בתחילת החודש הגיעה זהבית כהן אל קו הגמר לרכישת רשת בתי הקולנוע הקורסת גלובוס מקס אך הפסידה אותה על חודו של מיליון לאחר שהחליטה שלא להציע יותר מ-143 מיליון שקל. מה שמעניין בהתמחרות הזאת (שבה זכתה אלקו) לא היו הקלנועים אלא השאלה מה כהן, וקרן ההשקעות אייפקס פרטנרס שהיא עומדת בראשה בישראל, עושה בה מלכתחילה. ולמה מי שניצבה עד לא מזמן בחזית העסקים הגדולים והמשפיעים במשק הישראלי כמו בזק, תנובה ופסגות, אינה מתמודדת על רכישת חברות בסדר גודל שכזה, של מיליארדי שקלים (ויש כאלה על המדף).
"היא רוצה ליהנות משלל ההזדמנויות שמספק שוק העסקים הבינוניים, ופחות חשוב לה שאלה עסקים פחות סקסיים", מעיד על כהן אדם המכיר אותה היטב. אבל גם אם זה נכון עסקית, בפן הציבורי התחושה היא שכהן מנסה להישאר מתחת לרדאר ולהניח את הזירה המרכזית לאחרים. "איפה היא בעסקות הגדולות?", תוהה גורם בתחום ההשקעות. "לא רואים ולא שומעים אותה".
ואכן, הסל של כהן רחוק מלהיות הסל האופייני לקרנות פרייבט אקוויטי. לצד רכישת קבוצת זאפ, שאליה נגיד בהמשך, היא רכשה את חברת ההסעדה שולץ בכ-20 מיליון דולר, ונגררה לקרב משפטי מתוקשר עם הבעלים הקודמים, בחנה רכישת חברות אופנה, התחרתה כאמור על גלובוס מקס, והתעניינה במ.פינס, חברה משפחתית לחלפי רכב, תחום שעד כה היה שמור לשחקנים בתחום ולא עניין קרנות. לאחרונה אף רכשה את רשת תחנות הדלק טן ב-170 מיליון שקל, וסכום דומה השקיעה ברכישת השליטה במקס סטוק, מה שייחס לרשת שווי של כ-300 מיליון שקל.
"מקס סטוק זו לא עסקה שמתאימה לפרייבט אקוויטי", מתייחס גורם בכיר במשק. "איך אפשר לעשות שם תשואה? אין בזה יצירתיות, לא ברור לאן המודל הזה הולך. אפשר לנהל את זה כך שירוויחו קצת יותר, אבל זה לא מה שמחפשת קרן שצריכה לצאת עם תשואה. גם בקייטרינג (שולץ), ההישג הכי גדול שאפשר לעשות הוא לחתום על חוזה הסעדה עם חברת החשמל. איפה כאן, בשוק האוכל המוסדי, מייצרים ערך כזה שיביא תשואה? היא חד משמעית הולכת רק לעסקות שמגיעות אליה. הקניות האלה אולי אפילן משדרות קצת לחץ".
"העסקות הקטנות הן הבייבי שלה", מגיב אדם העובד בקרבתה, "החלק המתסכל מבחינתה היה שתחת הכובע של אייפקס הגדולה היא יכלה לעשות רק עסקות גדולות, במאות מיליוני דולרים, אבל כמה כאלה יש במדינת ישראל. לעומת זאת, שוק העסקים הבינוניים (מיד-מארקט) מלא בהזדמנויות. לכן, מה שהם עשו, פעם ראשונה בהיסטוריה של אייפקס, היה להקים קרן מיד-מארקט (AMI, ראו הרחבה בהמשך) שמושתתת לגמרי על מדינה אחת, ישראל. זהבית יודעת לעשות כסף לבעלי המניות שלה, בלי קשר לשאלה אם מדובר בעסק ענק או קטן".
