שלט בחירות התומך באנגלה מרקל / צילום: רויטרס
לב ענק פועם במרכז המבקרים הדיגיטלי של המפלגה הנוצרית-דמוקרטית בבירת גרמניה. הוא עטוף בבד אדום, ממלא את כל הקומה הראשונה ו"אמור לייצג את הכלכלה הגרמנית, שהיא הבסיס לחיים שלנו", אומר נציג המפלגה במהלך סיור במרכז, שנפתח לקראת הבחירות הכלליות שיתקיימו בגרמניה ביום א' הקרוב. הלב מחובר בעורקים למסכים דיגיטליים המציגים את השינוי לטובה במצב הכלכלי של גרמניה מאז שאנגלה מרקל, העומדת בראש המפלגה, נכנסה לתפקיד הקנצלרית ב-2005: שלושה מיליון גרמנים מובטלים מצאו עבודה, 300 מיליארד אירו נוספו לתקציב הרווחה השנתי, צריך לעבוד שעה פחות כדי לקנות זוג נעליים.
המרכז נראה כמו המילה האחרונה בתעמולה פוליטית, ונבנה אד-הוק בבית כלבו נטוש במזרח ברלין לשעבר. יש בו הרבה מסכי מגע, שני רובוטים ושלל משחקי מחשב, שאמורים להמחיש את העתיד הוורוד של גרמניה בהובלת הנוצרים-דמוקרטים (CDU). הרעיון היה של משרד יחסי הציבור שמלווה את המפלגה בבחירות הנוכחיות, הביצוע היה של אנשי המפלגה עצמם, הנתונים אמורים להיות רשומים על שמה של מרקל. רמקולים משמיעים דפיקות לב בחלל הגדול. "הקצב הוא בדיוק 40 פעימות בדקה", אומר המלווה, "זה הדופק של רץ מרתון במנוחה. המטרה היא להעביר את המסר - צמיחה כלכלית היא לא ספרינט, אלא ריצה למרחקים ארוכים".
ומרחקים ארוכים זה מרקל. הקנצלרית, שנזכרה באירוע בחירות בשבוע שעבר כי נכנסה לתפקיד "עוד לפני שהומצא הסמארטפון", הספיקה כבר לעבוד עם ארבעה ראשי ממשלה בריטיים, ארבעה נשיאים צרפתיים ושלושה נשיאים אמריקאים ב-12 שנות כהונתה. היא הובילה את גרמניה בזמן משבר האשראי העולמי, דרך שלל משברי האירו והאיחוד האירופי וגם, בקושי, במשבר הפליטים של קיץ 2015. לפי הסקר האחרון שפורסם לפני הבחירות, מרקל (63) צפויה להמשיך לכהן כקנצלרית גם אחרי יום ראשון הקרוב, שבו 61.5 מיליון בעלי זכות בחירה בגרמניה ילכו לקלפיות. אבל הקואליציה שתצטרך להרכיב, וכניסתה הצפויה של מפלגת הימין הפופוליסטית AfD לראשונה לבונדסטאג, עשויות להשפיע על הכיוון שבו תצעד הכלכלה הגדולה באירופה.
גרמניה אכן נכנסה למערכת הבחירות הנוכחית במצב כלכלי טוב. שיעור האבטלה נמצא בשפל היסטורי, היצוא הגרמני נמצא בשיא של כל הזמנים והיקף האי שוויון בחברה כמעט לא עלה, תודות למערכת רווחה מפותחת. בכלל, הסחר החופשי כתוצאה מהגלובליזציה היטיב בעשור האחרון עם גרמניה, שבה פועלים אלפי חברות ומפעלים בבעלות פרטית (מגזר ה"מיטלשטאנד") המספקים לכלכלה העולמית מוצרים באיכות גבוהה. 25% מהמשרות בגרמניה הן עדיין בתחום התעשייה, והיצוא אחראי למחצית מהתמ"ג המרשים של המדינה.
