דונלד טראמפ / צילום: רויטרס
הביקורת חסרת התקדים שהשמיע השבוע הסנטור הרפובליקאי בוב קורקר, יו"ר ועדת יחסי החוץ של הסאנט, על נשיא ארה"ב מזעזעת את אמות הספים בבית הלבן ומעמיקה עוד יותר את הבקיעים הקיימים בין הנשיא לבין מפלגתו. דיווחים חדשים ב"וושינגטון פוסט", "ניו-יורק טיימס" ו"אטלנטיק" מציירים תמונה מפחידה של משבר חוקתי שהולך ומתעצם: נשיא מאבד שליטה על מנגנון ממשלו, שלא אחת מתעלם מהוראותיו או מעוותן, במאמץ לא לגרום לאומה, ואולי לעולם כולו, נזק בלתי הפיך.
ההתבטאות של קורקר, שהבית הלבן בממשל טראמפ אינו אלא "גנון למבוגרים" ושהנשיא "סולל את הדרך למלחמת עולם שלישית", יחד עם התבטאות קודמת של שר החוץ, רקס טילרסון, שדונלד טראמפ הוא "אידיוט" מוציאות את טראמפ משיווי-משקלו, גורמת לו להשתלח במחוקקים שלהצבעותיהם הוא זקוק ומסכנות את האג'נדה החוקתית שהוא הביא עמו לבית הלבן.
נאמניו של הנשיא חוששים שיריבותו המרה עם קורקר תגרום לכך שהוא לא יוכל להעביר את חוק הרפורמה בחוקי המס שמתוכנן לעלות להצבעה בימים הקרובים. כישלון כזה יהיה מכה ניצחת לא רק לטראמפ אלא גם למפלגה הרפובליקאית שממתינה שנים רבות להזדמנות להנחית גרזן קיצוצים על המסים למאיונים העליונים. לדברי ה"טיימס", ראש הסיעה הרפובליקאית בסנט, מיץ' מקונל, ובעלי בריתו מתקשים להאמין שהנשיא יעז להרגיז סנטור ממפלגתו שבוע לפני ההצבעה על חוק קריטי, בשעה שלמפלגה יש רוב זעום בסנט ודי בעריקות של שלושה סנטורים כדי למוטט את הצעת החוק הרפובליקאית.
"על פי כללי המשחק הנורמליים, המסורתיים, של הפוליטיקה האמריקאית ב-40 השנים שחלפו נשיא לא היה מעז לבעוט לסנטור בתחת כאשר למפלגתו רוב של שני מושבים בסנט ועל כף המאזניים מונח פרק חשוב באג'נדה הנשיאותית", אמר ל"טיימס" ציר רפובליקאי לשעבר בבית-הנבחרים, תומאס ריינולדס, שמשמש עתה כלוביסט.
"הסנטור בוב קורקר התחנן לפני שאודיע על תמיכתי בקמפיין שלו להיבחר מחדש לסנאט", כתב אתמול טראמפ בסדרת ציוצים. "אני אמרתי 'לא' והוא פרש מהמרוץ (הוא אמר שלא יוכל לזכות בלי תמיכתי). הוא גם רצה גם להיות שר החוץ, ואני אמרתי, 'לא תודה'. הוא אחראי במידה רבה לעסקה האיומה עם איראן". במילים אחרות: כדי לתת פורקן לזעם שמצטבר בו, מתעלם טראמפ משיקולים טקטיים שחיוניים להצלחת נשיאותו ולמקומו בספרי ההיסטוריה.
לדברי ה"פוסט", רק בימים האחרונים שרף טראמפ גשרים רבים מסביבו, כמעט הביא לקריסת עסקה בלתי פורמלית עם הדמוקרטים שתגן על מהגרים נטולי ניירות שהובאו לארה"ב בילדותם והצית מלחמות תרבות בחזיתות שנעות מצמצום נגישותן של נשים לאמצעי מניעה ועד היחס להמנון הלאומי. טראמפ מעולל כל זאת כנראה מדחפים שאינם בני כיבוש, ו/או במאמץ לחזק את תמיכתו בקרב ה"בסיס", גרעין התמיכה הקשה של תומכיו שמלווה אותו באש ובמים כבר מתחילת מסע הבחירות לנשיאות.