גם אם מקבלים את ההסבר הזה, כאשר בוחנים רכישות גדולות יותר שכהן הובילה באייפקס לאחרונה, מוצאים מכנה משותף נוסף, והוא - שאת עיקר המכירות שלהן הן מכוונות לחו"ל. סינרון, למשל, החברה הגדולה בעולם להסרת שיער, מבית היוצר של היזם שמעון אקהויז, שנרכשה בכ-400 מיליון דולר בפברואר השנה, או חטיבת האזיקים והבקרה האלקטרונית של 3M שנרכשה ביוני בכ-200 מיליון דולר.
האם מדובר בטראומת הקוטג', מאותה מחאה חברתית נרחבת ב-2011 שפרצופה של כהן ניצב על לוח החיצים בה, לצד אילי הון דוגמת יצחק תשובה ונוחי דנקנר? או שכפי שמתמצת גורם מרכזי במשק הישראלי את תקופתה בתנובה (לרבות המכירה המוצלחת את החברה לברייטפוד הסינית, ברווח של 3 מיליארד שקל לאייפקס) - "היא הרוויחה המון כסף, אבל אכלה אותה בענק בתדמית".
"בתחילת המחאה היא שתקה שלושה שבועות והייתה הרבה ביקורת על זה", משחזר את ראשית ימי מחאת הקוטג' אדם המכיר אותה היטב. "ואז אמרו לה שהיא חייבת לדבר. היא הגיעה לטלוויזיה לומר שאין ספק שתנובה יכולה לתרום את חלקה למחיר הקוטג', אבל כדי שהמחיר באמת ירד, גם שאר השרשרת צריכה לתרום. אבל זה היה מסר מורכב שלא התקבל טוב. היא למדה מזה שכשההמון שועט, אין טעם לנסות לעמוד בדרכו, הוא לא רוצה לשמוע".
כך או אחרת, אומר המקורב, "היא במקום אחר בחייה, עם תחושת ביטחון לגבי מה נכון ומה לא. היא השתנתה עם הרצונות של המשקיעים שלה, וכן, היא השתנתה כי העולם השתנה".
"אני לא מאמין שהאופי של אנשים משתנה", מצנן גורם אחר המכיר את כהן, "אבל היא הפיקה לקחים להוריד פרופיל ולא להיות בתקשורת. בעבר, היא הייתה 'אשת השנה'. כנראה שזה לא בשבילה, להיות בפרופיל ציבורי גבוה. זה לא טוב. בישראל בסוף זה חוזר אליך".
"אין דרמות וצרחות"
השתנתה או לא, האופי של כהן, או לפחות תדמיתה הציבורית, עוררו לא מעט מחלוקות לאורך השנים. לא חסרים כאלה שנפגעו אישית ממנה, כמו אדם שעבד איתה הטוען שהיא "טובה במספרים, ובכל השאר הרבה פחות. כולל חוסר יכולת לקבל ביקורת ולכבד בני אדם. היא אשת עסקים שעדיף להתרחק ממנה". או אדם אחר שסבור ש"מבחינתה, כולם כלים לשימוש, ואחר-כך הם כמו אוויר בשבילה". ובכלל, בהכנת הכתבה, G שוחח עם גורמים רבים במשק, והנימה ש"הם מעדיפים לעשות עסקות עם אחרים", חזרה לא אחת.
"התדמית שלה בעיניי קיצונית, חוטאת למציאות", אומר אדם שמכיר את כהן. "אבל אירועים כמו הסכסוכים בתנובה או בשולץ מקבלים הרבה תקשורת, ובעלי חברה שרוצה למכור חלק, אבל להישאר שותף לצד הקרן, ויש לו הבחירה בין ישי דוידי (פימי) או יובל כהן (פורטיסימו) לבינה, עלול להעדיף לעשות את העסקה עם אחד משניהם ולא איתה. בסוף עסקים עושים עם בני אדם".
