קובי אוז/צילום: כפיר זיו
לקראת המצעד העברי השנתי האחרון (תשע"ז), פנו מגלגל"צ ל"טיפקס" וביקשו מהם לבצע במיוחד עבורם את "טודו בום" של סטטיק ובן אל, שזכה אומנם רק במקום השלישי במצעד, אבל הושמע בשיאו 66 פעמים ביום בתחנות הרדיו. "טיפקס" סלסלו בדרכם הייחודית והמחויכת את הלהיט וקשה היה שלא להשוות בין האופן שבו מתקבל הפופ המקפיץ של סטטיק ובן אל, בחיבוק מהקהל ובזלזול המבקרים, ליחס הדומה שקיבלה "טיפקס" בתחילת דרכה.
קובי אוז, שמאז הימים שבהם היה הבחור המוזר משדרות, הפך לאמן מוערך בעל אמירה ייחודית, מבסוט ממפעלות ג'ורדי-ג'ורדליש, מנקודת מבט מושכלת של מייסד ז'אנר הפלסטיק-פאן הישראלי. "אנחנו קודם כול להקת פופ ואנחנו מאמינים בכוח של הפופ לשנות את העולם", הוא אומר מרוכז מאוד, בשליטה מלאה על ניסוח המשפטים והמטאפורות; התנהלות שמאפיינת גם את ניהול הקריירה שלו.
"הרבה שנים היה בישראל פופ משעמם והם מרעננים מאוד מבחינת הסאונד והצבעוניות", אומר אוז. "הם זרים בפלייליסט, המיקסים שלהם לא מלאים בכלים והם לא מחפשים רכות. אני אוהב אותם. זאת בשורה, ולא רק הציבור מגיב, אלא גם הרדיו שחייב למצוא להם מקום. הם עושים את ה'ריו ביילה פאנק', סגנון שהתאדה מהעולם ב-2009, ראפ חופים זול. פופ טוב נמדד בכמות האנשים שאוהבים אותו ובכמה הוא שונה ממה שמושמע ברדיו".
- המבקרים לא ממש מחבבים את הצמד.
"הם גם לא אהבו סרטי בורקס שהיו מופת בעיניי".
- אז גם אתה מוצא דמיון בין טיפקס המוקדמת לסטטיק ובן אל?
"בטח. היינו נערצי הנוער. היו תקופות שלא יכולנו להסתובב, הייתי בשמיים כאלילון. המוזיקה שלנו הייתה צבעונית, קיצונית, מלאה באלמנטים זולים. רצינו במכוון לבנות אלבום של קיוסקים מתוך אידיאולוגיה, פלסטיק סיני, סופר צבעוני. אני מניח שמשהו מכל זה גם מצלצל אצלם".
- בזה אני לא בטוחה. לכם יש אידיאולוגיה.
"אנחנו באנו באג'נדה חברתית. השיר הראשון שלנו, שנקרא 'העוול', דיבר על אני פה ואתה שם, אבל היה הפופ והשעשוע, ועשינו חיים. סטטיק אמר באחד הראיונות שהוא רוצה להגיד המון דברים וג'ורדי אמר שמוזיקה היא לא מקום למסרים אלא לכיף - וזו אמירה שאני לא מסכים איתה. המוזיקה שלנו היא לא קישוט".
- אתה סותר את עצמך. אמרת שרציתם לבנות קוף צעצוע עם מצילתיים כאמירה, מה זה אם לא פאן טהור?
"אבל הקוף הזה בעצם הוא וואחד גורילה ענקית. ל-UB40 ול-Tears for Fears יש תלבושות ותספורות ואלקטרוניקה, וגם יש מאחורי כל זה אג'נדה. אפשר לשלב ביניהם. אני חושב שמוקדם מדי לשפוט את סטטיק ובן אל, כי הם לא אמרו את המילה האחרונה. גם שרית חדד התחילה נעים וקליל ועם הזמן הדעות ואמירות שלה הפכו למשמעותיות, בלי לאבד את הפופיות. גם לעומר אדם יש היום אג'נדה. זה תהליך".
- הם מבצעים ואתם יוצרים. ההשפעה על התכנים והמסר היא אחרת.
אבל כשאני כותב לשרית חדד, אני כותב בשבילה".
- אתה לא מביא את האמת הפנימית שלך?
