שחר חסון ויוחאי ספונדר / צילום: מעיין שדה
מכירים את זה שאתה אחד הקומיקאים המצליחים בישראל. אתה ממלא אולמות שבוע אחרי שבוע, מעמיד צבא של ישראלים שאומרים "מה הלו"ז", ו"אחי, היה לך פרצוף של". יש לך קהל של מאות אלפי עוקבים ומיליוני צפיות בפייסבוק. אבל אז פתאום אתה מחליט לנסוע לסקוטלנד, לפסטיבל פרינג' עם אירופאים בחצאיות, כדי לחלק להם פלאיירים ברחובות ולהתחנן שייכנסו להופעה שלך במרתף, שנראה קצת כמו בונקר וחם בו כמו בחמאם טורקי?
אז שחר חסון פלוס כובע מצחיק וצעיף משובץ. לפני כמה שבועות הוא טס יחד עם חברו הקומיקאי יוחאי ספונדר כדי להפיץ Abroad ("יעני לחו"ל כפרה") את בשורת הסטנד-אפ הישראלי באנגלית, ולקיים עשר הופעות בפסטיבל שהתקיים ברחובות אדינבורו, שהופכת מדי שנה לבמה ענקית עם למעלה מ-3,500 הופעות וכמיליון צופים. אחרי סקוטלנד המשיכו השניים לפסטיבל סטנד-אפ בסינגפור, שם הופיעו מול קהל של 200 איש באנגלית, ומשם סגרו על הופעות באנגלית בקנדה ובאוקטובר גם בלונדון.
"ההופעה הראשונה בסקוטלנד הייתה התרסקות מוחלטת", מודה חסון, "אבל השתפרנו מהופעה להופעה. הופענו מול אנשים מכל העולם: איטלקים, פורטוגלים, גרמנים, סקוטים עם מבטא כבד ומה לא. היו מצבים שאף אחד לא הבין אף אחד בהופעה, אפילו צרצרים סקוטים לא הבינו מה הולך שם. אבל באיזשהו שלב התחילו לשמוע עלינו והגיעו עוד אנשים. הייתה אפילו משפחה ישראלית שגרה בלונדון וטסה במיוחד למופע שלנו. היא הגיעה יום אחרי יום".
- על מה היו החומרים שלכם בסקוטלנד?
"בהתחלה עשינו סטנד-אפ כללי עד שהבנו שהכוח שלנו הוא שאנחנו יהודים ישראלים שעושים סטנד-אפ. השם של המופע שלנו הוא Boycotted שמתייחס לחרם שיש על ישראל. עשינו מזה בדיחה והבנו שהכוח שלנו זה בחומרים על ישראל, על הבעיות שיש כאן עם הפלסטינים, על שלוש הדתות ועל איך אנשים או שממש אוהבים אותנו או שממש שונאים אותנו.
"כשחילקנו פלאיירים ברחוב אמרנו, 'אם אתם שונאים את ישראל, בואו', אז הגיעו אנשים שבאמת שונאים את ישראל ולא הבינו שאנחנו יהודים. מצאתי את עצמי עומד על הבמה, עושה סטנד-אפ על כמה אני אוהב את תל-אביב, ופתאום קמו ארבעה בני דודים מאיראן, אחד מהם התחיל לקלל אותי בזמן שאני על הבמה. אמרתי אנא בחיבאק סלאם עליכום. אז הוא חיכה לסוף ההופעה, בא להתנצל. דיברנו על הסכסוך והבנו שאנחנו חברים שרוצים אותו דבר ומישהו מסכסך בינינו כל הזמן. היום אנחנו חברים בפייסבוק, אני והאיראני, הזמנתי אותו לתל-אביב".
ספונדר: "הסיבוב בסקוטלנד זה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים שלי, וזה גם שינה לי את החיים, כל הסטנד-אפ שלי השתנה וגם שחר מסתכל אחרת על הקטעים שלו, פתאום הם גלובליים. אחרי עשר הופעות בסקוטלנד הגענו לרמה של גרועים".
