בית משפט / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
בבית משפט השלום בתל-אביב הרשיעה היום (א') השופטת מיכל ברק-נבו את ישי שפיגל, מנכ"ל לשעבר של החברה הציבורית ג'ולקס, בעבירת אי-דיווח בכוונה להטעות משקיע סביר - זאת במסגרת הפרשה בה הורשע רונן קריסטל, לשעבר בעל השליטה בחברה שקרסה, במעילה בסך של מעל 7 מיליון שקל בכספי ג'ולקס והחברה-הבת שלה שביצע בשנת 2008.
קריסטל נידון בפברואר 2016 ל-28 חודשי מאסר בפועל (וקנס של 200 אלף שקל). על סמנכ"ל הכספים דאז, רפי ויקל הוטל בספטמבר 2010 קנס של 50 אלף שקל.
הכרעת הדין היא של הנאשם השלישי והאחרון בפרשת המעילה, שעל פי קביעת השופטת - תוצאותיה אינן מסתיימות בנזקים הכספיים שנגרמו ישירות לבעלי המניות ולחברה (שהמסחר במניותיה הופסק) אלא כוללות את הפגיעה באמון הציבור בשוק ההון.
ההרשעה של שפיגל היום עוסקת באי דיווח על כמה ממעשיו של קריסטל ב-2008. באותו זמן קיבל לידיו קריסטל את השליטה בחברת ג'ולקס במסגרת עסקה שבה קיבלה ג'ולקס את השליטה בחברת טרבט הפרטית, שהייתה קודם לכן בבעלות קריסטל. מעט לאחר קבלת השליטה בג'ולקס נקלע קריסטל לקשיים כלכליים, בין היתר על רקע חובות ששמט לחברה הפרטית. זאת, כדי לעמוד בתנאים לקיומה של העסקה. במקביל, לווה קריסטל מיליונים בשוק האפור.
כשברקע החובות הכבדים, החל קריסטל לבצע עשרות משיכות כספיות מחשבון חברת-הבת של ג'ולקס, טרבט, לצרכיו הפרטיים וללא אישורי האורגנים הנדרשים, בסך המצטבר למיליוני שקלים.
בנוסף נטל קריסטל שתי ערבויות כספיות מחשבונותיה של חברת טרבט, שסכומן המצטבר הוא כ-4.1 מיליון שקל. זאת, בגין התחייבויות כספיות פרטיות שהיה עליו לשאת בהן מכספו שלו, ולא מכספי החברה.
שני האישומים בהם הורשע היום שפיגל עוסקים כאמור באי-דיווח: הראשון בגין כך ששפיגל לא דיווח לבורסה ולרנ"ע על משיכותיו הפרטיות של קריסטל, והשני הוא על כך שלא דיווח על אחת מהערבויות שנטל קריסטל כשגילה זאת. לצד ההרשעה, זוכה שפיגל מעבירות אחרות לפי חוק העונשין - עבירות מרמה והפרת אמונים בתאגיד, ועבירות מנהלים בתאגיד.
השופטת קבעה ביחס לאישום הראשון כי שפיגל ידע שמשיכות הכספים אליהן נחשף - והצ'קים עליהם התבקש לחתום - מהווים עסקה עם בעל שליטה המחייבת דיווח לציבור, על פי חוק ני"ע ותקנות הדיווח. היא קבעה שהוא נמנע מלדווח על כך "אף שידע כאפשרות קרובה לודאי" שבכך הוא מטעה את הציבור - שלא ייחשף למידע המהותי אודות התנהלות קריסטל.
בהכרעת הדין דחתה השופטת את טענת שפיגל לפיה חשב שהמשיכות יהיו לטובת החברה - במישרין או בעקיפין - וכי הוא חשב שלקריסטל יתרות זכות מספיקות. גם אם הטענות היו נכונות (והשופטת דחתה אפשרות כזו) הרי ששפיגלר בודאי ידע שבחברה ציבורית משיכות כאלו צריכות לקבל את האישורים הנדרשים, קבעה.
ביחס לאישום השני - נטילת הערבויות - קובעת השופטת שוב כי שפיגל ידע שנטילת הערבות אליה נחשף היא עסקה עם בעל שליטה המחייבת דיווח לציבור, ושוב קובעת כי נמנע מלדווח על כך, על אף שידע שבכך הוא מונע מהציבור מידע מהותי אודות התנהלות קריסטל.
השופטת מבססת את הרושם שלה בין השאר על העובדה שגם בעדותו במשפט המשיך שפיגל לטעון כי "גם בראייה לאחור" איננו יודע האם היה עליו לפנות לייעוץ המשפטי או לדירקטוריון בכדי לדווח על הערבות.
עסקת הקצאת המניות
"ג'ולקס שוקי הון" הייתה חברה ציבורית, שקודם לקריסתה הייתה שלד בורסאי עם 8.3 מיליון שקל בקופתה. קריסטל, שהחזיק במספר חברות, ביקש בסביבות שנת 2007 לצקת חלק מפעילותו העסקית לתוך שלד של חברה ציבורית קיימת, על מנת לגייס כסף מהציבור, לצורך כיסוי חלק מחובותיה של חברה שבבעלותו. הוא בחר בג'ולקס, והיה אמור להכניס לג'ולקס נכסים שבבעלותו בשווי 22 מיליון שקל - ביניהם מניות בהיפודרום בגלבוע ומלון פלאזה בנהריה - וכן להכניס מזומן בהיקף 8.6 מיליון שקל.
ב 2008 התבצעה עסקת הקצאת מניות השליטה לקריסטל, במה שנטען מאוחר יותר - על ידי הנאמן שמונה לחברה - שהיה "הפרת חובותיהם הבסיסיות של כל המעורבים בעניין", לרבות בעל השליטה קריסטל, שפיגל המנכ"ל דאז וכן רפי ויקל, סמנכ"ל הכספים דאז.
לחברת ג'ולקס מונה נאמן בינואר 2009 ולטענתו "בכך [עסקת הקצאת המניות, מ' ר'] התאפשר לקריסטל לא רק שלא לעמוד בהתחייבויותיו להכנסת נכסים, אלא גם לשלוח ידיו לקופת החברה ונכסיה, כך שכל יתרת המזומנים של החברה, לרבות הסכומים שהוזרמו על-ידו כאמור, אבדו ו/או ניטלו שלא כדין והחברה הגיעה בתוך שבועות ספורים לקריסה מוחלטת ונותרה ככלי ריק".
ב-1.7.2008, שבועות ספורים בלבד לאחר השלמת עסקת ההקצאה, פרסמה החברה לראשונה לציבור דיווח על אי סדרים ומשיכות בלתי מאושרות במיליוני שקלים. רשות ני"ע פתחה בחקירה שבסופה הוגשו כתבי אישום כנגד קריסטל, שפיגל וויקל.
בספטמבר 2015 קריסטל הודה במסגרת הסדר טיעון בעבירות של גניבה בידי מנהל , קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות ומירמה והפרת אמונים בתאגיד. דינו נגזר בספטמבר 2016 כאמור (28 חודשי מאסר בפועל ו-200 אלף שקל קנס) ועל ויקל הוטל קנס של 50 אלף שקל במסגרת הסדר טיעון במסגרתו הודה והורש בשתי עבירות של אי-דיווח לפי חוק ניירות ערך.