בסביבתה של כהן סבורים כי מדובר ברכילות וטענות של מתחרים. "היא יודעת לתת לחברה יותר מאשר הרבה קרנות אחרות", אומר אחד מאנשיה. "אנשים יודעים שאיתה הם עושים כסף, ושאם הם רוצים לגדול, היא תעזור להם".
"היא לא מנסה להתחנף לאף אחד", אומר מקורב אחר. "לכולם היא אומרת, ישר בהתחלה, 'תעשה את העבודה שלך, נציב יעדים ואני אעזור לך לעמוד בהם, ואז נביא אותך למקומות טובים יותר, באמצעות הכוח והגלובליות שלנו'. אבל ברגע שמשהו לא עובד, היא תיכנס פנימה בכל הכוח, עם הידיים והרגליים. מנהל שלא עושה את עבודתו יילך הביתה". אדם שעבד איתה בעבר וחושב טובות על דרכי הניהול שלה, מסביר בקצרה ש"היא מתעבת חובבנות וזה בולט".
כהן מצדה, מייחסת את הטענות לא מעט לשוביניזם של עולם העסקים בכלל ושל שוק ההון בפרט, כאשר היא, כמנהלת בנוף הפרייבט אקוויטי הגברי לגמרי, משלמת את המחיר. "על מנהל שמפטר מנהלים מתחתיו אומרים שהוא מוכשר ויודע לייעל", אומר אדם שעובד איתה. "על מנהלת שמפטרת אומרים שהיא רעה וקרה. לפני עשר שנים היא לא הייתה בשלה להודות בכך. זה היה נראה לה כמו התבכיינות, אבל עכשיו היא לא מהססת לומר את זה".
תרי ישכיל, שעובדת עם כהן כבר 11 שנה, בתחילה בתנובה, אחר-כך בפסגות ועכשיו כמשנה למנכ"ל קבוצת זאפ שנרכשה על-ידי אייפקס, מתארת את כהן כמי ש"אופן הניהול שלה מחייב אותי כל הזמן להיות הכי טובה שאפשר, להכיר את המספרים, לעבוד כל הזמן בשקיפות, להיות מאוד מוכנה לפגישות כי היא מאוד אנליטית ומבינה את המספרים. היא מנהלת מאוד אמיצה, רואה הזדמנויות והולכת עליהן".
- לא כולם מתארים יחסים הרמוניים כאלה איתה.
"אין דרמות וצרחות ולא מעיפים מהחדר, אבל התחושה יכולה להיות לא נעימה. אתה צריך לתת הסברים למה לא עמדת ביעדים, אתה לא יכול לתרץ תירוצים שזה השוק, ואתה צריך לבוא עם תוכנית לתקן את זה".
- ומה את אומרת על הפרידות ממנהלים? קשה להגיד למשל שליעד כהן, שהיה מנכ"ל תנובה והיא נפרדה ממנו, איננו מנהל טוב.
"הפרידה נבעה משני הצדדים. אייפקס הכניסה לתנובה מתודולוגיה של מאה הימים הראשונים, שבמהלכה מצד אחד הופכים כל אבן בארגון ומצד שני מזהים הזדמנויות אסטרטגיות. יש מנהלים שיותר מתחברים לזה, ויש שפחות. לא לכל המנהלים זה מתאים, ושאר הדברים הם רכילות עסיסית. אין סיפורים קורעי לב".
- ובפסגות? לאחר ששלחה את רועי ורמוס הביתה (בעקבות דרישת יו"ר רשות ניירות ערך דאז, זהר גושן. בסופו של דבר, לא הוגש כתב אישום נגד ורמוס ותיק החקירה נסגר תמורת הסדר כספי), מינתה את רונן טוב, ופיטרה אותו אחרי שנה וחצי בלבד.
"בסוף זו הייתה בחירה שלו (של טוב), אבל גם היו דרישות שהיה צריך לעמוד בהן. זה לא אומר אם הוא מנהל טוב או לא, אלא אם הוא מתאים או לא למתודולוגיה שלה".