אבל תוצאת לוואי שהבית הלבן אינו יכול להתעלם ממנה היא, שכמעט אף מחוקק רפובליקאי אחד לא חש להגן על טראמפ. רוב הסנטורים והצירים הרפובליקאים הסתפקו ב"אין תגובה" או פשוט התעלמו מפניות של עיתונאים. בשיחות עם כתבים שלא לציטוט ולא לייחוס אמרו כמה מהם, כי לקורקר יש יתרון שמנוע מהם: הוא הודיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים עם תום כהונתו בסנט ב-2018. הוא יכול לצפצף על טראמפ ועל העולם כולו. מחוקקים שירוצו בשנה הבאה אינם רוצים להרגיז את תומכי טראמפ. הם מודים, שבקרב תומכיו, הנשיא פופולרי הרבה יתר מהקונגרס.
ובכל זאת, אחד מנאמניו של הנשיא הודה, בשיחה ל"פוסט", כי לקורקר יש הרבה יותר ידידים בסנט מאשר לטראמפ וכי לקרע בין הנשיא למחוקקים הרפובליקאים יש פוטנציאל למוטט את חוק הרפורמה במסים ויזמות חקיקה חשובות אחרות. "ייתכן שעל הנשיאות של טראמפ מאיימת כליה", אמר המקור, שביקש לא לנקוב בשמו כדי לא להרגיז את הנשיא או את עוזריו. ומקור אחר, פטריק קאדל, מקצוען סקרים שעבד בעבר בשביל סטיבן בנון, לשעבר "היועץ האסטרטגי הראשי" של טראמפ, אמר שהמפלגה הרפובליקאית מתפוררת לנגד עיננו בסלו מושן.
אך טראמפ, כמו רכבת שבלמיה נשחקו, אינו יכול להפסיק את מסע ההרס העצמי שלו. בימים שחלפו - מדווח ה"פוסט" - נחשפו עוזריו הבכירים של הנשיא להבזקי חימה שפוכה - לא רק בגלל העלבונות הפומביים שהטיחו בו קורקר וטילרסון אלא גם בגלל תחושתו שהוא לא מקבל מספיק אשראי על הדרך שבה ניהל את תגובות הממשל לסופות ההוריקאן האחרונות. כל מה שנתר לעוזרי הנשיא לעשות הוא למזער את נזקי ההתפרצויות הנשיאותיות.
אחד מהאנשים שטראמפ נותן בהם אמון אמר ל"פוסט", כי אפשר להשוות את הנשיא לקומקום שורק, שמימיו נמצאים על סף רתיחה. אם הקומקום הזה לא ישחר קיטור - כלומר אם הנשיא לא יתפרץ בזעם על מי שנמצא בסביבתו הקרובה - הוא ייהפך לסיר לחץ שיתפוצץ.
אחת מהדרכים שבהן מנסה צמרת הממשל האמריקאי מתחת לטראמפ להגן על ארה"ב מפני הנשיא היא, פשוט, להתעלם מהצווים הנשיאותיים, או לעקוף אותם, או לעוותם, או לדחותם. הכוונה טובה - טוען בעל הטור דייוויד פרום ב"אטלנטיק מגזין" - אבל התוצאה היא משבר תחוקתי. למשל, טראמפ צייץ, בשליפה מהמותן, שטרנסג'נדרים שוב לא יוכלו לשרת בצבא בתפקיד כלשהו.
המדיניות החדשה של הפנטגון היא, ששר ההגנה יחליט האם שירות של טרנסג'נדרים יתרום ל"כוננות הצבאית" או יפגע בה. ובתחום אחר, הנשיא השמיע (או צייץ) איומים רבים מאוד על פעולה צבאית מיידית נגד קוריאה הצפונית או יריבים אחרים. בפועל, שרים בממשל או מפקדים בכירים בצבא משגרים מיד הודעות הרגעה ששום פעולה צבאית אינה נמצאת על הפרק.
השאלה שנשאלת היא האם מנגנון עובדי הממשל רשאי להפר צווים נשיאותיים או להתעלם מהם תוך התעלמות מהחוקה שקובעת במפורש שהנשיא הוא המפקד העליון, הסמכות המכריעה שעל החלטותיה אין לערער (אלא בפניה לערכאות משפטיות?)
הצבא וגופי המודיעין מתרגלים עתה לנוהג חדש: להתעלם מהצהרות או אפילו מצווים נשיאותיים שנראים להם נמהרים או כנובעים מבורות. במקרה של טראמפ, ברור שהשיפוט של הצבא עדיף על זה של הנשיא, אבל זה תקדים מסוכן, קובע בעל הטור.