חסון: "בהופעה העשירית היינו כבר טובים, אבל לא טובים מאוד. יש לנו הרבה מה ללמוד".
ספונדר: "בעיקר אנגלית".
"משהו דגדג לי"
כדרכם של סטנדאפיסטים שמורגלים בפירוק היומיום לרסיסי הניואנסים, חסון, 41, וספונדר, 34, לא מסתירים את הקשיים. בסדרת סרטוני רשת שהם העלו תוך כדי הסיבוב בסקוטלנד הם מספרים עליהם (לחסון כ-370 אלף עוקבים בפייסבוק), מצלמים את עצמם מבצעים טעויות מביכות באנגלית מול קהל קשוח שנותן להם להתפתל בזמן שהם מאלתרים בשפה זרה; או את הניסיונות לזכות בתשומת לב של העוברים ושבים ברחוב, כשהם נעמדים כמו פסלי רחוב או משדלים את הקהל לקחת את הפלאייר שלהם כי "זאת הפעם היחידה שתקבל בחינם משהו מישראלי".
"אנחנו רוצים לייצא הומור וקומדיה ישראלית כמו שאנחנו מייצאים נשק", אומר ספונדר בשיחת ווטסאפ רגע אחרי ההופעה בסינגפור. "לאחרונה התחילו להכיר בעולם את ההומור הישראלי דרך סדרות טלוויזיה, אבל יש מעט מאוד מהן. זה קצת יומרני, אבל אנחנו רוצים להוביל את יצוא הסטנד-אפ מישראל, וצריך להתחיל איפשהו. אז שמנו את היתד הראשונה ואחרינו המבול, אני מאמין שבעוד ארבעים שנה או חמישים שנה יהיה סטנד-אפ ישראלי באנגלית בכל העולם".
אחת היתדות היא "פאני מאנדיי", שאליו מתייחס חסון כתופעה מתפשטת, ליין של הופעות סטנד-אפ באנגלית בתל-אביב, שהחל לפני חמש שנים. "משהו דגדג לי", מספר חסון שהחל אז להופיע בבר ליד השגרירות האמריקאית בפני תיירים. הוא חבר לספונדר ומאז השניים מנהלים את הליין, שאירח כבר למעלה מ-50 קומיקאים ישראלים וגם אורחים מהעולם שמופיעים בפני תיירים, זוגות מעורבים, דוברי אנגלית שהגיעו למטרות עסקים ועוד.
הבאזז סביב הסטנד-אפ באנגלית של פאני מאנדיי הוביל גם למיזם עסקי של השניים שכולל אפליקציה בשם STANDAPP, שבה ניתן לצפות בקטעים מהופעות באנגלית וכן להאזין לפודקאסט שיוצרים השניים בשם Working Title Kapara ובו הם מקשקשים באנגלית עם קומיקאים אחרים ומארחים מוזיקאים כמו גיא ויהל, אמיר דדון ועוד, שמבצעים שירים באנגלית עם הפנים לחו"ל. "אנחנו רוצים שפאני מאנדיי תהיה חברה שיכולה גם יכולה לארח קומיקאים מכל העולם שיבואו להופיע אצלנו. עכשיו אנחנו באסיה ויוצרים קשרים, העולם קטן", מסביר חסון.
- זה מכניס לכם כסף, כל ההרפתקה הזאת?
חסון: "אנחנו לא מרוויחים שקל, רק מוציאים. אפילו כדי להופיע בפסטיבל באדינבורו שילמנו מכיסנו, אבל הנסיעה לסקוטלנד זאת ההשקעה הכי כיפית שעשיתי בחיים שלי. בסינגפור המפיקה הזמינה אותנו לארוחת ערב ואמרנו לה 'אנחנו לא רוצים שקל, תשמרי ותשקיעי בסטנד-אפ, כי זה הכי חשוב'.