"מה שהיא הביאה לתנובה זה ערך שאף אחד לא יכול היה להביא", מצדד בדרכה של כהן, אריק שור, שכיהן כמנכ"ל תנובה תחת אייפקס. "היא הפכה אותה לחברה עם חשיבה עסקית. היא אוהבת את החברות שהיא קונה ולכן מאוד מחויבת ומסורה".
מה יהיה עם פסגות?
כהן, 53, היא אחת מ-14 השותפים-מנהלים בקרן אייפקס העולמית, ולצד היותה אחראית על ישראל, היא אחראית גם על סקטור המזון והשתייה בקרן, ובכובעה זה היא בוחנת עסקאות בתחום ברחבי העולם. היא גדלה בפתח תקווה. כילדה, אהבה ללמוד ונחשבה שקדנית - תכונה שמאפיינת אותה עד היום. בצבא הייתה כתבת של עיתון במחנה. לאחר מכן נסעה ללמוד בארצות-הברית, ועשתה תואר ראשון בחשבונאות ושני במינהל עסקים באוניברסיטת דוקיין שבפיטסבורג, ותואר שני במימון בבית הספר לניהול היוקרתי וורטון. מאוחר יותר השלימה לימודים לדוקטורט באוניברסיטת לאסאל לואיזיאנה; תואר שעמו הסתבכה לאחר שהתברר כי המקום שבו למדה אינו מורשה להעניק תואר כזה. הדבר עורר שערורייה כאילו היא מתהדרת בתואר דוקטור לא כשר, אך מקורביה מבהירים כי לא הייתה לה דרך לדעת שהמוסד שבו למדה אינו מורשה לתת תואר דוקטור.
בתום הלימודים, הצטרפה לפירמת רואי החשבון קופרס אנד לייברנד שהייתה בזמנו אחת הגדולות בתחום, ועסקה במיזוגים וברכישות. התפקיד הבא היה בנקאית השקעות בצ'ייס מנהטן. לאחר 16 שנה בארצות-הברית היא חזרה ארצה בשל נסיבות משפחתיות. כהן הצטרפה לאי.די.בי, אז בשליטת משפחת רקנאטי, בתחילה כסמנכ"לית כספים ואחר-כך כמשנה למנכ"ל, כבר תחת נוחי דנקנר.
לפני 11 וחצי שנים, כאשר אייפקס הבריטית החליטה לשנות כיוון בישראל, מהון סיכון לקרן השקעות בסגנון פרייבט אקוויטי, היא גייסה את כהן. אגב, בזק, מההשקעות הבולטות של אייפקס בישראל, נרכשה שנה קודם לכן, אך כהן הובילה מטעם הקרן את המכירה.
הדבר הכמעט ראשון שכהן עשתה הוא לסמן את השינוי בכיוון דרך מעבר מהרצליה עיר ההייטק לתל-אביב עיר העסקים. לאחר מכן הגיעו הרכישות של תנובה, פסגות ופרדיים (חברת תוכנה). לפני שנים אחדות התחיל להתגבש אצלה הרעיון שחבל להניח לשוק העסקים הבינוניים הפורח של ישראל, והשותפים שלה באייפקס התלהבו מהרעיון, וכך קמה הקרן הראשונה של אייפקס לעסקים בינוניים, AMI. הקרן גייסה 500 מיליון דולר בסוף 2015, ממוסדיים כגון לאומי פרטנרס, פועלים שוקי הון ודיסקונט שוקי הון, קרנות פנסיה מהארץ ומהעולם, והשותפים באייפקס (כולל כהן) שהשקיעו כ-40 מיליון דולר. "היא גייסה את הכסף לקרן די במהירות", אומר אדם העובד איתה, "הראייה העסקית שלה התחדשה, היא רואה דברים מתחת לרדאר, ויש לה גם יכולת ביצוע".
