, כשבית המשפט העליון הכריח אותו למסור לרביב דרוקר מידע על שיחות שקיים עם מו"ל "ישראל היום", שלדון אדלסון, ועם העורך הראשי לשעבר, עמוס רגב. למרות פסק הדין המנומק והמשכנע של העליון, החליט נתניהו להמשיך את המאבק המשפטי העקרוני ולהגיש בקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב של שופטים, שידון בגבולות המותרים של הפגיעה בפרטיות.
אחר מתן פסק הדין ספג נתניהו מכה נוספת, כשהיועץ המשפטי לממשלה דחה את בקשתו לייצג אותו בבקשה לדיון נוסף בבית המשפט העליון ונתניהו נאלץ לשכור עורך דין פרטי לשם הייצוג.
לא קשה לנחש כי גם בקרב המשפטי הזה נתניהו עומד להפסיד. דיון נוסף בבית המשפט העליון מתקיים רק במקרים נדירים שבהם התקבל פסק דין בעליון, שקבע הלכה משפטית הסותרת הלכה משפטית קודמת, או כאשר התקבל פסק דין שמחדש חידוש מהותי ביותר על ההלכה הקודמת, או כאשר מדובר בהלכה משפטית חשובה וחדישה.
פסק הדין בתיק נתניהו-דרוקר אינו נופל לאף אחד מהמקרים הללו. ההחלטה להיענות לבקשת דרוקר אינה סותרת שום הלכה משפטית קודמת וגם אינה מחדשת הרבה. ובכלל, הטענה של נתניהו כי "פסק הדין בעניין חשיפת שיחות הטלפון הפרטיות של ראש הממשלה פוגע פגיעה אנושה בזכות לפרטיות", היא מוגזמת מאוד.
נתניהו לא נדרש לחשוף את תוכן השיחות שלו עם מו"ל "ישראל היום" ועם העורך לשעבר, אלא בסה"כ להעביר את פירוט מועדי השיחות. הפרטיות של כמעט כל אחד מאתנו, וגם של ראש הממשלה, נפגעת באופן יומיומי בצורה חמורה יותר.
גם הטענה של נתניהו כי "בפרק הזמן הקצר שחלף מאז פרסום פסק הדין אנו עדים לנחשול עצום של פניות לחשיפת שיחות טלפון פרטיות ויומני פגישות פרטיות של עובדי ונבחרי ציבור רבים", היא מופרכת. הטענה הזאת של נתניהו מסתמכת בעיקרה על 20 בקשות חופש מידע, שהגישה התנועה "למשילות ודמוקרטיה" אחרי פסק הדין בתיק דרוקר-נתניהו, שבהן היא מבקשת לחשוף את לו"ז העבודה של שופטים בכירים ואת ומועדי פגישותיהם עם דמויות מהפוליטיקה והעיתונות. אלא שחלק מהמידע שמבקשת התנועה למשילות כבר פורסם.
מה עוד שקשה להשתחרר מהתחושה שהמניע בהגשת הבקשות, בטיימינג שבו הוגשו, היה לצדד בנתניהו. ולאור כל האמור, קשה להשתחרר מהתחושה שנתניהו ורעייתו קצת התמכרו לתבוסות שהם סופגים ממערכת המשפט. בפרפרזה על דבריו של מאיר אריאל ז"ל, אולי מי שנדפק משפטית פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה. ואולי אני התמים. אולי לזוג נתניהו בכלל לא אכפת להפסיק בשדה המשפטי שכן כל הפסד משפטי רק מחזק אותם פוליטית.
חוקרים עד אינסוף
2. ערוותה של מערכת החוק בישראל נחשפה אתמול, כמעט אגב אורחא, דווקא על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, ופרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן. השניים השיבו לעתירה שהגיש עיתונאי "הארץ" אורי משגב נגד משך הטיפול בפרשת מעונות ראש הממשלה וטענו כי משך הטיפול הוא "סביר".
30 חודשים חלפו מאז שמבקר המדינה פרסם דוח חמור המגובה בממצאים וראיות בנושא והפרקליטות החלה בבדיקתו, 25 חודשים חלפו מאז שנפתחה החקירה הפלילית ו-18 חודשים מאז ששרה נתניהו ומעורבים אחרים נחקרו לראשונה והיועמ"ש ופרקליט המדינה סבורים כי מדובר במשך טיפול "סביר".
