סוגיית רכישת אחריות למוצרי חשמל עולה לא אחת על הפרק כשהיא משקפת מחלוקות בין צרכנים לבתי העסק המשווקים שירות כזה בתמורה לתשלום חודשי קבוע. טכנאים המבקרים בבתי צרכנים הפכו למומחי מכירות בכל הנוגע לעסקאות שירות, ובמקרים רבים צרכנים מתאכזבים לגלות את הסייגים והאותיות הקטנות רק בקרות המקרה כשהם זקוקים לטכנאי או לתיקון מכשיר תקול, אחרים מגלים שהם משלמים סכומים שעולים על מחיר מוצר חדש ובמקרים אחרים סוגיית השחרור מהעסקה וביטול ההתקשרות מתברר כמשימה בלתי אפשרית או כזו הכוללת קנסות לא מידתיים.
לא אחת מחלוקות בנושא זה מגיעות לפתחו של בית המשפט, כמו במקרה הבא שמביא עמו מסר ובשורה חשובה לצרכנים: אפשר לבטל עסקאות שירות מתמשכות מבלי ליפול בתנאי ביטול דרקוניים שהחברות מציבות ולקבל את הסכום העודף שנותר עד לתום העסקה בחזרה.
מדובר בלקוחה שתבעה את חברת פל המעניקה שירותי תיקון עבור מוצרי חשמל ביתיים אחרי שנתקלה בקשיים לבטל את ההתקשרות עם החברה. בית המשפט בית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון הורה על הפסקת תשלומים עתידיים בסכום של כ-3,600 והוא פסק לטובתה עוד 700 שקל עבור הוצאות משפט.
הסיפור החל במארס 2016 כשהתובעת רכשה מהחברה שירותי תיקון עבור מספר מוצרים שברשותה בהם תנור, כיריים חשמליים, מכונת כביסה, שני מזגנים ומדיח כלים. השירות שנרכש היה לתקופה של 60 חודשים, בעלות כוללת של 4,680 שקל בפריסה ל-24 תשלומים של 195 שקל לחודש. בחלוף 14 חודשים ביקשה התובעת לבטל את הסכם השירות וביקשה לקבל את מלוא כספה בחזרה.
פל טענה מצידה כי לאורך שישה חודשים ממועד עריכת הסכם השירות, בוצעו בביתה של התובעת מספר תיקונים למכשירי החשמל שברשותה, כגון החלפה של כרטיס אלקטרוני של התנור ותיקון המזגן. בנוסף, גם לאחר הגשת התביעה לבית המשפט בחודש מרץ 2017, התובעת הזמינה שרות של תיקון מהנתבעת בחודש אפריל 2017 ואשר סופק לה על ידי הנתבעת, וזאת חרף הגשת התביעה.
נשאלת השאלה האם בחלוף יותר משנה עומדת לצרכנית הזכות לבטל את התביעה? הסכם ההתקשרות בין הצדדים מוגדר כ"עסקה מתמשכת" ובית המשפט קבע כי בהתאם לחוק הגנת הצרכן עומדת הזכות לבטל עסקה מתמשכת בטרם הסתיימה כשהצרכן זכאי לקבל החזר על הסכום העודף שנגבה ממנו ממועד הביטול ועד תום העסקה המתמשכת.
כאן עולה שאלת דמי הביטול שמותר או אסור לחברה לגבות. במקרה הזה קבע השופט הישאם אבו שחאדה כי שיטת החישוב לדמי הביטול כפי שהציגה פל לגבי תקופת השירות שחלפה עד לביטול הסכם השירות ולגבי הסכום העודף בגין התקופה שנותרה - כוללת בתוכה שני רכיבים, ששניהם לרעת התובעת: ראשית, ביקשה החברה לחייבה עבור השווי הריאלי של סך כל התיקונים שבוצעו עד למועד הביטול של ההסכם; שנית, החברה קבעה תחנות יציאה בפרק זמן של אחת לשנה כשיציאה בטווח ביניים תגרור חיוב שנתי מלא.
השופט לא קיבל את שיטת החישוב הזה "לדעתי, שיטת החישוב המוצעת על ידי הנתבעת, לשני הרכיבים שבה, איננה מתיישבת עם תכלית הוראותיו של חוק הגנת הצרכן. בעת שניתן שירות של תיקון במסגרת עסקה מתמשכת, הנתון המרכזי שמאפיין עסקה מעין זו הוא הנתון של הזמן, קרי זמן התמשכות העסקה ...הדבר דומה מאוד לשירות "ביטוח" שצרכן רוכש (ביטוח לרכב או לדירה או לכיסוי תאונות אישיות לשם הדוגמה). בהמחשה מעולמות הביטוח ציין השופט כי במהלך התקופה הקצובה של הביטוח, כל אחד מהצדדים, המבטח והמבוטח, נוטל על עצמו סיכון כלכלי מסוים; הסיכון הכלכלי הוא שבתום תקופת הביטוח, ואף בטרם סיומה, כל אחד מהצדדים יכול לצאת עם רווח מהעסקה או יכול לצאת מופסד מהעסקה.
"אם במהלך תקופת הביטוח יתרחש אירוע ביטוחי שמכוסה בפוליסה, ואשר גובה הפיצוי בגינו עולה לאין שיעור על סכום הפרמיה ששולמה, אזי, המבוטח הרוויח ובעוד שהמבטח הפסיד. לעומת זאת, אם במהלך תקופת הביטוח לא יתרחש אירוע ביטוחי שמכוסה בפוליסה, הרי שבמקרה זה המבטח הרוויח ובעוד שהמבוטח הפסיד".
בהתייחס למקרה הנידון קבע כי העובדה שבתקופה בה הייתה מבוטחת על שירות תיקונים התקלקלו שורה של מוצרים בסמיכות גבוהה היא "חלק בלתי נפרד מהסיכון שהנתבעת לקחה על עצמה בעת שערכה עם התובעת את הסכם השירות. לפיכך, אין לערוך הערכה ריאלית של עלות הכוללת של התיקונים של הנתבעת במהלך תקופת השירות שחלפה בין מרץ 2016 ועד אפריל 2017. כך גם, אין לקבל את הטענה של הנתבעת שיש לקבוע תחנות יציאה שנתיות מהסכם השירות". בשורה התחתונה קבע כי הלקוחה תקבל את החלק היחס שנותר על התשלומים שבעסקה, סכום של 3,588 שקל ועוד 700 שקל הוצאות משפט כשהוא מורה על הפסקת התשלומים מכרטיס האשראי בהתאם.
ת"ק 41924-03-17