ייקח זמן עד שנדע איך יסתיים הסיפור של ההשקעות הבינוניות דרך הקרן הייעודית, אבל השקעה שנראה שזמנה הולך ואוזל היא פסגות, הנמצאת תחת אייפקס ולא תחת אמ"י וכבר מלאו לה שבע שנים - פרק זמן שבתומו קרן פרייבט אקוויטי אמורה להיפרד כבר מההשקעה.
חלק הארי של בית ההשקעות (77%) נרכש על-ידי אייפקס ב-2010 לפי שווי של 2.7 מיליארד שקל. עבור חברה ששוויה כיום על-פי הצהרתה, שבע שנים אחרי, 3 מיליארד שקל, לא נראה שמדובר בהשאת ערך של ממש. פסגות אומנם מראה תוצאות יפות ברמת הרווחיות, אבל לדברי גורמים בשוק ההון, איבדה את המובילות לטובת אחרים, ובעיקר עולה השאלה איפה רואים את האקזיט. השמועות מדברות על כך שכבר שנתיים מנסים למכור, דבר שמקורבי החברה מכחישים בתוקף, וכמו כן מזכירים כי על המדף נמצאות לא מעט חברות בתחום הפיננסי, ואין הרבה קופצים.
"בעסקת פסגות היו שתי טעויות", אומר גורם בכיר בשוק ההון. "האחת כמה שולם, והשנייה, מה כהן עשתה עם הנכס. ודי ברור שהטעות השנייה יותר משמעותית. היא דיברה על כניסה לתחום הפנסיה ועל קנייה של חברת ביטוח. והנה, עברו כמעט שבע שנים ולמעט כמה מהלכי התייעלות לא יותר מדי דרמטית, הארגון די איבד את ההובלה שלו בשוק ההון, לא פרץ לעולמות חדשים, ואיבד את ההובלה לטובת גופים כמו ילין לפידות ואלטשולר שחם. הוא ממשיך להיות גוף גדול שמרוויח הרבה כסף, אבל ברמה האסטרטגית היא לא נתנה לו את מה שקרן אמורה לתת לגוף בהובלתה".
גורם אחר בשוק ההון מציין להגנתה של כהן, כי הסביבה הרגולטורית השתנתה אף היא, ודברים שנחשבו אפשריים באוקטובר 2010, הפכו פחות אפשריים. כמו כן, החברה עשתה רכישות יפות של תעודות סל, התאימה את עצמה תוך כדי תנועה, והגדילה את רווחיה משמעותית. ועם זאת, הוא מוסיף, "אם לא תהיה עסקה ממש מטורפת, התשואה למשקיעים לא תהיה להיט. למכור את פסגות יהיה מאוד מאתגר. אבל אולי כהן עם היכולות הבין-אישיות והחדות העסקית שלה, תצליח להפתיע".
"אם יש משהו שכהן יודעת", מתקומם אדם המכיר אותה על שאלת המחיר, "זה שווי של חברות ומה צריך לעשות על מנת להשביח אותן. על פסגות היא כבר הרוויחה 1.5% מהדיבידנדים, היא עשתה טוב מאוד". לגבי פרק הזמן המרבי לאחזקת חברה, טוענים מקורבי הקרן כי "אפשר אפילו להגיע ל-12 שנים, אם צריך".
- ומה לגבי אובדן המובילות?
"להיות מספר 1 זה אומר שלוקחים הרבה סיכונים. פסגות לא מנסה להיות מספר 1, כי זה לא נכון לה להיות שם ואז לרדת", מתייחס גורם עסקי המקורב לאייפקס. "היא מנסה להיות בשלישייה הפותחת".
פסגות, מוסיפים מקורבים לחברה, איננה דומה לחברות הביטוח שנמצאות כרגע על המדף בישראל, שכן בניגוד להן, היא איננה צריכה לרתק הון עצמי בשל דרישות הרגולציה. כמו כן, מוסיפים המקורבים כי לעיתים מגיעות לאייפקס "פניות מגופים בינלאומיים שמחפשים חברת ניהול נכסים כמו פסגות, ובהחלט מצפים לקבל שם תשואה יפה מאוד".