"רוב הסטנד-אפ שאנחנו עושים באנגלית הוא לא למטרת רווח ואנחנו עדיין מוציאים כסף על הצילומים וההפקה, אבל בכיף. יש לי מנוי לג'רוזלם פוסט לייט, 49 שקל בחודש אחותי, ואני לומד עם העיתון את השפה. וואלה, עכשיו אני יודע שקיוקמבר זה מלפפון ופיקל זה מלפפון חמוץ. שפה זה סקרנות. אם אתה רוצה להעלות את הרמה, אתה חייב להמשיך לחקור".
- סליחה על הבוטות, אבל למה אתה צריך את זה? אתה בורח מההצלחה בישראל?
"לדעתי, אם אתה אוהב משהו ואתה טוב בו, אתה צריך לעמוד מולו מדי פעם ולהגיד 'תן לי את האגרוף הכי חזק שלך, בוא נראה מה יקרה'. בסינגפור לא ישנתי שבוע לפני ההופעה באנגלית כי פחדתי, וזה לא קרה לי הרבה זמן. לפני הופעות בעברית בישראל אני ישן שנ"ץ. אני מתגעגע ללחץ הזה, זה מדליק אותי".
- והאהבה מהקהל? בסקוטלנד או בארצות-הברית הרבה פחות אנשים, אם בכלל, ירוצו לעשות איתך סלפי.
"אני אוהב את זה, אבל זה לא הדבר. אני תמיד אומר לקומיקאים 'אתה לא גור כלבים, אתה קומיקאי. אתה לא צריך שאנשים ילטפו אותך'. מישהו אמר פעם 'קומיקאי גדול יגרום לך לצחוק ממשהו שאתה לא מסכים איתו, אז אל תהיה חיית מחמד, תעשה את הקומדיה שלך'".
"אנחנו אוהבים את העבודה בארץ ובעברית", מבהיר ספונדר, "אבל היתרון של הסטנד-אפ באנגלית הוא שאפשר להביא את הזווית של מה שקורה כאן בצורה שלא תמיד אפשר בעברית. כשאתה מופיע בחו"ל, אתה מוצא את עצמך מדבר על אלוהים ועל פוליטיקה בצורה שבארץ לא היית מעז".
"באנגלית אני מרגיש יותר נוח לצחוק על חומרים שהם טאבו", מסכים חסון. "בהופעות בעברית באים לראות אותי כל המשפחה וצריך להתאים את החומרים, אבל באנגלית ההופעות מיועדות לגילאי 18 פלוס ואני יכול לדבר חופשי על הדעות שלי, על סקס, על סמים ועל אלוהים".
"סרטן זה נושא בינלאומי"
בדיוק עשור חלף מאז שפתחו הקומיקאי דיוויד קילימניק ושותפו ג'רמי סלטן את מועדון "מרתף הצחוק" בירושלים ליד המשביר הישן, בפינת רחוב המלך ג'ורג'. "זה הבסיס של הסטנד-אפ הישראלי באנגלית", מתגאה קילימניק שהצטרף גם הוא לנסיעה לסקוטלנד. "שחר בעצם התחיל להופיע באנגלית אצלנו. הוא הגיע ערב אחד לפני חמש שנים ועלה לבמה הפתוחה כמו כולם, התאמן על האנגלית שלו. כשהוא התחיל להופיע בתל-אביב, הוא לקח את הקומדיה באנגלית לרמה הבאה וזה מתחיל לצמוח - יש הרבה יותר קומיקאים ישראלים שמופיעים באנגלית".
- כמה זה הרבה?
"בירושלים יש לנו כרגע סביב 12 קומיקאים בסצנה".
