שרגא ברוש/ צילום: התאחדות התעשייינים
בית המשפט המחוזי בתל-אביב חייב לאחרונה את נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, ואת אחיו, יו"ר איגוד המתכות יריב ברוש, לשלם לחברת מודיטרון פיצוי בסך 2.3 מיליון שקל בשל הפרת התחייבות חוזית לשינוי ייעוד של נכס מסחרי ביבנה שמכרה חברת ברוש תעשיות, שהייתה בבעלות האחים ברוש, למודיטרון. כן נקבע כי על האחים ברוש לשאת בהוצאות המשפטיות של התובעת, בסך 50 אלף שקל.
בתביעה שהגישה מודיטרון בספטמבר 2014, טענה החברה - באמצעות עורכי הדין רז נבון ועמית סלע ממשרד ליפא מאיר ושות' - כי במאי 1999 מכרה לה ברוש תעשיות, שהייתה בבעלות שרגא ויריב ברו, מבנה מסחרי באזור התעשייה ביבנה, שהושכר בשכירות ארוכת-טווח על-ידי ברוש תעשיות לחברת הנכסים של שופרסל.
לפי התביעה, בהתאם לתב"ע שהייתה קיימת בעת ביצוע הסכם המכר, ייעוד הנכס היה לתעשייה בלבד, ואילו מטרת השכירות של שופרסל הייתה למסחר. לפי הנטען, לאור האמור התחייבה ברוש תעשיות כי היא תפעל לאשר תב"ע חדשה שתאפשר את השימוש בנכס למטרות מסחר.
זכות לסעדים
לטענת מודיטרון, בהסכם נקבע כי עד לאישור התב"ע החדשה, תישא ברוש תעשיות בכל התשלומים שיידרשו על-ידי מינהל מקרקעי ישראל בקשר לשימוש החורג בנכס. אולם לטענת מודיטרון, בניגוד להסכם, התב"ע לא שונתה על-ידי ברוש תעשיות, ובפברואר 2014 התקבלה דרישת תשלום מהמינהל בגין שימוש חורג בנכס בסך של כ-1.8 מיליון שקל.
לדברי מודיטרון, עם קבלת דרישת התשלום, ובהתאם להסכם המכר, היא פנתה לברוש תעשיות ודרשה ממנה לפרוע את החוב. אולם, מודיטרון ציינה כי הובהר לה כי נגד ברוש תעשיות ניתן צו פירוק, וכי אין בידיה כסף לפרוע את החוב האמור, הגם שהיא התחייבה לעשות כן.
שרגא ברוש שלל את הטענות נגדו. לטענתו, "מדובר בתביעת-סרק המשוללת יסוד משפטי או עסקי, בקשר לערבות שנחתמה אי-שם בשנות ה-90 לחבויות של חברה שמכרתי לפני שנים רבות ושבהמשך חדלה מלפעול. אין לי ספק כי תביעה מיותרת זו תידחה על-ידי בית המשפט".
בכתב הגנתם לא חלקו האחים ברוש על עיקרי הרקע העובדתי של הדברים, אלא העלו טענות נגד התנהלותה של חברת מודיטרון. "משך כל השנים ישבה מודיטרון בחיבוק-ידיים ולא עשתה דבר בקשר לנכס - למעט קבלת דמי שכירות משופרסל וכריתת הסכמים חדשים להשכרת הנכס", טענו הברושים.
הם פירטו כי "מודיטרון לא פעלה לשינויי ייעוד המקרקעין שעליהם ממוקם המבנה; לא עשתה שימוש בייפוי-הכוח שנמסר לה לשם כך; לא פעלה כנדרש מול המינהל; ולא פנתה לברוש תעשיות או לברוש בדרישה לפעול לקיום חיוביה בעניין תשלום דמי שימוש למינהל, אלא רק כ-14 שנים לאחר חתימת הסכם המכר".
סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט ישעיהו שנלר, קיבל את התביעה נגד האחים ברוש. "מודיטרון זכאית לסעדים הנובעים מהפרת התחייבות התשלום למינהל", פסק השופט. לדבריו, מודיטרון לא הייתה חייבת לפנות למינהל ולקבל דרישת תשלום במועד מוקדם מזה שדרישת התשלום שבמחלוקת התקבלה בידיה.
"בהיעדר חובה נטענת זו", קבע בית המשפט, "הרי שלא נפל פגם - כגון התיישנות, שיהוי, חוסר תום-לב וכיוצ"ב - בהתנהלות מודיטרון; ויוזכר כי מודיטרון פנתה הן לברוש תעשיות והן ישירות לשרגא ברוש, מיד משנודעה לה כוונת המינהל לגבות דמי שימוש - עוד בטרם קיבלה לידיה את דרישת התשלום הפורמלית. בנסיבות אלה, לא הפרה מודיטרון את חובתה כנושה לפעול בתום-לב, ובכלל זה במהירות ראויה, כנגד ערב", נפסק.