עסקה קשה לעיכול
נחזור אל כהן ואל הפוקוס שלה בחברות בינוניות בהיקפן. מאז הקמת AMI, במסגרת אייפקס, השקיעה הקרן 170 מיליון דולר, ועל-פי דיווח ששלחה לאחרונה למשקיעים, עשתה תשואה של פי 1.5 על הכסף. מדובר כמובן בשווי החברות שעלה, ולא בתשואה הסופית שמגיעה עם האקזיט - מכירה מלאה, חלקית או הנפקה. אבל שווי עולה של חברות מהווה בדרך-כלל סימן מעודד לבאות בעניין זה. אנשים המכירים היטב את פעילות אייפקס בישראל מסבירים כי העובדה שכהן מתכווננת על עסקים בעלי אופי קמעונאי הפונים ישירות לצרכן, ולא לתעשייה או הייטק, נובעת ממדיניות ולא מהעדר אפשרויות אחרות.
AMI רכשה 55% מרשת מקס סטוק, המוכרת במחירים נמוכים ריהוט, ציוד משרד, ציוד לבית הספר, כלים חד פעמיים, בגדים ועוד במחירים נמוכים, לפי שווי של כ-300 מיליון שקל. עו"ד גיא גיסין, שטיפל בעסקה מטעם המוכרים, אורי מקס ואבן צ'ארלס ניומן, אומר שמדובר בעסק שעובד יפה ומרוויח טוב, והשניים הכניסו את הקרן כדי להשתמש בחיבור איתה על מנת להתרחב.
- האם הם לא חששו שהחיבור בינם לבין כהן לא יעבוד?
"הם לא יודעים עדיין ברמה האנושית איך יעבוד החיבור. היא אשת עסקים קשוחה שבודקת מה היא עושה, אבל אם מתנהלים איתה נכון, אפשר להשיג דברים".
אדם המכיר היטב את כהן אומר גם ש"הסיפור של מקס סטוק זה 'הסיפור שלה'. לא תראו אותה אוכלת במסעדות פאר, באישיות הפשוטה שלה היא קרובה יותר למקס סטוק מאשר ללואי ויטון, וגם המנהלים שם מדברים אליה יותר מאשר אנשים אחרים". מקורב אחר אומר שמצא חן בעיניה שהרשת הפכה גם למעין משהו חברתי, עם נאמנות גבוהה של לקוחות, וש"היא בהחלט מאמינה שאפשר להביא אותה למקום אחר לגמרי, כולל יציאה לחו"ל והנפקה".
עסקה שקשה יותר להבין, היא רכישת השליטה (80%) בחברת ההסעדה שולץ באפריל 2015 לפי שווי של 200 מיליון שקל. עסקה שכבר ברור שברמה האנושית לא עובדת: היחסים בין כהן לאורן וניר שולץ, בניו של המייסד יחיאל שולץ, הידרדרו, ואת הפרטים פירטו האחים בתביעה מלאה תיאורים עסיסיים על עימותים עם כהן לבית הדין לעבודה, כגון צעקות בפומבי בסגנון "נגמרה החלטורה שלך", שלא איחרו למצוא את דרכם לכותרות העיתונים, לרבות כתבת שער במוסף זה בינואר האחרון. "בעולם, המון קרנות פרייבט אקוויטי עשו מהתחום הזה רווחים יפים", מנמק מקורב לאייפקס את המניע לעסקה. "ולשולץ היה מותג מאוד חזק, הבעלים שהקים את זה עשה עבודה פנטסטית".
- ומה קרה?
"הוא חלה ונעלם מהעסק לשנתיים, והשאיר אותו לשני בניו. רק אחרי ש-AMI קנתה היא נדהמה לגלות כל מיני דברים, בעיקר שחוזה ההסעדה לעיר הבה"דים, חוזה ל-20 שנה, היה הפסדי ברמה של מיליון שקל בחודש".