גם האיחוד האירופי טוב לגרמניה. מלבד 1.3 מיליון הפליטים, מבקשי המקלט והמהגרים שהגיעו מקיץ 2015 ודורשים הליך אינטגרציה ארוך, יותר ויותר כוח אדם משכיל מרחבי אירופה עובר לעבוד בגרמניה, שעדיין זקוקה ליותר ממיליון עובדים מיומנים. שער האירו הנמוך כתוצאה מהכלכלות האחרות בגוש עוזר ליצוא, ואפילו מדינות דרום אירופה שהיו במשבר חזרו לרשום צמיחה כלכלית, כך שההלוואות שהעניקה להן גרמניה (כחלק מגוף בינלאומי) התגלו פחות כסיכון ויותר כהשקעה מוצלחת.
קמפיין עמום
זו הסיבה שהקמפיין של ה-CDU בבחירות הנוכחיות היה עמום במכוון, ונועד להעביר לבוחרים הגרמנים את התחושה שבחירה במרקל תמשיך את המגמה החיובית הקיימת. בעוד המפלגות היריבות הדפיסו שלל הבטחות על כרזות הבחירות שלהן, הכרזות של הנוצרים-דמוקרטים היו מינימליסטיות במתכוון. "בשביל גרמניה שנעים וטוב לחיות בה", נכתב על אחד השלטים, על רקע תמונתה של מרקל; "הצלחה לגרמניה", הכריז אחר, וגרסה שלישית הציגה רק את פניה המחייכות של מרקל עם תאריך הבחירות. העמימות הזו, אומרים מומחים, משקפת את סוד הצלחתה של מרקל בתריסר השנים האחרונות - אי מחויבות למדיניות מסוימת ושינוי עמדות לפי דעת הקהל.
"למרקל יש שיטה בטוחה להצלחה", אומר ל"גלובס" ד"ר כריסטיאן תאואר, מומחה לפוליטיקה וכלכלה מה"פריי אוניברסיטט" בברלין ומהאוניברסיטה העברית בירושלים, "היא מחכה שהשותפים הקואליציוניים שלה יעלו יוזמות מתוך מטרה למשוך אליהן בוחרים. היא ממתינה ורואה כיצד צעדים אלה מתקבלים במערכת הפוליטית ובציבור. היא מתעלמת לחלוטין מהיוזמים, ואז מציעה את אותם רעיונות בעצמה, בגרסה מעט שונה המשקפת לרוב את דרך האמצע. בצורה הזו, היא מנכסת לעצמה מקסימום תמיכה במינימום סיכון".
לדברי ד"ר תאואר, כך נהגה מרקל בנוגע לקביעת שכר מינימום בגרמניה (עמדה שמפלגתה התנגדה לה בעבר), בנוגע לאיסור הגורף על אנרגיה אטומית (גם היא עמדה שבאה מהשמאל בגרמניה) וכך גם בנוגע לנסיגה מסוימת מהרפורמות החדות שיזם הקנצלר גרהרד שרדר בתחום העבודה, שקיצצו את דמי האבטלה ועודדו אנשים למצוא עבודה. העובדה כי בשמונה מתוך 12 השנים האחרונות שלטה מרקל במסגרת קואליציה רחבה יחד עם הסוציאל-דמוקרטים, וכי גדלה במזרח גרמניה הסוציאליסטית לשעבר אך מכהנת בראש מפלגה שמרנית מהמערב, סייעה לה לכבוש את "המרכז" הפוליטי הנחשק.
שאלת גיל הפרישה
בבחירות הנוכחיות מרקל עשתה זאת שוב, עם הצהרה חד משמעית כי גיל הפרישה לא יועלה מ-67 ל-70 כל עוד היא בשלטון. הדיון בנושא נמשך חודשים, על רקע בעיית הזדקנות האוכלוסייה והקושי העתידי לממן את מערכת הפנסיה בשל מחסור בעובדים צעירים ומשלמי מסים. בעימות הטלוויזיוני הראשון והאחרון נגד יריבה, מרטין שולץ (61) מה-SPD, שהתקיים בתחילת החודש, הייתה זו דווקא הקנצלרית שהצטיירה כמגינת עובדי הצווארון הכחול, בסיס התמיכה שלו. "מי שעובד בעבודות פיזיות קשות פשוט אינו יכול לפרוש מאוחר יותר, זה בלתי אפשרי בשבילו!" אמרה מרקל ברגש. לשולץ לא נותר מה לומר. "לגמרי", הוא הוסיף. "היא גאונה בלנכס לעצמה מדיניות פופולרית", אומר ד"ר תאואר.