קילימניק הוא דובר אנגלית כשפת אם. הוא עלה לישראל ב-2003 כעולה בודד ועבר להתגורר בירושלים. החומרים שלו מכונים "מונולוגים מהעלייה" ועוסקים בחיי היומיום שלו כעולה אורתודוקסי בירושלים. קטע מפורסם עוסק בשיטה הנכונה לעלות לאוטובוס בירושלים, שכוללת תנועות גוף גדולות, התמודדות עם מרפקים ושיטות לדלל את כמות האנשים בתחנה על-ידי בקשת צדקה. "אבל זהו, אני סוגר את מרתף הצחוק אחרי עשר שנים, ומתכנן לפתוח משהו חדש בינואר".
"אף אחד לא האמין שנחזיק מעמד", אומר ג'רמי סלטן, שפרש מעסקי הקומדיה לעולם הפוליטיקה, שם הוא מועסק כיו"ר פורום דוברי האנגלית של מפלגת הבית היהודי. "היינו המועדון הראשון שהייעוד שלו סטנד-אפ באנגלית, אבל גם היינו מועדון הסטנד-אפ הראשון בירושלים בכלל. לא היה לפנינו שום מועדון קומי בירושלים, וזה עשה באזז בשנים הראשונות".
- איך זה התחיל?
"ב-2006 דיוויד עשה הופעות של סטנד-אפ באנגלית במתחם של איגוד בתי הכנסת האורתודוקסיים (OU) בירושלים. יש להם אולם במרתף והוא היה שוכר אותו להופעות. אותי הוא שכר כדי לעמוד בכניסה, לאסוף את הכסף ולהיות סלקטור. הקהל שהגיע היו תיירים מעסקאות שעשה האיגוד עם מלונות בירושלים, וגם הרבה אורתודוקסים אמריקאים שנמצאים בירושלים; כאלה שעלו לישראל, כאלה שבאו לבקר את המשפחה או כאלה שיש להם דירה ונמצאים בירושלים רק בחגים. ערב אחד, דיוויד עשה ערב של אמנים חדשים, וזה לא היה כל-כך מוצלח. הם לא הוציאו שום צחוקים. אז דיוויד הציע שאעלה לבמה כי סיפרתי לו כמה בדיחות טובות בתחילת הערב, וזה הלך טוב".
השניים החלו אז להופיע במקומות נוספים בעיר, עד שקילימניק הציע שהם יפתחו מועדון. "שמנו חצי-חצי ופתחנו את המועדון", אומר סלטן. "התחלנו לעשות הופעות על בסיס יומי, אירחנו אמנים ועשינו במות פתוחות וקריוקי. עד אז לא הייתה במה להופעות סטנד-אפ באנגלית וכל האמנים הישראלים שהגיעו אלינו שמו את האגו בצד ועלו כמו כולם כדי לנסות להצחיק את הקהל באנגלית. עבורי זאת גאווה לשמוע שזה מתפתח, זאת ממש ציונות".
עד כמה אוניברסליים יכולים להיות החומרים של הסטנד-אפ הישראלי? הסיפור של אייל אלטויל, למשל, חוצה מדינות, לאומים ושפות. לפני חמש שנים הוא נאלץ להתמודד עם בשורה מרה כי חלה בסרטן, כשהוא בתחילת דרכו כקומיקאי צעיר בן 31. עם קבלת הבשורה הוא החליט שהוא יתמודד עם המחלה ועם הטיפולים הקשים באמצעות הרבה הומור והחל בתיעוד עצמי. הסוף טוב: אלטויל התגבר על הסרטן וכיום הוא בריא. ההומור עזר לו לצלוח את המשבר ומאז הוא רוצה להפיץ את בשורת הכוח של הצחוק.
"קשה להכיל את נושא הסרטן בהומור", הוא מודה, "לקח זמן לפתוח את הקהל בארץ, אבל עברתי פריצת דרך משמעותית ואחרי הרבה דלתות סגורות, היום אני כבר מופיע מול אולמות מלאים". החודש כבר הופיע לראשונה באנגלית עם מופע היחיד שלו בפני קהל של דוברי אנגלית מקורבים כדי לקבל פידבקים ולהשתפשף לפני שהוא טס לכבוש את העולם.