- ומנהלת כספים מוכשרת, שיורדת לפרטים, כמו כהן, לא דאגה לבדיקת נאותות לפני הרכישה?
"זה היה הסכם שאסור לראות בטרם הקנייה, ואייפקס הסתמכה על תצהיר, וגם לגבי המלאי - אי-אפשר הרי ללכת לבדוק את כל המלאי. אז הם כועסים והיא כועסת".
מחוזה עיר הבה"דים אייפקס הצליחה לצאת. היא השקיעה עוד בחברה ולטענת גורמים בקרן היא צומחת יפה. "אני מאמין שהיא לא תעשה שם את התשואה שהיא אוהבת לעשות", אומר אדם העובד איתה, "אבל מכיוון שהיא מנהלת קשוחה וטובה, היא לא תפסיד. היא לא יודעת להפסיד, האופי שלה לא נותן לה להיכשל. כישלון זה לא דבר שיכול להיות רשום על שמה".
- ובפן התקשורתי?
"זה כמובן לא משפיע לטובה. כי אומרים, זהבית מסתכסכת. הכי נכון היה להוריד פרופיל בעניין הזה, אבל כמו שהיא לא יודעת להיכשל, היא לא יודעת להוריד פרופיל".
"בדיעבד הכי קל לשפוט"
האם הסינים כועסים על המחיר ששילמו על תנובה?
גם אם זהבית כהן נפרדה מתנובה לפני שלוש שנים, תנובה מסרבת להיפרד ממנה. הקונים, ברייטפוד, אינם שבעים נחת מהחברה, שנחתכה חדות בשוויה, ויש האומרים כי הם משלמים את מחיר הקוטג' שגבתה כהן, שהסעיר כל-כך את הרוחות. מדי פעם מתפרסם כי הסינים כועסים על המחיר ששילמו לפי שווי חברה של 8.6 מיליארד שקל. "הם מעולם לא כעסו", מגיב גורם המקורב לכהן. "היא הייתה מתקשרת אליהם כשהיו מתפרסמות ידיעות כאלה, ושואלת אם יש בלבם עליה, והם תמיד אמרו שאין בלבם ולו הכעס הקטן שבקטנים".
האם תנובה טעתה בזמנו בהעלאת מחיר הקוטג'? "בדיעבד, הכי קל לשפוט", מספר אדם שהיה חלק מהכוורת הפנימית של החברה באותם ימים. "ברור שתנובה חטפה פה על התנהלות שבדיעבד הייתה לא טובה לה. אבל גם לפני שהורדנו את המחיר, תנובה הייתה חברה עם רווחיות מידתית".
העלאת מחיר הקוטג', כך טענה אז החברה, נועדה בין השאר לפצות אותה על המוצרים המפוקחים שגורמים לה הפסד. והיה דוח מקינזי המפורסם, שקבע כי אפשר להעלות את מחיר הקוטג' (והגבינה הצהובה), כי הביקוש להן קשיח.
אלא שמה שקרה לאחר ההעלאה הפתיע את תנובה. "כשהתחילה המחאה", מספר מקורב לחברה, "היו בפייסבוק 500 בקבוצה, כעבור כמה ימים זה צמח ל-15 אלף איש. הדבר הראשון שהם עשו הוא לנסות ללמוד מהניסיון בעולם מה קורה במקרים כאלה. אבל הם לא מצאו בשום מקום בעולם שקרה דבר כזה".
בשלהי 2011, בעקבות חקירת רשות ההגבלים העסקיים על הפקעת מחירי מוצרים, כלומר הקוטג', כהן התפטרה מתפקידה כיו"ר תנובה. 18 חודשים לאחר מכן קיבלה מעין "תעודת יושר" מרשות ההגבלים שמנקה אותה מכל חשד, אבל אז הרגישה ש"יהיה פתטי לחזור לעמדת היו"ר", כדברי חבר קרוב. ומאז היא מנסה להתרחק מתקשורת.