"מי שקורא את הספרים שלי יודע שהדמויות שלי הפוכות ממני ואומרות דברים שאני לא מסכים איתם. אפשר לכתוב לאחרים. המקום של להתבכיין על הצעירים הוא לא המקום שלי. את הצעירים הטובים צריך לחבק, ומהפחות טובים להתעלם. התפקיד של הצעירים הוא לעצבן את ההורים. אם את הולכת לטבריה, מה שהחבר'ה שם שומעים בקריוקי, זה מלא שירים שאת בכלל לא מכירה, כי הגיל שלך לא קיבל הודעה שהם יצאו - ראפ, עם סלסולים, בלי סלסולים. אנחנו צריכים להתברך שיש כוחות צעירים".
- אתה מגיש תוכנית רדיו שבועית ב"כאן רשת ב'" בתאגיד השידור הציבורי החדש, שגרם לעזיבת שדרנים איכותיים ומביני עניין כמו בועז כהן, על רקע של סגירות מוזיקלית.
"כשמדובר בשידור ציבורי, יש לי דעות די מוצקות ואני מאמין שהוא צריך להיות עם קו, כדי שאפשר יהיה לנהל אותו, ולא אוסף של אוטונומיות של פוד-קאסטים. רדיו צריך להיות דעתני ושיהיה לו עורך ראשי שייתן לו כיוון. אני חייב להגיד שמאוד מצא חן בעיניי מה שקובלנץ עשה בחינוכית ואני מעדיף תמיד משהו עם קו על משהו שמתנהל איכשהו מכוח ההתמדה. לטוב ולרע הוא המנהל וכרגע הוא מנסה להחזיק את המושכות, ורק אז יתחיל לכוון".
- ישבת במליאת רשות השידור, יש לך ניסיון.
"היו איתי אנשים עם כוונות טובות, שעשו תוכניות וכתבו פרוטוקולים, אבל לא היה קשר בין הלמעלה לבין למה שירד למטה. המושכות לא היו מחוברות. השינוי הוא כבר קונספט חדש. ישבתי שם שנתיים. כל פעם אמרו לנו שזה ישתפר, ובסופו של דבר נכנסתי לאדישות".
- אהבת את הפוזיציה הניהולית?
"אני חבר בעמותה שמנהלת את הסינמטק בשדרות. אני מנהל טוב. מציב יעדים ומשיג אותם, מציב תחנות בדרך, דואג שכל אחד ידע את המטריה ומה הוא צריך לעשות".
- ואיך אתה עם כסף?
"מעולה. אני גם זה שיושב על החוזים המשפטיים".
- כישרון או חינוך מהבית?
"אני בן יחיד שמסתכל על העולם כמקום שצריך לכרות איתו חוזים. הדבר הראשון שעשיתי כשהקמנו את הלהקה בתיכון, עוד לפני שהיו לנו שירים, היה למנות מנהל להקה שהלך איתנו דרך. אני מאמין במנהלים. יש לי מישהי שמנהלת את הזמן שלי, יחסי הציבור מטופלים, הבוקינג מטופל, האנשים שמסביב מגוננים עליי ולכן החיים שלי כפריים לגמרי".
- אתה משלם הרבה כסף על ההגנה הזאת.
"ומרוויח הרבה כסף בגלל זה. אם הולך לי, זה בגלל כולם ואם אני נכשל, זה אני".
- טיפקס חזרה לפעילות אחרי שבע שנות הפסקה, אחרת לגמרי מאתניקס שנפרדו רע.
"כנראה שהם שמרו יותר מדי זמן דברים בפנים. הסביבה שלי נותנת לי מרחב נשימה. אם אני רוצה לברוח ולכתוב ספר, הם ימצאו את הדרך לאפשר את זה. חוץ מהפירוק הגדול, הייתה שנה שבה לא הופענו וחלק מהזמן כתבתי בירוחם. אם אני לא מרגיש כן עם הקהל, זה הזמן מבחינתי לארוז את המזוודות וללכת".
- אין לך פחד כלכלי?
"יש. אני חתום ב'עננה' כבר המון שנים, אז זה מאפשר לי חופש".
- הם מממנים אותך אם אתה לא עובד?
"הם יכולים גם לממן אותי. הם לא מקדמים לי את הקריירה, אבל אני יודע שאם יגיע חוזה גדול, ישיגו לי את המקסימום כסף, ואם משהו יתקוף אותי, הם יגנו עליי, ואקבל גיבוי כלכלי אם אעשה דברים לא מסחריים. עשיתי את 'דמעות וים' בתהליך הגירושים שהיה פרויקט לא הגיוני, הקמנו יחד לייבל וחוץ מ'הדג נחש', 'מרסדס בנד' ו'כנסיית השכל', היו לנו הרבה אמנים שהפסדנו עליהם הרבה כסף. היום הלייבל לא פעיל, כי לא מצאתי אמן שאני רוצה להשקיע בו. תמיד הייתי רב שנתי, מתוכנן".