אם משווים את הטיפול בתיק המעונות בתיקים אחרים, הם צודקים, מנדלבליט וניצן - אכן מדובר בזמן סביר. חקירתו הראשונה של השר אריה דרעי למשל נמשכה 91 חודשים, חקירת פרשת עמותות אהוד ברק נמשכה 54 חודשים, חקירת ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון בפרשת סיריל קרן נמשכה 135 חודשים, חקירות אביגדור ליברמן נמשכו שנים.
אבל זה בדיוק הדבר העצוב - שזו הנורמה, ש-30 חודשי בדיקה וחקירה נחשבים על-ידי בכירי הפרקליטות לזמן סביר לחקירה פלילית.
מנדלבליט, ניצן ושאר בכירי הפרקליטות ומערכת המשפט, צריכים להתחיל להפנים שחקירה כה ארוכה של פרשה לא מסובכת בסך-הכול, שאין בה מעורבים רבים, זה זמן שהוא אולי סביר "השוואתית", אבל לא סביר "ציבורית". ושיהיה ברור - קיצור משך החקירות והמשפטים הוא לא אינטרס של הציבור בלבד אלא, לא פחות מכך, אינטרס של החשודים שמסתובבים במשך חודשים ושנים עם אות הקלון של עבריינים לכאורה מעל ראשם, ללא אפשרות להוכיח את חפותם.
המוגבלות של אגד
3. בזמן שציבור הנכים ממשיך במחאה האמיצה שלו על הגדלת הקצבאות, חשפה השבוע בקשה לאישור תביעה ייצוגית שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים, נדבך מהקושי היומיומי העצום בלהיות נכה במדינת ישראל.
בשביל רובנו, נסיעה באוטובוס היא משימה כמעט טריוויאלית. אבל בשביל עיוורים ובעלי מוגבלויות אחרים נסיעה באוטובוס יכולה להיות משימה מורכבת ומסובכת והם נזקקים לסיוע רב כדי לעשות זאת.
כדי לאפשר לעיוורים ולמוגבלים אחרים להשתמש בתחבורה ציבורית, חוקקה המדינה חוקים ותקנות שמחייבים את חברות האוטובוסים להתקין מערכות כריזה שיבשרו לנוסעים על נתיב הנסיעה של האוטובוס ואודות התחנות בהן הוא עוצר. מערכת הכריזה מאפשרת לעיוורים ולנכים אחרים להמתין בתחנה בנחת לאוטובוס ולמצוא את דרכם למעוז חפצם, באופן עצמאי.
אבל בישראל, כמו בישראל, חוקים לחוד ומציאות לחוד.
בבקשה הייצוגית שהוגשה על-ידי נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד חברת אגד, נטען שאגד הפרה בצורה נרחבת ומתמשכת את חובותיה לבצע כריזה, ומתוך 570 מקרים שנבדקו זוהו 156 מקרים שבהם לא הופעלה הכריזה במהלך הנסיעות. המדובר ב-30% מתוך כלל קווי האוטובוס שנבדקו.
וכך, עיוורים ונכים רבים, שגם ככה חייהם אינם פשוטים, סובלים סבל מיותר ולא יכולים לצאת מהבית.
מאגד נמסר בתגובה: "אגד השקיעה ומשקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים על-מנת להתאים את השירותים הניתנים על-ידה לאנשים בעלי מוגבלות וצרכים מיוחדים ועל-מנת לעמוד בכל הוראות הדין, ובכללן אלה המחייבות התקנת מערכות כריזה בתוך ומחוץ לאוטובוס, ואף למעלה מכך".
עוד נמסר מאגד כי "מערכות כאלה קיימות ופועלות בכל האוטובוסים העירוניים של אגד.
"עם זאת, כאשר מדובר בצי של כ-3,000 אוטובוסים, ייתכן כי לעתים ישנן תקלות נקודתיות במערכות מעין אלה ואגד פועלת לטפל בהן, הן במסגרת התחזוקה השוטפת והן במסגרת טיפול נקודתי בכל תקלה שמאותרת ומדווחת.
"הניסיון להיאחז בתקלות נקודתיות ולהציגן ככשל מערכתי רחב הוא חסר כל בסיס, ואנו נשיב לכך בבית המשפט בהרחבה".