"זה קורה", הוא מספר בגאווה. "עוד שבועיים אני טס לסינגפור עם המופע המלא שלי באנגלית על הסרטן. סגרו לי הופעה אחת בפני הקהילה היהודית ועוד כמה הופעות בבתי חולים ובפני עובדי חברה. הכול התחיל אחרי שהופעתי ב-TED שהיה בתל-אביב וסיפרתי את הסיפור שלי באנגלית".
- לא מספיק קשה להצליח כאן בישראל? למה לך לשבור שיניים עם האנגלית?
"אני לא מסתפק בישראל כי אני רוצה לשנות דעת קהל בעולם ואת כיוון המחשבה של האנשים, שיבינו את הכוח של ההומור בזמן משברים. בטח במשבר כזה כמו שאני עברתי. אני מתפרנס כאן וחלילה לא יורק לבאר, אבל אני רוצה להגיע לקהלים מכל העולם ולכן גם עובד על תרגום לאנגלית של הספר שכתבתי. חשוב לי לא רק להופיע בפני ישראלים או יהודים בחו"ל אלא להגיע לסינגפורים, אמריקאים או צרפתים, סרטן זה נושא בינלאומי".
"אתגר ששווה הכול"
שנתיים עוסק אלטויל בתרגום מופע היחיד שלו לאנגלית בסיועו של הקומיקאי הוותיק לני רביץ. "לני הוא הגורו שלי לענייני הומור והוא עוזר לי עם התרגום", מפרגן אלטויל. "צריך לא רק לתרגם את הבדיחות מעברית לאנגלית, אלא להדק את זה לשעה שלמה. אני יודע שאני בחיים לא א*ש***מ*ע אמריקאי והעובדה שאני ישראלי ונשמע ישראלי זה חלק מהחומרים של המופע. אבל חשוב לי שהאנגלית תהיה רהוטה מבחינת דקדוק ושלא יהיו לי טעויות. כשאחזור לארץ מההופעות בסינגפור, אני ארשם ללימודי אנגלית כדי להשתפר, אני חייב להדביק פערים כדי לעשות משהו גדול".
- החשיבה היא גם כלכלית? בחו"ל משלמים טוב לקומיקאים?
"כרגע, מבחינת תגמול זה לא כלכלי. לדעת שזה עשה לבן אדם אחד חולה או בריא משהו ונתן לו חומר למחשבה, שווה יותר ממיליון דולר. אבל כמובן שאני מקווה שבהמשך יהיה לזה גם אפקט כלכלי. אני מקווה שגם בסינגפור אצליח להרוויח את ההשקעה הראשונית, כי זה נותן שקט ליצור עוד פרויקטים שאני רוצה לעשות באנגלית כמו סדנאות הומור.
"גיליתי גם שההופעה באנגלית מפתחת אותך כבן אדם, כפרפורמר. זה מפחיד ומלחיץ, אבל זה אתגר ששווה הכול. יש משהו מיוחד בלהגיע לעוד קהלים ולהצחיק אותם - פתאום אתה פורץ את הגבולות של עצמך".
אחת כזאת היא הקומיקאית ריקי סופר, שמראש דילגה על השלב הישראלי ועל הקהל המקומי ומכוונת היישר לקהל דובר האנגלית. "עשיתי מה שכולם עושים", אומרת סופר שהגיעה לסצנת הסטנד-אפ של ניו-יורק די במקרה לפני שמונה שנים, כשהיא טסה לארצות-הברית במטרה לכתוב סיטקום ולהשתלב בתעשיית הבידור של הוליווד. "מצאתי סוכנת, שילמתי לה מלא כסף והיא מצאה לי כל מיני עבודות, ובסוף הגעתי ללוס אנג'לס כדי לעבוד בעבודה מוזרה, עד שפיטרו אותי. ואז הלכתי לראות הופעה של ידיד שלי שעשה סטנד-אפ ואמרתי, היי, גם אני יכולה. התחלתי לעשות את זה, ומאז לא הפסקתי".
