משה כחלון / צילום: איתמר סיידא
בתחילת השבוע בישרו הכותרות כי שר האוצר משה כחלון בוחן צעדים להפחתת המיסוי בעקבות "עודף תקציבי משמעותי" שנוצר השנה. למרבה הצער, כותרות כאלה גורמות לנו לשלוח את היד אל הכיס כדי לוודא שהארנק שלנו עדיין נמצא במקומו. עוד לא ברור אילו הפחתות יהיו ואם בכלל יהיו, אבל עובדה: בכל פעם שהממשלה מודיעה על כוונות וצעדים להפחתת מסים - והודעות כאלה יש למכביר - הכנסות המדינה ממסים שוברות שיאים חדשים.
הנה תזכורת: בינואר השנה, לאחר הפחתה (סמלית) של מס ההכנסה והפחתה (משמעותית) של מס החברות, התבשרנו כי "שר האוצר הודיע כי בכוונתו לנצל את העודפים בגביית מסים ב-2016 להורדת מס נוספת כבר בחודשים הקרובים". לפני פסח בישר השר כי "תהיה הפחתת מסים. יינתנו סכומים משמעותיים לנכים והטבות לצעירים, לאמהות העובדות ולחיילים", ואילו בחודש אפריל התבשרנו על ביטול מס הקנייה על טלפונים סלולריים.
אבל הפלא ופלא: הכנסות המדינה המשיכו לנסוק לעבר הרקיע. הדוח החודשי של האוצר, שפורסם בשבוע שעבר, מגלה שבינואר-ספטמבר נרשם גידול נומינלי של 8.3% בהכנסות המדינה ממסים בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד, שהייתה כזכור שנת שיא בגבייה. אותו דוח גם בישר לנו שבחודש ספטמבר לבדו נרשם "שיא של כל הזמנים" (לשון ההודעה הרשמית) בהכנסות המדינה ממסים ומאגרות.
אמנם סיבות ותירוצים יש למכביר - "אירועי גבייה חד-פעמיים", "שינויי חקיקה", "מבצעי גבייה" וכו' -אבל השורה התחתונה מראה שבשנים האחרונות קצב העלייה בגביית המסים עקף בגדול את קצב צמיחת התוצר. או בתרגום לעברית, מכונת חליבת המס הולכת ומשתכללת.
מתדלקים את הקופה
אנחנו לא יודעים על אילו צעדי הפחתת מס מתכוון האוצר להודיע בקרוב, אבל תרשו לנו להמר שהם לא יכללו הפחתה במיסוי על דלק ורכב, אף שישראל היא אחת משיאניות העולם בשני התחומים הללו, הן מבחינת גובה המס והן מבחינת משקלו מכלל ההכנסות. בשנים האחרונות גם נרשמת עלייה חדה ועקבית בהכנסות משני המסים הללו.
ראו לדוגמה את מיסוי הדלק. השבוע עמד המחיר הרשמי של ליטר בנזין 95 אוקטן על כ-1.47 אירו לליטר (לפי השער העדכני) ומשקל המיסוי מכלל המחיר לצרכן עמד על כ-65%. הנתון הזה מציב אותנו במקום השלישי באירופה מבחינת מחיר הבנזין לצרכן בתחנות ובמקום השביעי בעולם, כאשר לפנינו קומץ מדינות שסובלות ממשבר כלכלי (טורקיה, יוון) או שמנהיגות מדיניות סביבתית מתקדמת, שמגובה בתחבורה ציבורית יבשתית מפותחת. בריטניה, למשל, שנחשבה בעבר לסמן ימני בתחום, נמצאת במקום ה-13.
אדישות ציבור הנהגים, בשילוב העדר אלטרנטיבות לתחבורה 24/7, ממטיר גשמי ברכה לקופת האוצר. בינואר-ספטמבר השנה הסתכמו הכנסות המדינה ממיסוי דלק בכ-13.921 מיליארד שקל, עלייה ריאלית של כ-4.4% מהשיא של השנה שעברה. מדובר על צמיחה מכובדת של כמעט 30% בהכנסות ממיסוי דלק מתחילת העשור (ינואר-ספטמבר 2010).
לא במקרה שנת 2010 היא נקודת ייחוס. זו השנה שבה התקבלה החלטת הממשלה ההיסטורית להפוך את ישראל ל"מובילה עולמית בתחום תחליפי הדלקים". היעד המוצהר היה (ועודנו ככל הידוע לנו) "להביא להפחתה משמעותית בחלקו של הנפט בסקטור התחבורה בישראל ב-60% עד שנת 2025". יעד הביניים המוצהר הוא הפחתה של 30% בשימוש בתוצרי נפט לתחבורה עד שנת 2020. המועד להשגת יעד הביניים נמצא במרחק של 25 חודשים בלבד וכרגע ושיעור השימוש בישראל בנפט לתחבורה עומד על - רגע, תנו לנו לבצע בראש חישוב מסובך - בערך 100%.
ישראל כיום היא לא רק מפיקה של גז טבעי אלא גם יצואנית שלו, והעובדה הזאת לא נעלמה מעיניהם של קברניטי התוכנית. באחת המצגות המהודרות של מינהלת תחליפי הנפט מצאנו הכרזה בנוסח "ירוק מתוצרת כחול לבן. שנת 2014 - שנת הגז הטבעי בתחבורה. זול יותר נקי יותר. תרומה משמעותית לכלכלה". ועל זה נאמר, אשרי המאמין.