קרן אייפקס
תנובה. נרכשה ב-2008 על-פי שווי של 3.8 מיליארד שקל (חלקה של אייפקס הוא 56.5%) ונמכרה על-פי שווי מעל 8 מיליארד שקל ב-2015 לברייטפוד הסינית. הרווח לאייפקס מוערך ב-3 מיליארד שקל
בזק. גרעין השליטה נרכש ב-2005 (לפני כניסת כהן לתפקיד) על-ידי קבוצת אייפקס-סבן-ארקין ב-972 מיליון שקל. נמכרה ב-2010 לשאול אלוביץ תמורת 6.5 מיליארד שקל - תשואה של מעל 300%
פסגות. נרכש ב-2010, 77% לפי שווי 2.7 מיליארד שקל, וב-2015 רכשה את ה-23% הנתונים לפי שווי של 2 מיליארד שקל. כיום משוערך בית ההשקעות ב-3 מיליארד שקל
סינרון. נרכשה והפכה לפרטית השנה בהשקעה של 420 מיליון דולר
אטנטי (בקרה ואזיקים אלקטרוניים).
נרכשה השנה תמורת 210 מיליון דולר
פרדיים, חברת תוכנה. נרכשה ב-2012 בשיתוף חברת ההשקעות הפרטית JMI הסכום: כמיליארד דולר
קרן AMI
זאפ, קבוצת אתרים. נרכשה ב-2015 לפי שווי של 35 מיליון דולר. על-פי דיווח של הקרן למשקיעים בסוף 2016 שוויה עומד על כ-66 מיליון דולר
חברת ההסעדה שולץ. נרכשה ב-2015 (80%) ב-19.8 מיליון דולר. על-פי דיווחי הקרן (סוף 2016) שווי אחזקתה של AMI עמד על 22.6 מיליון דולר
רשת מקס סטוק. 55% נרכשו ביוני השנה על-פי שווי של 300 מיליון שקל, כלומר בהוצאה של כ-170 מיליון שקל
רשת תחנות התדלוק טן. נרכשה ב-2017, תמורת 170 מיליון שקל
אתר שירותי התיירות גו גלובל. נרכש השנה תמורת סכום שלא נמסר
56 מיליון כניסות בחודש
הרכישה המעניינת של קרן AMI - קבוצת זאפ
אחת הרכישות הראשונות של כהן במסגרת קרן העסקים הבינוניים AMI הייתה זאפ - קבוצת דיגיטל הפונה לעסקים קטנים. "זאפ הייתה על המדף הרבה זמן", אומרת תרי ישכיל, שהולכת עם כהן זה למעלה מעשור, ומשמשת כיום משנה למנכ"ל זאפ. "זו חברה עם מנהלים מוכשרים שלא יכלה להתפתח".
בשלב הרכישה, זאפ הוחזקה בידי מוסדיים שונים והיא הגיעה לידיהם בעקבות הסדר חוב שאליו נקלעה בשל קריסת מי שהייתה בעלת הבית שלה, הקרן האוסטרלית בבקוק אנד בראון. AMI רכשה אותה בסכום שהוערך ביותר מ-140 מיליון שקל ב-2015. במהלך הדיו דיליג'נס, מספר מי שהיה בסוד העניינים, גילתה המשלחת של אייפקס שהגיעה לבדוק את החברה שלמרות תדמית ה"דפי זהב" המשעממת שלה, זאפ זוכה ל-56 מיליון כניסות בחודש.
מאז, כך ישכיל, "יצרנו מוצרים של ביג דאטה, ביצענו רכישות והיד עוד נטויה. לזאפ יש 23 אתרים, כולל 'מתחתנים', 'דוקטור', כמובן השוואת המחירים שבה התחילה וכדומה. "היא הפכה מאינדקס פשוט", אומרת ישכיל, "לחברה צומחת, והיא רוצה להיות הקבוצה שמשפיעה על החלטות הצריכה של הצרכנים".