כיום, האנגלית שלה כמעט מקומית, כולל הסלנג וחיתוכי המילים הייחודיים לניו-יורק. היא מדברת אומנם על החיים באמריקה, אבל כל מופע היא פותחת בשתי דקות שבהן היא מספרת לקהל שהיא במקור מישראל. "אני מדברת הרבה על ישראל בסטנד-אפ שלי, כדי שיבינו את נקודת המבט שלי", מסבירה סופר שבהופעה שלה עומדת על הבמה ובאדישות צוננת מספרת פאנצ'ים היסטריים על וגינות במסדר זיהוי. "אנשים לפעמים יותר סלחניים ליהודים ולישראלים או להיפך - יותר כועסים רק בגלל שאני ישראלית או יהודייה, אז צריך לקחת הימור. גם כשאני עושה בדיחות על החיים בארצות-הברית, אני תמיד מביאה השוואה לישראל".
- ואיך התגובות?
"הבעיה עם סטנד-אפ על ישראל היא שכשמביאים את ישראל לבמה, אנשים לוקחים עמדה. אז לא מספיק שאני בחורה שעושה סטנד-אפ בניו-יורק - דבר מורכב בפני עצמו - אני גם ישראלית. יש מקומות שאני בהחלט מעדיפה לא להיות גלויה לגבי הישראליות שלי, ומקומות שלדעתי לא סגרו איתי הופעה בגלל שאני מישראל. יש כאן גם הרבה שנאה".
אחת התגובות שסופר לא שוכחת הגיעה דווקא מישראלית שבאה אליה אחרי הופעה, שבה "הרגשתי מעולה. היא שאלה אותי 'את באמת מישראל?'. אמרתי 'כן' ואז היא אמרה 'אנחנו עובדים כל-כך קשה על השם של ישראל ואת באה והורסת. לא מגיע לך להיות יהודייה וישראלית', ממש יצאה עליי. היא לקחה את זה קשה במקום לראות בי ישראלית מגניבה שעושה צחוקים מהחיים וגם מישראל. אבל רוב הפידבקים חיוביים ואנשים די מפרגנים. סטנד-אפ זה העיתון שאף אחד לא קורא, זאת האמת, קומיקאים מביאים לקהל את החדשות שלהם מהמקור האמיתי. רק ככה אפשר להגיד את האמת על ישראל ועל המצב".
בקיץ האחרון סופר הגיעה לבקר את המשפחה בישראל וקפצה להופעת אורח בליין הפאני מאנדיי של ספונדר וחסון, אפילו שהמשפחה עדיין לא הגיעה לצפות בה בניו-יורק. "זה בסדר, הם כבר יראו אותי מופיעה בטלוויזיה", היא אומרת, "זאת השאיפה שלי, להופיע בתוכניות של קונאן אוברייאן וג'ימי קימל".
- איך זה עובד? מחכים שצייד כישרונות יגיע להופעה שלך?
"הם צריכים קודם לשמוע עליי ממישהו, ורק אז הם יבואו להופעה. אם זה נראה להם, הם מבקשים חומרים, ואז בדרך כלל מקצצים אותם בחצי, בגלל שזאת טלוויזיה וצריך שיהיו חומרים נקיים. זה תהליך. יש כל-כך הרבה קומיקאים בסצנת הסטנד-אפ של ניו-יורק, צריך לחיות כאן כמה שנים כדי להשאיר חותם. אני עבדתי קשה והתחלתי מאפס, גם עם השפה, אבל אני מוכנה לזה ויש כבר דיבור על הופעה בטלוויזיה".