בעבור שולץ והסוציאל-דמוקרטים, הבחירות הנוכחיות התחילו עם תקווה למהפך שלטוני אך עלולות להסתיים עם התרסקות. שולץ, אלכוהוליסט לשעבר שגדל במשפחה ענייה, איש של אנשים, שטיפס בפוליטיקה המקומית והאירופית עד שנבחר לתפקיד נשיא הפרלמנט האירופי, זכה לתמיכה מפתיעה מהציבור עם ההכרזה בינואר האחרון כי יהיה המועמד הסוציאל-דמוקרטי. הסקרים, תהיה משמעותם אשר תהיה, העניקו לפתע ל-SPD תמיכה גבוהה מזו של ה-CDU בראשות מרקל - 32%. מועמדתו אושרה במפלגה בהישג חסר תקדים - 100% מהצירים. העיתונים קראו לזה "אפקט שולץ".
אבל התמיכה הייתה קצרת מועד. מאז פברואר ירדה בעקביות התמיכה בסוציאל-דמוקרטים, ורשמה שיא שלילי בסקר האחרון שפורסם לפני הבחירות - 20% בלבד. "אני חושב שבשביל הסוציאל-דמוקרטים, הקרב הפך ממאבק על משרד הקנצלר לבקרת נזקים במטרה לא לרשום הפסד שממנו לא יוכלו להתאושש", אמר ל"גלובס" סרגיי לגודינסקי, בכיר בקהילה היהודית בברלין ופרשן פוליטי. אפקט שולץ, כך נראה, יכול להפוך למשהו אחר לגמרי.
מבחינה כלכלית, שולץ ועמיתיו דווקא מגישים לבוחרים תוכנית עמוסה בהצעות הרלוונטיות לסדר היום. הם הודיעו כי הם רוצים לטפל בבעיית הדואליזציה בשוק העבודה שנוצרה בגרמניה - עובדים קבועים מאוגדים במגזר התעשייה מחד לעומת עובדי קבלן ועצמאיים במשרות חלקיות במגזר השירותים מנגד - על ידי מגבלות על עבודה חלקית או על עבודה באמצעות סוכנות. הם גם מבטיחים להגדיל ולהאריך את דמי האבטלה ולהגדיל את הפנסיה הנמוכה בגרמניה, שמציבה כחמישית מהגרמנים המבוגרים "בסיכון לעוני", לפי הנתונים הרשמיים.
אבל השפעת הישיבה הממושכת בקואליציה הרחבה כשותפיה הזוטרים של מרקל ניכרת, בנוסף להיחלשות הבסיס הפוליטי של המפלגה. בנוסף, גם מי שמעריך את הצעותיהם יכול להעריך כי הן ייצאו לפועל במסגרת קואליציה רחבה נוספת שעשויה לקום אחרי הבחירות. "הסוציאל-דמוקרטים בגרמניה ניצבים בפני אותה בעיה של כל מפלגות השמאל המסורתיות באירופה - מעמד עובדי הצווארון הכחול וחברי האיגודים פשוט הולך ומצטמצם", כתב העיתון הכלכלי "הנדלסבלאט", שאמר כי המפלגה "כבולה" לצורך לייצג את "האיש הקטן". בניגוד אליהם, הנוצרים-דמוקרטים בגרמניה - כפי שמשתקף במקרה של מרקל - אינם מחויבים למדיניות מסוימת. זו, אגב, הסיבה שהמפלגה מכונה בגרמניה Kanzlerwahlverein (מועדון לבחירת קנצלר) וזו גם הסיבה שהיא החזיקה בשלטון בגרמניה ברוב השנים מאז הקמת הרפובליקה הפדרלית הגרמנית ב-1949.