- גם עם טיפקס? איך אפשר להיות מתוכנן במוזיקה?
"יש לנו תוכנית חמש-שנתית. רצינו לייצר התפתחות בין אלבום לאלבום, עשינו עכשיו החלטה מערכתית לעבוד רק על שירים ולא על אלבום, למרות שלבני גילנו קשה לוותר על הקונספט הזה. גם ההתפרקות של הלהקה בעבר הייתה משהו שחשבנו עליו ועשינו ברגע המתאים".
- החברים האחרים בלהקה לא כעסו שאתה גוזל מהם את הפרנסה?
"אם הם כעסו, הם לא אמרו. הם היו מספיק מפרגנים לשחרר אותי וכל אחד מהם מתפרנס מעוד דברים. רמי (יוסיפוב) עושה את המוזיקה לערוץ דיסקברי, גל (פרמן) מוכר שירים לפרסומות, תמיר (ימיני) הוא חרדי שמנהל בית כנסת ומופיע בחתונות, והשאר חדשים".
- אתה מאוד מחושב.
"אין לי עצם ספונטנית בגוף. כשאתה כותב שיר, אתה עושה אין-ספור ניסיונות עד שהוא מושלם, אתה מדייק אותו כל הזמן. רק אחרי ארבע שנים אני מבצע שיא טוב, כי אני מזיז סלסול מפה לשם. ההתעסקות הכי כיפית היא לשפר כל הזמן. החוויה בטיפקס עכשיו היא כמו לשחק פעם שנייה ב-XBOX. אתה עובר את כל השלבים, ואז אתה מתחיל שוב והורג דרקונים שלא הצלחת בסיבוב הראשון, מציל נסיכות ומוצא מטבע שאיבדת. שום דבר לא מפתיע אותנו. אנחנו מרגישים במערה של עליבבא. ולא, לא חזרנו מטעמים כלכליים".
- אז למה חזרתם?
"בגלל 'פרח השכונות' (המחזמר שעלה בתיאטרון באר שבע), שהיו בו השירים של טיפקס, והייתי צריך להסביר לנגנים איך לנגן אותם ולגיא זוארץ איך לסלסל. וגם אחרי שבכוכב נולדים חידשו כמה שירים וזה לא היה זה. הייתי בטוח שכשנלך הביתה, זמרים חצופים ימלאו את המקום שלנו, וזה לא קרה. הייתה לי תחושה שצריכים אותנו. אני מחבב כסף, אבל לא הוא צריך להפעיל אותי".
- הפרסומת שלך לפריגת היא כסף, לא אמנות.
פרסמתי גם את חברת החשמל. אם זה לא היה משהו שנראה לי, לא הייתי לוקח אותו".
- היית גם עוזר מנטור של שרית חדד ב"דה וייס", גם פה אין יותר מדי מוזיקה.
"זאת הייתה חוויה מורכבת. טלוויזיה היא לא מוזיקה או כדורגל, אלא טלוויזיה. זה מה שאתה עושה בסופו של דבר. לא הצלחתי להעביר שום דבר כמעט, כי הכול נשאר על רצפת חדר העריכה, כי זה היה מקצועי מדי וסיזיפי מדי. בטלוויזיה אתה עושה כאילו מוזיקה וכאילו כדורגל".
- ורדיו?
"הוא חבר שאתה פוגש פעם בשבוע ומשמיע לו דברים והמון אנשים מקשיבים לתוכנית שלי בשישי בצהריים. אני בא לתוכנית בלי לכתוב מילה, הפוך ממה שאני כרגיל".
- סוף-סוף אתה ספונטני.
"זה מכוון. אני רוצה להבדיל את המוזיקה ממי שאני באמת".
אישי: 47, נשוי בשלישית, אב לארבעה, גר בתל-אביב
אקטואלי: "כאן קובי אוז" משודרת מדי יום שישי בין 13:00 ל-14:00 בכאן רשת ב'. ב-10 באוקטובר טיפקס תופיע באשדוד במסגרת פסטיבל אושפיזין: הלהקה תחגוג 20 שנה לאלבום "נשיקה לדוד" ותארח את ניסים סרוסי, ישי לוי וחיים אוליאל