זה שמאכזב וזה שמחלק
הפוליטיקאי של השבוע
אבי גבאי דוהר על חולשת השמאל. בשבת בבוקר התמסר למבחן באנגלית מדוברת בשבתרבות בבאר-שבע, המשיך בסדרת אמירות שחידדו ועיקצצו את עורו של השמאל החרדי - הוא לא יישב עם "הרשימה המשותפת", לא חייבים לפנות התנחלויות, וגם ביקר (אירוע נדיר במפלגתו הנוטה תל-אביבה) בירוחם ובדימונה. השבוע נוספה גם ח"כ זהבה-מרצ- גלאון לפורשי "המחנה הציוני" - מנואל טרכטנבג, הפרופסור המשועמם, ואראל מרגלית, ה"קיבינימט" המאוכזב. גבאי הכניס לדיכאון את החברות והחברים שכל כך רצו שינוי - הם לא באמת התכוונו לשינוי שרצו וקיבלו.
וגם מתחילה התפכחות. איפשהו התחילו להבין-להפנים שבדרך למימוש החלום הגדול להפלה, חיסול ומחיקה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הם פגעו, הרחיקו, העליבו והשניאו עצמם על בוחריו, מיליון אישה ואיש, ולא חשוב מה האידיאולוגיה הבסיסית שלהם (במציאות שאחרי הסיסמאות, הרי אין באמת הבדל מעשי בין הימין הפוליטי לשמאל הפוליטי).
כך קרה שכוחו המכריע של המרכז הפוליטי הפגוע, פריפריה חברתית-גיאוגרפית, נטה יותר ויותר ימינה. את זה גבאי רוצה לשנות - וה"חברים" לא מסוגלים לבלוע.
הקרב על "קולות החיילים"
מצב החקירות הרגיש שבו נמצא שר הרווחה והעבודה חיים כ"ץ (בלה"ב 433 בעניין חשדות הנוגעים לתעשייה האווירית, וברשות ניירות ערך בעניין מניות נצב"א, שממצאיה הועברו לפרקליטות), והאפשרות שיוגש נגדו כתב אישום שייאלץ אותו לפרוש מהממשלה, מהכנסת ומהרשימה העתידית של הליכוד בבחירות הבאות - כל אלה משחררים כמה מאות אלפי בוחרים המזוהים עם מערכת הביטחון ועם התעשיות הביטחוניות ובני משפחותיהם ממחויבותם האינטרסנטית לשר כ"ץ, שתמיד "דאג" להם ו"טיפל" בהם היטב.
המאבק על חסדי הקבוצה הענקית הזאת, שיכולה להכריע בחירות, התקיים עד היום בשקט (גם בגלל התחשבות במצבו העדין של הידיד-העמית כ"ץ), אבל הוא מתחיל לפרוץ החוצה. ביום רביעי ביקר כחלון יחד עם הרמטכ"ל גדי איזנקוט את חיילי יחידת דובדבן (לזכות השר ייאמר: הוא לא לבש את הבאטל-דרס המסורתי), ותחת המילים "לבטא את הוקרת החברה והמדינה" הבטיח סדרת הטבות לצבא ולמילואים.
במקביל, התברר ששר הביטחון אביגדור ליברמן פועל במרץ להגדלה משמעותית של תקציב הביטחון, דרישה לעוד כמה מיליארדים תחת הכותרת: הרוסים, האיראנים והסורים על הגדר. זה אומר: תקווה לעוד הרבה כסף שיוזרם לתעשיות הביטחוניות הממשלתיות והפרטיות ויממן את עשרות אלפי עובדיהן, הפחתה משמעותית של הצמצומים ("צעדי התייעלות") שהתחייב להם הצבא בהסכם החמש-שנתי שחתם עליו לפני כשנתיים, וגם מימוש החלום לניפוח משרות ותנאים לפקידים במשרד הביטחון ומערכות הביטחון האחרות.
וזוהי רק ההתחלה. ככל שיתקרבו ההכרעה בעניינו של כ"ץ ומועד ההכרזה על הבחירות הבאות, יגבר המאבק על לבו וחיבתו של הכוח הפוליטי הגדול של "מערכת הביטחון".
הטייקון של השבוע
משה כחלון, שר האוצר, ממשיך לחלק כסף שאין לו ולספר סיפורים על "עודפים" לגמרי וירטואליים. 700 מיליון שקל, הסכים בתחילת השבוע, ילכו למילוי כיסי הפנסיה התקציבית של בכירי האוניברסיטה העברית.
עכשיו מתכוננות להצטרף לטרנד ניצול כספי הציבור אוניברסיטאות נוספות, המכללות הנתמכות, גם מערך השופטים דורש את שלו, אחריהם יבואו הפרקליטים בשירות הציבורי וכך הלאה. השבוע המשיך גם בכיוון הפחתת המסים. בחוק ההסדרים הפחית כחלון את המס למקבלי שכר של עד 20,000 שקל ובתחילת השבוע הזה דובר על כוונה להפחית גם למקבלי 20,000-30,000 שקל בחודש (הגזר: 40% מהם מהנדסים ואנשי היי-טק שמקבלים הצעות טובות מחו"ל ויש הבנה ציבורית להקלות מס עבורם; המקל: 60% מהם פקידים במרחבי השירות הציבורי שמנצלים לרעה את כוחם המאורגן ואין תמיכה ציבורית לשלם להם יותר). בתחילת השבוע רמז כחלון על הפניית 14 מיליארד שקל "עודפי הכנסות" להורדת מס חברות ומס הכנסה (מה זה חשוב שמדובר בהכנסות חד-פעמיות מעסקת מובילאיי ומ"חברות הארנק"), ברביעי כבר דיבר על "מהלך משמעותי" לתמרוץ משרתי המילואים, בהמשך לסבסוד החודשי הקבוע של "מחיר למשתכן" והעלות הכבדה, ידועה ולא ידועה, של הידידות החמה (מדי?) עם אבי ניסנקורן, שותפו לקואליציה בהסתדרות. וזה רק שבוע אחד בחיינו.
לעניין ההכרזות הגאות על "עודפי" מיליארדים שיש לו לחלק - רק נזכיר לנדיב הידוע שבמצב הטוב תסתיים 2017 בגירעון של 2.1%, שזה אומר גירעון-חור של 23 מיליארד שקל. וככל שהוא מדבר יותר על עודפים, כך רבים יותר עטים עליהם - עד כדי חשש שהשנה תסתיים בגירעון המקורי שנרשם בתקציב, 2.9%, שזה חוסר של 30-31 מיליארד שקל.
stella-k@globes.co.il