כעת, על אף ששליש מהבוחרים אמרו כי עדיין לא החליטו למי להצביע, כלי התקשורת, הפרשנים והסקרים אינם מהססים לקבוע כי מרקל תהיה הקנצלרית הבאה של גרמניה, ותוהים רק לגבי הקואליציה שאותה תרכיב. מפלגת ה-AfD היא מחוץ למשחק הפוליטי בשל עמדותיה הקיצוניות נגד מוסלמים, מהגרים והאיחוד האירופי, וכך גם מפלגת השמאל "די לינקה", שקוראת לפרק את נאט"ו. זה משאיר למרקל את האפשרות לחזור לקואליציה רחבה עם ה-SPD, או לבחור באחת או בשתי מפלגות קטנות, כמו שותפיה הטבעיים מימין ה-FDP או הירוקים. בכל מקרה, בדיון טלוויזיוני שבו נשאלה שאלות על ידי הציבור, שמה מרקל קץ לספקולציות והרגיעה את בוחריה הפוטנציאליים. אם תיבחר שוב לתפקיד הקנצלרית, אמרה, היא מתכוונת לכהן במשך כל מלוא ארבע השנים, ולא להעביר במהלכן את ראשות המפלגה לאף אחד אחר.
ברלין ואנקרה מתכתשות, איך יצביעו הטורקים?
מהמט (51), שהיגר מטורקיה לגרמניה לפני 30 שנה, יושב על ספסל בפארק ברובע קרויצברג שבברלין ואומר שהוא חושב כלל לא להצביע בבחירות הקרובות ביום ראשון. יש לו שני דרכונים, טורקי וגרמני. כשיש בחירות בטורקיה הוא ניגש לקונסוליה ומצביע, הוא לא אומר למי. כאן בגרמניה, הוא מספר, הוא בדרך כלל מצביע לסוציאל-דמוקרטים (SPD), אבל הפעם חושב להימנע. "נמאס לי מהמצב ואני לא מאמין יותר לפוליטיקאים. המחירים כאן עולים משנה לשנה, כבר אי אפשר למצוא דירה, החיים נהיים קשים יותר - ואף מפלגה לא תשנה את זה".
ברלין היא העיר עם ריכוז הטורקים הגבוה ביותר מחוץ לטורקיה, וקרויצברג, שהיה חלק מהמובלעת המערב-גרמנית במזרח גרמניה לשעבר, נחשב ל"רובע הטורקי" של העיר. לפי הערכות, כשלושה וחצי מיליון טורקים חיים כיום בגרמניה, אך רק 1.2 מיליון מהם נחשבים לאזרחים בעלי זכות הצבעה. לפי סקר שהתקיים מיד לאחר הבחירות הקודמות ב-2013, רוב מכריע של האוכלוסייה הטורקית הצביעה ב-2013 לסוציאל-דמוקרטים או לירוקים. פחות מעשרה אחוז הצביעו בשביל הנוצרים-דמוקרטים (CDU) בראשות אנגלה מרקל.
הפעם, התמונה מורכבת יותר.
היחסים המתוחים בין גרמניה לטורקיה עומדים בראש הדיונים בתחום מדיניות החוץ בבחירות הנוכחיות. יותר מאשר צפון קוריאה ואיומיה במלחמה גרעינית, יותר מההתמודדות עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ - המשבר החריף בין ברלין לאנקרה מרכז את רוב תשומת הלב.
כל יום נרשמת התפתחות נוספת. נכון, שתי המדינות ידעו מתיחות בעבר - גרמניה תמיד התנגדה מאחורי הקלעים לצירוף המדינה המוסלמית הגדולה לאיחוד האירופי, טורקיה תמיד דרשה שלא יתערבו בענייניה הפנימיים - אולם המשבר החריף לאחר ניסיון ההפיכה הכושל ביולי 2016, ולאור צעדי התגובה החריפים של נשיא טורקיה, רג'פ טייפ ארדואן. כ-12 גרמנים, ביניהם עיתונאי של העיתון "די ולט" בעל אזרחות כפולה, עצורים כיום בטורקיה, חלק מגל המעצרים חסר התקדים שבו פתח הממשל לאחר ניסיון ההפיכה. הממשל הגרמני, שפועל לשחררם, הוציא בעקבות המעצרים אזהרת נסיעה לאזרחיו, שהרתיעה רבים מלנפוש במדינה בקיץ האחרון. הטורקים בתגובה פרסמו גם הם אזהרת מסע לאזרחיהם וכתבו כי ישנה "אווירה גזענית" בגרמניה וכי כדאי להתרחק מעצרות בחירות. משרד הקנצלרית כינה את האזהרה "בדיחה".