בשורה התחתונה הדלק המזהם מכניס כסף לקופת המדינה ותחליפי דלק עולים כסף למדינה. אז אנחנו לא יודעים באיזה שיעור יפחת השימוש בנפט לתחבורה בישראל בעוד שנתיים, אבל אנחנו יכולים להמר שב-2020 יגיעו ההכנסות השנתיות ממיסוי דלק לכ-20 מיליארד שקל.
הטבות סקטוריאליות
אז הורדנו מהפרק את הסיכוי להפחתה בבלו על בנזין וסולר. ומה לגבי הפחתה משמעותית במסים על רכב? כאן יבוא האוצר ויטען כי רק בשבוע שעבר חתם השר על צו להארכה בשנתיים של הטבות מס לכלי רכב היברידיים והיברידיים נטענים בעלות של חצי מיליארד שקל למדינה. "זו עלות הטבת מס הרכב היקרה ביותר בשנים האחרונות והיא מכוונת להשגת יעד ירוק", יטענו באוצר.
אלא שבפועל מדובר ב"הטבת בוטיק" - כזו שמצטלמת טוב ומשדרת "מסר ירוק" אבל מיטיבה עם סקטורים ספציפיים מאוד. במקרה של כלי הרכב ההיברידיים ה"רגילים", השפעתה על כיסם של כלל לקוחות הרכב הפרטיים תהיה זניחה. השפעתה על מקבלי רכב צמוד תהיה קצת יותר משמעותית, בעיקר בזכות ההפחתה בשווי השימוש החודשי, אבל השפעתה על רווחיות היבואנים הרלוונטיים תהיה משמעותית כיוון ששיעורי הרווחיות על ההיברידיות הם מהגבוהים בשוק הרכב.
הסקטוריאליות של הטבת המס שהוענקה על היברידיות נטענות ("פלאג-אין") היא אפילו יותר מובהקת, וכיוון שאין לנו מילים מנומסות יותר, נאמר זאת בצורה בוטה: מדובר במתנה של האוצר לאלפיון העליון וליבואני הרכב המקביל והזעיר, שזו עיקר מרכולתם כיום. לא הגיוני? הנה כמה נתונים מאירי עיניים על פלח השוק הזה מתוך דוח מסירות הרכב המעודכן לשלושת הרבעונים הראשונים של 2017, שפורסם בשבוע שעבר.
בשנה החולפת נמכרו בישראל כ-680 כלי רכב היברידיים נטענים מיבוא סדיר ולאלה אפשר להוסיף עוד כמה מאות כלים כאלה שהגיעו ביבוא אישי ומקביל. כ-90% מכלל כלי הרכב הללו היו מתוצרת מרצדס, ב.מ.וו ופורשה בטווח המחירים של 80 עד 150 אלף דולר ליחידה.
יתר על כן, גרף המכירות מראה שהביקוש בתוך הפלח עולה ככל שהמחיר עולה וגדל ערכה של הטבת המס. במרצדס, למשל, כ-62% מכלל מכירות סדרת הדגם S קלאס היו בשנה החולפת בגרסת ההיברידית הנטענת. וזה, כאמור, לא כולל את היבוא העקיף. במילים אחרות, הטבת מס רגרסיבית מכל הכיוונים.
תרגיל ביחסי ציבור
ומה הסיכוי שיפוזרו גם כמה פירורים לכ-3 מיליון בעלי כלי רכב "רגילים", שכורעים תחת נטל המס וכנראה לא ירכשו השנה איזה כביש-שטח היברידי מפואר ב-80 אלף דולר? למשרד האוצר יש שלל אופציות לתת הטבות פרוגרסיביות. נעזוב לרגע את הפחתת מס הקנייה - למה לנו לבזבז שורות על פנטזיות - אבל אפשר, לדוגמה, לבצע הפחתה משמעותית ורוחבית באגרת הרישוי השנתית. במקום הפחתה רוחבית זכינו לאחרונה להפחתה "סלקטיבית", אבל מתוקשרת היטב, למי שיתקין "מערכות מצילות חיים" נוסח מובילאיי בכלי רכב משומשים.
האם הנחה של 1,500 שקל באגרה, שפרושה על פני שלוש שנים, תיתן למאות אלפי בעלי כלי רכב ישנים בני 12 עד 17 שנים, ששוויים מזערי, מוטיבציה להתקין מערכת בעלות 2,100 שקל? ספק רב, אבל אפילו כך התקציב הכולל של המדינה להטבה הזו מסתכם ב-180 מיליון שקל בלבד. כשהסכום ימוצה יסתיים המבצע.
בואו נעשה רגע חשבון: הכנסות המדינה מאגרת הרישוי מסתכמות בכ-5 מיליארד שקל בשנה. הכנסות המדינה ממיסוי על עסקת מובילאיי השנה הן כ-4 מיליארד שקל. 180 מיליון שקל הם משהו כמו 2% מתוך זה. ועל זה נאמר, עם כאלה הטבות, לא צריך טובות.
