1. ביום שלישי השבוע שלחה ועדת הכספים בכנסת "הודעה לתקשורת": "הוועדה אישרה העברת 23 מיליון שקל לרשויות הפיקוח. התקציב נועד לתשלום לנפגעי אסון ורסאי. מכורח חלוקת האחריות בין משרדי הממשלה נדרש מנהל התכנון לשלם סכום זה". אסון ורסאי, זה שהוגדר כאחד החמורים שידעה הארץ, קרה בלילה של 24.5.2001, כשהתמוטטה הרצפה באולם חתונות בירושלים. 23 הרוגים, 380 פצועים. המדינה הקימה אז ועדת חקירה ממלכתית, הכנסת חוקקה אז חוק סיוע לנפגעי קריסת הרצפה. 16 שנים חנקה הביורוקרטיה את ה"סיוע".
2. השבוע נפתח בהפצת השמועה שמימון התייקרות הדלקים בגין הסדק בצינור אסדת תמר יוטל על הציבור, שיידרש לספוג התייקרות החשמל. יומיים אחרי התחילה התעשתות. רשות החשמל, האוצר, משרד האנרגיה וחברת החשמל הבינו שהעולם השתנה, שהציבור לא יבלע הפעם את התירוץ לעליית תעריפים. כך קרה שבאמצע השבוע, ד', יצאה כותרת חדשה: "בדיקת רשות החשמל מצאה שתעריף החשמל לא מכסה את עלות ההפרשות הפנסיוניות המלאות של עובדי חברת החשמל... מחיר החשמל צפוי לעלות באופן הדרגתי כבר מינואר הקרוב" ("כלכליסט", 27.9). מה חשובה הסיבה - העיקר להעלות להעלות להעלות.
3. שר ה"בריאות" יעקב ליצמן הכריז, לפני כמה שנים, מלחמה חזיתית נגד שומן טראנס, מאכלים עתירי סוכר, חטיפים מלוחים, סוכריות לקריץ, המבורגר מקדונלדס, ג'אנק פוד, קוקה קולה ויוקר המחיה. "אני מקבל המון תמיכה מהציבור בנושא אוכל בריא. אני יודע שלוחצים, אני יודע שלא אוהבים את זה וחברות גדולות לא אוהבות את זה. יש לי סוד בשבילכם: אין לי פריימריז, אני ראשון ברשימה. בחרתי במשרד הבריאות כי חשבתי שזה המקום שבוא אפשר להציל אנשים", הכריז ליצמן (אתר רוטר, 8.5.16).
השבוע יצאה ה"בשורה": "משרד הבריאות מודה בפה מלא: עוד אחת מהרפורמות שנחשבות לדגל שלו ואשר הייתה אמורה להיכנס בקרוב לתוקף, תידחה למועד לא ידוע. הפעם מדובר ברפורמת סימון המוצאים שגם מתמוססת לאיטה, כשבועיים בלבד לאחר שהמשרד החליט למשוך את התקנות של רפורמת התמרוקים, שהייתה אמורה להיכנס לתוקף החודש" ("גלובס", 27.9.17). לדבר, לדבר לדבר (וגם ללחוץ ולהכניע את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שיעשה כל מה שהוא רוצה).
4. יום כיפור ברכבת ישראל נמשך 40 שעות. מיום שישי בשעה 13.00 עד יום ראשון בבוקר. למה הישראלים לא נוסעים בתחבורה ציבורית?
5. "אנחנו לא ניאו נאצים, לא גזענים ולא אנטישמיים". מפלגת "אלטרנטיבה" הגרמנית נכנסת חזרה לבונדסטאג הגרמני אחרי שזכתה השבוע במקום שלישי בבחירות, שבהן ניצחה שוב הקנצלרית אנגלה מרקל. אבל המילקי עולה שם שני שקלים פחות, אז...
6. דצמבר 2011. מוקמת שדולה בכנסת למען סוף שבוע ארוך בישראל.
יוני 2014. שרת המשפטים ציפי לבני חוברת לשר סילבן שלום לקידום סוף שבוע ארוך.
דצמבר 2014. מסקנות המועצה לכלכלה בראשות פרופ' יוג'ין קנדל: סופי שבוע ארוכים יתרמו למשק באספקטים כלכליים וגם חברתיים.
מאי 2016. ח"כ כולנו אלי כהן, ראש ועדת הרפורמות, מוביל במרץ לשמונה סופי שבוע ארוכים. "בתוך חודש-חודשיים יושג סיכום על סוף שבוע ארוך".
יוני 2016. ועדת שרים לחקיקה החליטה על שישה סופי שבוע ארוכים בשנה.
תחילת 2017. לא שישה סופי שבוע ארוכים - רק ארבעה.
יולי 2017. ועדת שרים לחקיקה מחליטה על קיצור שבוע העבודה מ-43 שעות שבועיות ל-42 שעות. איך? "עוד נראה איך". המחליט: יו"ר ועדת העבודה והרווחה בכנסת אלי אלאלוף (כולנו) אומר: "אני אישית תומך בהענקת עוד ארבעה ימים בשנה שיצטרפו לסופי השבוע. אבל נלמד את העניין לעומק ונחליט".
השבוע. עם כניסת תשע"ח. סוף ספטמבר 2017. אפסו הסיכויים לסופי שבוע ארוכים. יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן לא אוהב את זה. למה? כי האיגודים המקצועיים הגדולים והחזקים מעדיפים שירשמו להם 42 שעות שבועיות וכל השאר יהיו "שעות נוספות" עם תוספות ענקיות, ובכלל לעובדי "השירות הציבורי" יש כל כך הרבה ימי חופשה (הרבה יותר מלכל העובדים) וכל כך הרבה ימי מחלה (חודש בשנה) שאותם אפשר לצבור במשך שנים ולקחת כימי חופשה - שהם ממש לא צריכים סופ"שים ארוכים. ואנחנו - הציבור כולו, 2.9-2.7 מיליון המועסקים במשק שמפרנסים ביזע ובכבוד 600-700 אלף "משרתי ציבור", לא קמים על בית ההסתדרות בארלוזורוב תל אביב.
stella-k@globes.co.il