קשישים משחקים קלפים במעון / צילום: בלומברג
שישים? מדובר בגיל צעיר כשמדובר באדם עשיר. שישה מ-25 האמריקאים העשירים ביותר הם בני למעלה משמונים, על פי מדד המיליארדרים של בלומברג. קרל אייקאן וצ'רלס קוך, למשל, בני 81. החודש חגג שלדון אדלסון את יום הולדתי ה-84, וג'ורג' סורוס כבר בן 87. וורן באפט, שמחזיק במקום הרביעי ברשימת עשירי העולם עם הון נקי של 77 מיליארד דולר, יחגוג בשבוע הבא את יום הולדתו ה-87.
מנתונים חדשים של רשות מס ההכנסה ניתן לדעת בדיוק את גילם של המיליונרים והמיליארדרים המובילים בארה"ב. שיעור האנשים שגילם עולה על שמונים באוכלוסייה הכללית הוא 3.7% בלבד, אך לפי רשות מס ההכנסה - סך ההון האישי שעליו הם שולטים גבוה מסך ההון האישי של אנשים שגילם נמוך מחמישים.
למרות שהאיש החמישי בעושרו בעולם, מארק צוקרברג, הוא בן 33, העשירים תמיד היו זקנים יותר מהאוכלוסייה הכללית. ככה זה עובד: בדרך כלל לוקח זמן רב יותר לצבור עושר אדיר. עם זאת, מדהים לראות את הפער בין שיעור הזקנים באוכלוסייה הכללית לבין שיעורם בקבוצת העשירים המובילה.
לבחינת הונם האישי יש משמעות. בכל כמה שנים מנתחת רשות מס הכנסה את הונם האישי של האמריקאים העשירים, כאשר המחקר מתמקד בקבוצה מצומצמת: אנשים שעשויים להידרש לתשלום מס עיזבון, שנגבה בגין הון של 5.5 מיליון דולר ויותר.
המחקר האחרון, שממצאיו פורסמו החודש ומתייחס ל-2013, מראה כי סך הונם האישי של 584 אלף אמריקאים, שמהווים כ-0.2% מאוכלוסיית ארה"ב, מגיע ל-6.9 טריליון דולר. אנשים בשנות השמונים והתשעים שלהם חולשים על 1.2 טריליון דולר מסכום זה. בגירים שגילם נמוך מחמישים - קבוצת גיל שמהווה 43% מהאוכלוסייה הכללית - מחזיקים בסך של 1 טריליון דולר.
לעשירים בשנות השמונים יש הון אישי גדול יותר מלכל קבוצת גיל אחרת. אחת הסיבות לכך היא שחובותיהם של בני השמונים כאחוז מסך נכסיהם עומדים על פחות ממחצית מאלה של אלו שגילם נמוך משישים.
תכנון העיזבון
קשה לאמוד את הונם של האנשים העשירים ביותר בעולם. מיליארדרים משתתפים בסקרים לעתים נדירות בלבד, וחוקי המס ממריצים אותם להציג את הונם כקטן מהיקפו האמיתי. רשות מס ההכנסה מבססת את אומדני העושר שלה על דוחות מס עיזבון. אומדני ההון של מיליונרים ומיליארדרים שעדיין נמצאים בעולם הזה הוא למעשה השערה שמבוססת על נתוני הונם של המיליונרים והמיליארדרים שכבר נמצאים בעולם הבא.
כך שייתכן שהאמריקאים העשירים ביותר הם בעצם עשירים בהרבה משטוענת רשות מס ההכנסה. חברות ניהול העושר האישי ועורכי הדין מוצאים שיטות יצירתיות, כמו קרנות נאמנות, לסייע לעשירים להעביר כסף ליורשיהם מבלי לשלם מס בעודם בחיים.
"התחכום של תכנון עיזבון הלך וגבר עם השנים, והוא כרוך במספר הולך וגדל של השתמטויות ממס, ולכן אומדני עיזבון משקפים באופן גובר שווי נמוך יותר משוויים האמיתי של העשירים החיים", אמר אדוארד וולף, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת ניו יורק.
באופן כללי לא מראים נתוני מס העיזבון כי האמריקאים העשירים מחזיקים בנתח הולך ותופח מעושרה של המדינה עם חלוף הזמן. זה עומד בסתירה לנתוני סקרים ולמדדים אחרים שמבוססים על נתונים מקרו-כלכליים. בדוח שהתפרסם אשתקד, טענו עמנואל סאץ וגבריאל זוקמן מאוניברסיטת קליפורניה כי חלקם של 0.1% העליונים בקבוצת העשירים בארה"ב שולש בשנים 1978-2012, ותפח מ-7% ל-22%.
גם אם לא מדובר בנתונים מדויקים לגמרי, נתוני רשות מס ההכנסה מספקים הצצה נדירה לתיקיהם של האמריקאים העשירים ביותר. רשות המס גילתה, למשל, כי השקעותיהם של האמריקאים העשירים ביותר מרוכזות מאוד במניות של חברות ובמניות לא-ציבוריות, וכי בתיהם מהווים חלק קטן בלבד מעושרם ומהווים נתח גדול רק במעט מאוספי האמנות שלהם.
עשירים חיים יותר
אז מדוע ממשיכים כל כך הרבה עשירים לחיות ולשגשג לא רק אל תוך שנות השבעים שלהם, אלא גם לתוך שנות השמונים ואפילו לתוך שנות התשעים שלהם? אחד ההסברים הוא שהם מצליחים לשמור על בריאותם טוב יותר מאמריקאים אחרים.
בולטת באופן מיוחד העובדה כי תוחלת החיים של הגברים העשירים ביותר גבוהה באופן גובר משל אמריקאים עניים יותר, להערכת סאץ וזוקמן. בתחילת שנות השמונים לא היה הפער בין שיעורי התמותה של העשירים והאוכלוסייה הכללית כה גבוה. בגיל 65-79 היה לגברים ב-1% העליון של העשירים סיכוי נמוך ב-12% למות בהשוואה לגבר האמריקאי הממוצע בכל אחת מהשנים בטווח גילאים זה. אך על פי הערכותיהם העדכניות של סאץ וזוקמן, סיכויי המוות של הגברים העשירים ביותר בטווח גילאים זה נמוכים ב-40% בהשוואה לממוצע.
בנקודה זו, נרשם קיפאון בתוחלת החיים הכללית של האמריקאים, וגם בעושרם ובהכנסותיהם של בני המעמד הבינוני.
דבר אחד לא השתנה: אנחנו עדיין חיים בתקופה שבה פשוט נפלא להיות עשיר.
