משה כחלון בכנס לשכת רואי החשבון / יוד צילומים יהודה בן יתח
מחכה לבג"ץ בפינה
אם אני השרה איילת שקד או השר יריב לוין, אני מגיש מיד אחרי החג לוועדת השרים לחקיקה הצעת חוק לביטול את שיטת הסניוריטי לבחירת נשיא בית המשפט העליון. כי כפי שזה נראה כרגע, שר האוצר משה כחלון, שחסם עד היום בגופו כל יוזמת חקיקה נגד בית המשפט - לא יתייצב כנגד הפעם. אנחנו אולי כבר שכחנו ועברנו הלאה, אבל כחלון לא שכח את החלטת בג"ץ לבטל את חקיקת המס על בעלי שלוש דירות ומעלה. לא שכח ולא סלח. "בג"ץ קיבל החלטה לא נכונה, ושהיא לא במקום ואני לא מבין לאיזה לחץ נכנעו שם", אמר השבוע שר האוצר בתגובה לשאלת גולש בפייסבוק. ליתר ביטחון ולמקרה שהמסר לא הובן, בחר עבורו יועץ התקשורת שלו, עומרי הרוש, שאלה נוספת והפעם ישירה לפנים, מתוך עשרות השאלות שהפנו אליו הגולשים. "חגית שמול שואלת", אמר הרוש בהטעמה, "למה אתה, שר האוצר כחלון, מגן על בג"ץ?"
"להגיד לך שאני מרוצה מההחלטות של בג"ץ? התשובה היא לא", השיב כחלון לשמול, "כל רפורמה, כל שינוי ששומר על בית המשפט העליון ועושה שם סדר - אני תומך. יש מה לתקן ויש מה לשפר ואפשר גם לבקר. כמו שבית המשפט מבקר אותנו מותר גם לבקר אותו. ההחלטות שהתקבלו לאחרונה הן החלטות לדעתי בעייתיות, מול הסמכות של הכנסת, מול היכולת של חברי הכנסת והשרים לפעול - אבל מפה ועד להרוס את בג"ץ אני חושב שזו טעות"
אז אמנם לא מדובר בפניית פרסה מלאה אבל גם לא בתגובה נסערת וספונטנית של שר האוצר אלא בשינוי עמדה מחושב וקר. להאשים את השופטים בכניעה ללחצים של בעלי הון זה משהו שכחלון לא היה מעלה על דעתו לומר בעבר. מי שהקשיב למנהיג 'כולנו' עד לאחרונה היה יכול להתרשם שהאיש חושב שמדובר במוסד מקודש, בנוסח בית מדרשו של מנחם בגין. "כל מה שיורו אותנו - נעשה ונשמע", אמר פעם על השופטים בירושלים, "בית המשפט העליון הוא מגן החלשים" אמר בהזדמנויות אחרות - "העשירים לא צריכים את בית המשפט".
אבל ביטול המס על בעלי שלוש דירות ומעלה היה יותר מסטירת לחי עבור כחלון. ייתכן שמדובר בהתפכחות אמיתית וייתכן שמדובר במהלך ציני של פוליטיקאי, שהחליט לגלות פתיחות גדולה יותר לרחשי ציבור הבוחרים שאליו הוא לוטש עיניים. אבל משהו השתנה. ואל תספרו לכחלון על פגם היורד לשורש הליך החקיקה או על הביקורת העניינית על הליך החקיקה המזורז של המס שהשמיעו שורת יועצים משפטיים כולל היועץ המשפטי "שלו" במשרד האוצר.
ראשית, כי בעיניו של כחלון (כמעט) הכול פוליטי. ושנית, כי עמוק בפנים, כחלון באמת מחלק את החברה הישראלית לעשירים ועניים, לחזקים וחלשים, לאלה שיש להם ואלה שאין להם. המס הבעייתי הזה שכחלון התאהב בו, שימש בעיניו נייר לקמוס, שמגלה מי באמת עשיר (המתנגדים למס) ומי באמת עני (התומכים במס). אז אולי המס שלו לא עבר את מבחן בג"ץ, אבל בג"ץ נכשל במבחן כחלון - ולכישלון הזה עלולות להיות תוצאות הרבה יותר משמעותיות על בית המשפט והדמוקרטיה.
עושה ביבי לנתניהו
האיש שחולל את סערת הנכים עמד השבוע מהצד וחייך. "כחלון עשה ביבי לנתניהו", אמר השבוע מי שאמר. במקום שכחלון יוציא לראש הממשלה בנימין נתניהו את הערמונים מהאש ונתניהו רק ייקח לעצמו את הקרדיט (כפי שניסה לעשות, למשל, עם רשות השידור), הסתבך הפעם ראש הממשלה בתסבוכת מבית היוצר של שר האוצר.
כחלון מינה את פרופ' ירון זליכה להמליץ על מתווה להעלאת קצבאות הנכות. זליכה הקפיץ באחת את סכום הכסף המיועד לחלוקה פי עשרה: מ-350 מיליון שקל ל-4 מיליארד שקל והדלפת ההמלצה לעיתונות יצרה מציאות חדשה. נתניהו בתפקיד המבוגר האחראי נחלץ להתערב ושלח אל האש את פרופ' אבי שמחון - והשאר היסטוריה.
ולא מדובר באירוע חד-פעמי. כחלון כבר העביר לנתניהו את תפוח האדמה הלוהט הבא: הטיפול בדרישת השוטרים והסוהרים לקבל תוספת שכר המשולמת למשרתי הקבע. הדרישה הזאת תחייב הוצאה חד-פעמית של 7 מיליארד שקל מגובה בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה. נתניהו לקח פיקוד אחרי שכחלון הסביר שהאירוע הזה "גדול על האוצר". 30 אלף שוטרים וסוהרים, לא כולל בנות זוג ובני משפחה, ירדפו מעכשיו אחרי ראש הממשלה ואנשיו. בהצלחה.
מחלק כסף חופשי
למעט החשבון הפתוח שלו עם בג"ץ ומחירי הדירות שמסרבים לרדת, שר האוצר נמצא באחת התקופות היפות בקדנציה שלו במשרד. האיש שמנהיג כלכלה ימנית-פופוליסטית שדוגלת בהורדת מסים ובחלוקת מיליארדים למערכת הביטחון ולציבור הרחב, עומד מהצד וצופה בהכנסות ממסים שנשפכות לקופת האוצר בהיקפים שאף כלכלן באוצר, בבנק ישראל או ברשות המסים לא חזה ולא צפה.
ב-2015 וב-2016 הזהירו אותו הכלכלנים האחראיים מגירעון גבוה - בשתי הפעמים זה נגמר בגירעון נמוך יותר ב-10 מיליארד שקל. ב-2017 הם כבר למדו את הלקח וצפו עודף גבייה של 3 מיליארד שקל, אבל אז באה מובילאיי והכניסה עוד 4 מיליארד לקופה. היום התברר שהוראת שעה שרשות המסים שתלה כמעט בגניבה בתוך חוק ההסדרים תכניס לקופה עוד 10 מיליארד שקל (ראו עמוד 8) על מיסוי דיבידנדים בחברות ארנק. 17 מיליארד שקל והקופה רושמת. רק תנו לכחלון לחלק - ותשכחו שיש מחר.