משרת אמון / איור: תמיר שפר
א. אני מבקש לשלוח ברכות חמות לחברות הכורדיות ולחברים הקטלונים על התוצאות במשאלי העם שערכו - 90% מהמצביעים בשני המשאלים אמרו שהם רוצים עצמאות. לחייכם! אני בעד עצמאות לכולם, מארביל שבצפון עיראק עד לחירונה שבצפון ספרד. שכל אחד ייקח כמה שבא לו. עצמאות היא בופה אינסופי. העצמאות היא רוח התקופה וכמו הרוח היא באה כל פעם קצת אחרת - פעם סוערת, פעם רכה.
ואחרי שכל זה נאמר, אני מרגיש חובה לפנות אל העצמאים החדשים ולומר להם: חבר'ה, זה רק נראה קל. עצמאות היא לא רק זיקוקים ואופוריה. מי שהולך לישון עם עצמאות מתעורר עם משילות. אני מתאר לעצמי שבלהט המשאלים, ההצבעות, האירועים, ההפגנות, הגז המדמיע, האש החיה והאיומים מהקהילה הבינלאומית, לא היה לכם זמן לעקוב אחרי החדשות מישראל, אז צ'מעו מה קרה במדינה שעוד רגע חוגגת שבעים שנות עצמאות: נדחה בשבועיים הדיון על חוק הג'ובים.
מה ז'תומרת לא שמעתם על חוק הג'ובים?
ב. חוק הג'ובים - או בשמו הרשמי: "שיפור הליכי האיוש של משרות בכירות בשירות המדינה" - נועד לאפשר למנכ"ל של משרד ממשלתי גדול, שהוא בעצמו משרת אמון, למנות לעצמו (ללא מכרז) עוד משרת אמון, משנה למנכ"ל. זה לא הספיק לראש הממשלה שרוצה לחלק עוד משרות אמון. הדיון הסוער נדחה וכבר מדובר על חוק גדול ומקיף בהרבה.
את הקטע של המשרות אני דווקא מאוד מבין - כמוכם, גם אני מעדיף בהרבה שהכסף שלי ילך למשכורות של מקורבים ולא לשירותים חברתיים - אבל החלק של האמון זו קצת בעיה. האם האמון מתגבר איכשהו, איפשהו, ככל שיש יותר משרות אמון ללא מכרז?
כשהיינו ילדים, וזה היה מזמן, היינו מקליטים מוזיקה מהרדיו על קלטות - הו, האמנות הנשכחת של ללחוץ על "הקלט" בדיוק ברגע הנכון - ומהקלטות שהיו עוברות מיד ליד היינו מקליטים לקלטות אחרות. התוצאה הייתה שמהקלטה להקלטה ירדה איכות המוזיקה. הנמשל פשוט כותב את עצמו.
אדם צועק את שחסר לו, כתב מאיר אריאל, לא חסר לו - לא צועק. חסר לו אמון, צועק אמון.
הבסיס לדיון בחוק הג'ובים, חברות קטלוניות וחברים כורדים, הוא הרצון של ממשלת ישראל ביותר משילות, היישום היומיומי של העצמאות. רק שתדעו מה מחכה לכם אחרי כל החגיגות: בסוף כל משפט על עצמאות שאתם אומרים בכורדית או בקטלאנית יוכל לשבת מתישהו, אם תהיו כמונו, איזה משנה למנכ"ל שנהנה מאמונו של מישהו שנהנה מאמונו של מישהו שאתם לא מאמינים לו.
ג. אדם מפגין את שחסר לו, כתב מאיר אריאל, חסרה לו ריבונות, מפגין ריבונות. ממשלות ישראל בשנים האחרונות מדברות הרבה על משילות. זה קצת מצחיק, במובן העצוב של המילה, שממשלה שלא מצליחה להתמודד בצורה מעוררת כבוד עם הנכים שלה או להתייחס יפה לזקנים שלה, לארגן טקס נורמלי בעצמה, ושלא לדבר על לשלוח נציג לטקס זיכרון לחללי מלחמת יום הכיפורים, מדברת גבוהה-גבוהה על משילות. הרי כבר כתבו את זה, ויותר טוב ממני; בחג הסוכות הזה יקראו בבתי הכנסת את מגילת קהלת: "כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה ואין עוד להם שכר כי נשכח זכרם" (ט', ה').
