עוד סיבוב של ניסנקורןאיזה יופי של קמפיין הרימה ההסתדרות. שלטי חוצות צפופים, פוסטרים בתחנות אוטובוס, מודעות בעיתונים, מאות אלפי שקלים שפכו שם על קריאיטיב מדויק ונקי: "לא מפקירים את הנכים". על פניו הקמפיין מבורך, מעלה מודעות ציבורית לנושא כאוב ולמאבק צודק להשוואת קצבת הנכות לשכר המינימום.
אבל יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן לא יכול היה לעצור שם, ונתן לעצמו קרדיט בולט, לוגו של לחיצת ידיים עם "מובילים שינוי חברתי, ההסתדרות, ביחד בשבילך", מה שהפך את מפגן התמיכה מחמם הלב, לקמפיין עצמי של ההסתדרות, כדי לקבל תו תקן חברתי על גבם של החלשים שמזיעים חודשים בצמתים לבדם. וכדי לא לפספס את המומנטום "החברתי" הזה, הוסיפו בהסתדרות גם כמה מודעות של "לא מפקירים את הקשישים", כדי שהזקנים לא ייללו אחר כך ששכחו אותם.
לצאת בקמפיינים זה הכי קל והכי מתגמל. את המפרסם כמובן. אתה לוקח חלק במאבק חברתי, יוצא מצפוני ומעורב, עושה המון רעש ויח"צ, לעצמך בעיקר, ונשאר נקי. לניסנקורן, שהפך מזמן למשת"פ של הממשלה, במקום למגינם של החלשים, הכי מתאים לא לפתוח חזית עם כחלון ונתניהו, ובו זמנית להצטייר אכפתי ורחום.
יו"ר ההסתדרות יכול היה להצטרף מזמן למאבק הנכים שנמשך שנים והסלים בחודשים האחרונים, אבל למרות שמאבקם נוגע לליבו, ואני מאמינה שבאמת כואב לו עליהם, כסאות הגלגלים והקביים ששונעו מצומת לצומת לא היו בראש סדר העדיפויות שלו. הוא היה עסוק במפעלים בדרום, בחברת החשמל, בזכויות היתר של עובדי הנמלים, עד לסוף אוגוסט.
בסוף אוגוסט גילו מנהיגי הנכים שניסנקורן מתכנן מאבק להעלאת שכר המינימום ל - 6,000 שקל בקרוב ולהשאיר אותם בחוץ, והם החליטו להפגין נגדו. כשההפגנות מהצמתים נחתו מול ביתו הפרטי ואיימו על התדמית החברתית שהוא מתאמץ לטפח, מיהר לזמן אותם לפגישה מרובת משתתפים, בסופה הופיע אורח מפתיע, יו"ר הקואליציה דוד ביטן, ובה הבטיח את תמיכתו בדרישותיהם.
"במדינה מתוקנת", אמר ניסנקורן בהשקת הקמפיין החדש והנוצץ, "נכים לא היו צריכים לצאת לרחובות ולהיאבק על הזכויות שלהם". במדינה מתוקנת יו"ר הארגון החברתי הכי גדול, לא היה מעלה על דעתו לתכנן מהלך להעלאת שכר המינימום, בלי להתחשב בנכים, שהם גם מעסיקים של עובדים זרים המטפלים בהם והעלאת שכר כזו בלי להצמיד את קיצבתם אליו, תרושש אותם עוד יותר.
אבל אנחנו לא חיים במדינה מתוקנת, אלא במדינה שבה אפשר לצאת בקמפיין אלטרואיסטי שובה לב, לא להזיע בחום או להסתכסך, ולצאת מלך. יו"ר ההסתדרות יודע היטב לאיים בהשבתות פרועות כשהוא רוצה, להוציא עובדים להפגנות תמיכה, להשבתות מגן, לכינוסי הסברה בשעות העבודה, אבל רק כשמדובר בארגונים הקרובים לצלחת ולקלפי. נכים לא משלמים דמי חבר של 1% משכרם להסתדרות כל חודש, כי אם יצאו לעבוד יאלצו לוותר על הקיצבה, אז למה להשקיע בהם?
הסיסמא שבחרו בהסתדרות לקמפיין הכאילו חברתי שלהם, "לא מפקירים את הנכים" רק מדגיש כמה הנכים מופקרים במאבק סיזיפי, קשה פיסית ונפשית וכמה הם לבד.