אבל אולי מה ששבר את הכלים מבחינת הפוליטיקאים הגרמנים הייתה קריאתו של ארודאן בחודש שעבר לא להצביע בעבור מרקל או יריבה הסוציאל-דמוקרטי מרטין שולץ. "אל תצביעו למפלגות שהן האויבות של טורקיה", אמר ארדואן, "תמכו רק במפלגות האוהדות את טורקיה, לא משנה אם הן קטנות". מומחים העריכו, כי קריאתו של ארדואן, שאהוד בקרב הקהילה הטורקית בגרמניה כפי שהוא אהוד בטורקיה, יכולה להביא להימנעות מהצבעה של כ-300 אלף בני אדם. הנפגעת העיקרית במקרה כזה תהיה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. למרות זאת, מנהיג המפלגה מרטין שולץ קרא בעימות שלו מול מרקל להחריף את הטון ולהפסיק את שיחות הקבלה לאיחוד אם טורקיה לא תשחרר את העצורים הגרמניים. מרקל הסכימה אתו: "ברור שטורקיה אינה צריכה להצטרף לאיחוד האירופי", אמרה, בהצהרה החדה ביותר בעניין עד כה.
אני שואל את מהמט אם דבריו של ארדואן הם שהביאו אותו לשקול לא להצביע. "ארדואן יכול להגיד מה שהוא רוצה ושולץ גם, אבל בסוף אני חי כאן - אני זה שאחליט".
תעשיית הרכב שהפכה ממקור של גאווה לאומית למוקד של ביקורת
בעיצומו של קמפיין הבחירות שלה, וכחלק ממחויבותה כקנצלרית גרמניה, הגיעה אנגלה מרקל בשבוע שעבר לפתוח את תערוכת כלי הרכב (IAA) המתקיימת מדי שנתיים בגרמניה, ובה מציגה תעשיית הרכב הגרמנית את הישגיה האחרונים.
בנסיבות רגילות, זו הייתה יכולה להיות הזדמנות "פוטו-אופ" מצוינת בשביל מרקל. תעשיית הרכב הגרמנית היא החשובה ביותר בכלכלה הגרמנית, עם 870 אלף משרות באופן ישיר והערכות כי אחת מכל שבע משרות בשוק העבודה הגרמני תלויה בה. היא חלק מכריע בשגשוג הכלכלי שחווה גרמניה בעשור האחרון.
אבל הנסיבות השתנו, והאהדה הציבורית והפוליטית לחברות הרכב הגרמניות "פולקסווגן", "דיימלר" ו-BMW, נמצאת בשפל על רקע פרשת "דיזלגייט" והגילויים כי מנהלים בכירים, לצד מהנדסים זוטרים בחברה, היו שותפים למה שנראה כמו ניסיון מרמה ציבורי ענק. לראשונה, שכר העתק שהמנהלים הבכירים מקבלים בתעשיית הרכב הגרמנית הפך לנושא בבחירות הנוכחיות, עם קריאות להגביל אותו, כפי שהיה נהוג בעבר.
לצד הבעיה האתית והעסקית שעולה מהתנהלות החברות, הבעיה המיידית יותר שמשפיעה על אזרחי גרמניה היא שכלי הרכב המונעים בדיזל, שהם רכשו בכמויות הולכות וגוברות (יותר מאשר כלי רכב המונעים בבנזין), פשוט משחררים יותר גזים רעילים ומזיקים לאטמוספירה. ערים שונות בעולם כבר הודיעו כי הן שוקלות למנוע כניסת מכוניות דיזל למרכזיהן, ועתירות בנושא הוגשו גם בגרמניה.
לאור הזעם הציבורי על חברות כלי הרכב, שני המועמדים ביקרו אותן בחריפות. במקום הזדמנות צילום, מרקל ניצלה את הבמה בשבוע שעבר לנזוף בהן. "יצרניות הרכב פגעו לא רק בעצמן, אלא גם הטעו ואכזבו את הצרכנים", אמרה מרקל, "על תעשיית הרכב לעשות כל מה שהיא יכולה, מהר ככל האפשר, כדי להחזיר את אמון הציבור בה. זה האינטרס של התעשייה, של עובדיה ושל גרמניה".