ד. המשל הבאמת מושלם על המשילות זו הממשלה עצמה. כמה נלעג הדיבור על "חוק משילות" גדול יותר שיונח בקרוב - ז'תומרת מתישהו, אולי - על שולחן הממשלה במדינה שכבר עשרים שנה לא מצליחה לקיים בחירות במועדן ושהשרים מתחלפים בה במהירות, לא לפני שביצעו רבע הפיכה במשרדם ונעלמו. ונתניהו בכלל רוצה למנות עוד מקורבים - כן, כי שורת המינויים והמקורבים בכוורת שלו ממש הוכיחה את עצמה, יוצאים ונכנסים מחדרי חקירות ומצויים בניגודי עניינים. וכאילו שג'ובים ללא מכרז לא מפוזרים גם היום. הרי לכל שר מותר למנות שבעה אנשים, ממנכ"ל עד נהג, ללא מכרז. אבל זה לא מספיק, כאמור. אז איזה משילות ואיזה נעליים.
משילות? כשכל החלטה חשובה נזרקת בסופן של אלף דחיות אל מפתן דלתו של בג"ץ, שיחליט הוא בעצמו בכל הסוגיות ואז שיהיה את מי להאשים? ואם לא את בג"ץ, אז את התקשורת, ואם לא את התקשורת, אז את האו"ם, ואם לא את האו"ם, אז את השמאל, ואם לא את השמאל, אז את הליכודניקים החדשים או את היועץ המשפטי והלאה לנצח? עצם הסאגה המשונה סביב חוק המשילות מדגימה נהדר את העניין. אפילו הדיון על משילות מתנהל כשהוא לחלוטין נטול כל אלמנט של משילות.
ה. אני מקווה שלא ביאסתי פה את החברות הכורדיות, כמו גם את החברים הקטלונים. זה לא חייב להיות ככה, אבל בינינו - נראה לי שזה יהיה בדיוק, אבל בדיוק ככה, אם לא יותר גרוע. כורדיסטן העצמאית, אם וכאשר תוקם, תוקף באימפריות של משילות ויציבות כמו עיראק וסוריה ומעוזי אמון וחופש כמו איראן וטורקיה. את כל מה שהיה להם ללמוד מהשכנים על משילות וממשל, נראה לי שהם כבר למדו. לא הייתי עומד בתור להשיג אזרחות כורדית, נכון לעכשיו. זו לא תהיה מדינה שכיף לחיות בה.
גם הממשל הקטלוני, נאמר את זה בעדינות, הוא לא הכי ישר בעולם. יש היסטוריה של שחיתות, פילוגים ומריבות פוליטיות בתוך המחנה, מה שלא מבטיח שלטון קריר ויציב, אלא יותר בכיוון של סמטוחה ישראלית. מה שכן, זו בהחלט נראית מדינה שכיף לחיות בה.
לכורדים לפחות מגיע. סבלו מספיק, דוכאו, נלחמו בדאעש - עשו את שלהם. ובינינו, גם לא נותר להם הרבה מה להפסיד. לגבי הקטלונים, נראה שיש להם רק מה להפסיד, בעיקר במישור הכלכלי. אני האחרון שיזלזל בכמיהה של עם לעצמאות, אבל מה בדיוק חסר להם? הם הרי נהנים מכל היתרונות של מדינה, מלבד צבא, דרכון ונציג באו"ם. יכול להיות שזה לא מספיק? נכון שההפגנות סביב המשאל היו פוטוגניות, אבל אפילו לא ברור אם רובם בכלל רוצים את העצמאות הזו. יותר מהכול, נראה שהם טיפה נדחפו לכיוון בלי שהספיקו לחשוב טוב-טוב על ההשלכות (כבר סיבה לחבב את העם הזה). קצת כמו האמריקאים שרצו שיהיה יותר מעניין ועכשיו תקועים עם טראמפ - עוד מופת של משילות.
שני הדברים הולכים יחד. עצמאות היא רוח התקופה, וכך גם חוסר המשילות שמתלווה אליה כצל ונשאר אחריה כמו עצים עקורים והפוכים ברחוב ראשי של עיירה אחרי סופת הוריקן.