בעקבות הצורך הגובר לטפל בסוגית האלימות במגרשי הכדורגל, המועצה להסדר ההימורים בספורט פרסמה מכרז לרכישה והתקנה של מערכת מצלמות מתקדמות למעקב אחר המתפרעים באצטדיונים. המכרז פורסם בשיתוף-פעולה עם משטרת ישראל ומשרד התרבות והספורט, אשר הגדירו את הצורך המבצעי וסייעה בהגדרת המאפיינים הטכניים של הציוד המבוקש.
חברת "אניויז'ין אינטראקטיב טכנולוג'יס", העוסקת בפיתוח טכנולוגיה של זיהוי פנים אוטומטי, הגישה לבית המשפט לעניינים מינהליים במחוז מרכז עתירה לחייב את המועצה להסדר ההימורים לכלול במפרט הטכני של המכרז את הטכנולוגיה שהיא פיתחה ומשווקת על-ידה, ואשר לטענתה היא יעילה יותר מכל טכנולוגיה אחרת. לטענת אניויז'ן, כל פתרון אחר לא ישרת באופן יעיל את מטרת המכרז, ותהיה זו הוצאת משאבים מיותרת. החברה הגישה גם בקשה למתן צו ביניים שיעכב את המכרז עד להכרעה בעתירתה.
לטענת אניויז'ין, היא פיתחה טכנולוגיה פורצת דרך בתחום של זיהוי פנים אוטומטי, שמבוססת על "ראייה ממוחשבת", והשימוש בטכנולוגיה זו מאפשר להפוך את המצלמות לכאלה המאפשרות זיהוי אוטומטי ומיידי של חשודים ואף עשוי להביא למעצרם או לעיכובם מיד ביציאה מהאצטדיון. לדבריה, הטכנולוגיה שלה מתאימה במדויק למטרתו של המכרז.
באמצעות עו"ד אסף ניב ממשרד קמחי, פלד, פוזנר שילה ושות' , טענה המועצה להסדר ההימורים בספורט כי אנשי מקצוע שבדקו את הטכנולוגיה של זיהוי פנים אוטומטי שמפתחת אניויז'ן, מצאו כי היא לא בשלה ולא מתאימה למטרות המכרז.
עוד טענה המועצה כי ננקטו כל ההליכים הדרושים למכרז, כולל מינוי יועץ חיצוני, שנבחר במכרז נפרד, ושילוב של גורמים מוסמכים ומקצועיים ממשטרת ישראל בתהליכי קבלת ההחלטות, הכול על-מנת לוודא שהמפרט הטכני יתאים לצורך המבצעי.
בנוסף, נטען כי החברה שעתרה כנגד המכרז כלל לא הגישה הצעה, ואין היא נהנית ממעמד של עותר ציבורי המאפשר לה לעתור בכל זאת כנגד המכרז.
במסגרת דיון בבקשה למתן צו הביניים קיבלה השופטת דפנה בלטמן-קדראי את טענות המועצה להסדר ההימורים ודחתה את הבקשה. השופטת ציינה בהחלטתה כי המועצה פעלה כשורה עת נעזרה בגופים מקצועיים חיצוניים לצורך קביעת אפיוני המכרז (נציגי המשטרה, יועץ המצלמות ומשקיפים מקצועיים), ולכן אין סיבה משפטית להעדיף חוות-דעת של חברה מסחרית על פני זו של גורמי מקצוע אובייקטיבים, שנטלו חלק בהגדרות המכרז.
השופטת הוסיפה וקבעה כי בית המשפט יתערב בהליכי מכרז רק במצבים שבהם מתגלה, על פני הדברים, "חוסר סבירות קיצוני" במסגרת תהליך קבלת ההחלטות של הרשות המנהלית, ובמקרה זה לא הוכח חוסר סבירות כלל, ועל כן נראה כי סיכויי העתירה להתקבל אינם גבוהים דיים כדי להצדיק מתן צו ביניים.
עוד נכתב בהחלטה כי "המבקשת לא נטלה חלק במכרז, טענותיה לגבי צרכי הציבור לא גובו בחוות-דעת מתאימות ולא הוכחו כנדרש, וספק אם המבקשת, בהיותה בעלת אינטרס מסחרי, היא הגורם הראוי לטעון לנזק מסוג זה".