"יצרתי קשרים בינלאומיים"
השחקנית בת אל פאפורה תרגמה את מופע היחיד שלה לאנגלית: "אחרי המופע בסקוטלנד קיבלתי את אותן תגובות שאני מקבלת מהקהל בארץ"
לא רק קומיקאים ישראלים הגיעו השנה אל פסטיבל הפרינג' באדינבורו, אלא גם יוצרי תיאטרון, וביניהם השחקנית בת אל פאפורה, על כל ה-1.30 מטרים, הכריזמה וההומור שלה. כבר שלוש שנים שהיא רצה עם מופע היחיד שלה "אני בת אל", וכעת היא לוקחת אותו אל השלב הבא, עם הופעה ראשונה באנגלית. "אני חוגגת החודש 300 הופעות בעברית, אבל ידעתי מהרגע הראשון שאני רוצה להופיע בחו"ל", אומרת פאפורה. "הופעתי בפסטיבל 12 פעמים, יום אחרי יום, עם המופע שלי בתרגום לאנגלית שנקרא I am Bat-el. זאת הייתה חוויה מטריפה ויצרתי קשרים בינלאומיים, אני עדיין מעבדת את זה".
את ההשתתפות בסקוטלנד הקדימה הרצאת TEDX של פאפורה שצברה למעלה ממיליון צפיות בדף הפייסבוק שלה. בהרצאה נותנת פאפורה לקהל טעימה מהביוגרפיה שלה תחת השם "Bigger is better" ומספרת איך כשהיא נולדה ברומניה הסובייטית, הרופאים בישרו לאמה שהתינוקת לא תלך ותסבול מפיגור. פאפורה מספרת כיצד החלה ללכת בגיל 8 חודשים ולדבר כבר בגיל שנה, על הילדות בקריות ואיך בגיל ההתבגרות היא הבינה שדווקא בשוני שלה טמון הכוח שלה - ואיך אמא שלה מעצימה אותה לכל אורך הדרך ומכינה אותה למסלול החיים שבחרה, על הבמה.
עד כמה היא מעוררת השראה? לצורך הפריצה לחו"ל הפיקה פאפורה קליפ נושא ובו היא שרה: "אם ביונסה יכולה לעשות את זה אז למה לא אני?".
- את וונדרוומן האמיתית. איך מתכוננים לקריירה בינלאומית?
"כאשת מקצוע זה חלום ממש גדול. תמיד רציתי לעשות את זה. ההשתתפות בפסטיבל כללה הוצאות של 60 אלף דולר והפקת מופע בינלאומי על כל המשתמע - כולל טיסות, יחסי ציבור, לינה. עכשיו אני צריכה להתאפס, ליצור קשר עם מנהלי פסטיבלים שפגשתי, לשלוח מיילים, אולי להוציא קליפ נוסף בשפה הרוסית. לקח זמן עד שהמופע תפס בארץ, אז אני יודעת שיש גם את האופציה שזה יתפוס בעולם".
- מעבר לתרגום, החומרים עברו התאמה תוכנית לקהל זר?
"מכיוון שבעבר, לתנועת ה-BDS הייתה השפעה על הפסטיבל באדינבורו, חששתי מכך והורדתי קטע שלם על הצבא, כי חשבתי שתרבותית, דברים שמובנים לנו מאליהם לא עובדים כל-כך בתרגום - כמו טירונות, נשק או אפילו איך המדים נראים. במופע בעברית אני אומרת שבמשך שלוש שנים נראיתי כמו קופסת שימורים של זיתים, לא נראה לי שהם היו מבינים את זה.
"מעבר לזה, החלפנו כמה בדיחות, כמו למשל זאת שאני מספרת שהחלום שלי כילדה היה ללכת יד ביד עם ציפי שביט בפסטיגל, אז באנגלית אני אומרת שהחלום שלי היה להיות ספייס גירלס ושיקראו לי 'שורטי ספייס'. אבל המופע שלי הוא אוטוביוגרפי. אני מתארת תחנות חיים שבהן הרגשתי מושפלת וכאלה שהרגשתי בהן גדולה, זה סיפור אנושי וכל אחד מתחבר אליו מהמקום שלו. אחרי המופע בסקוטלנד קיבלתי את אותן תגובות שאני מקבלת מהקהל בארץ".