אביגדור ליברמן ומשה כחלון / צילום: אלכס קולומויסקי-ידיעות אחרונות ואיל יצהר
תוספת התקציב של 4 מיליארד השקלים ויותר שדורש שר הביטחון, אביגדור ליברמן, לא נדונה עדיין במגעים בין הדרגים המקצועיים באוצר ובמשרד הביטחון. מדובר במהלך פוליטי של שר הביטחון, שהוצג עד כה לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר האוצר משה כחלון.
באוצר נזהרים מאוד מלהביע עמדה סביב הדרישות להגדלת תקציב הביטחון, בנימוק שמדובר במהלך פוליטי. אך הדעה בקרב הדרג המקצועי היא שמתווה כחלון-יעלון יקרוס אם תינתן למערכת הביטחון תוספת תקציבית במיליארדים. משום כך קיים באוצר חשש אמיתי לגורל הסיכום הרב-שנתי. למרות שמערכת הביטחון מנסה בינתיים לעמוד בהתחייבויות שניתנו במסגרת ההסכם.
במערכת הביטחון ובצבא משדרים אי-נוחות מסוימת לנוכח התנהלותו של ליברמן, שנתיים בלבד לאחר שהתחייבו והצהירו שלא יעלו דרישות תקציביות חדשות עד 2020 ולא יעוררו מחדש את קרבות הבוץ עם האוצר. השקט בגזרת אגף תקציבים והיועץ הכספי לרמטכ"ל נשמר בינתיים, וכמותו גם האמון בין המערכות, שנבנה בעמל רב בידי כחלון והרמטכ"ל גדי איזנקוט אבל החשש הוא שיהפוך בתוך זמן קצר לשקט מתוח בסגנון הגבול הסורי ברמת הגולן.
גורמים במערכת הפוליטית שנשאלו ממה נובעת דרישתו של שר הביטחון לתוספת תקציבית העידו כי ליברמן נראה לחוץ ומודאג. אין זה סוד שליברמן דורש זה מספר שבועות להגדיל את תקציב הביטחון לאור ההתפתחויות האחרונות בסוריה ובראשן ניצחון הקואליציה האירנית. בכל הקשור לחזית הסורית, ליברמן מיהר להתייצב בעמדת נביא הזעם. הוא היה הגורם הישראלי הראשון להכיר בכך שאסד ניצח במלחמה ואף הכריז על כך בראיונות החג.
הגישה הפסימית הבסיסית של ליברמן מתחברת לגישתו של פסימיסט ידוע לא-פחות ממנו הלא הוא ראש הממשלה. לצד התדמית הביטחוניסטית הקשוחה שהם מטפחים לעצמם, שני האישים ממהרים אל הברז התקציבי בכל פעם שהתמונה המודיעינית מתקדרת. ליברמן, יש לציין, הביע את אי-שביעות רצונו מחלקים בהסכם כחלון-יעלון הרבה לפני שהסתמן הניצחון הסורי-איראני. זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד כבר מחה, בין היתר, על קיצור השירות לחיילי החובה ודרש להצמיד את גידול תקציב הביטחון לגידול בתוצר - צעד הרסני לתקציב המדינה.
באחד הפרסומים ניסו לקשר את תוספת התקציב שליברמן דורש לתוכנית למיגון ההתנחלויות, שעלותה נאמדת ב-3 מיליארד שקל - אולם נראה כי אין קשר בין הדברים, בין היתר, משום שהתקציבים האלה כבר נכללים בתקציב המדינה לשנים הקרובות.
עד כה, יש לציין, הצליחה למערכת הביטחון לעמוד במסגרת התקציב שנקבעה בהסכם שנחתם בין כחלון לשר הביטחון משה יעלון ב-24 בנובמבר 2015. השינוי היחיד שעליו דווח לממשלה הוא גידול של מיליארד שקל שיתפרס בחלקים שווים על 2019 ו-2020 בעקבות שינוי עיתוי בביצוע של פרויקט הצטיידות וכן לאור עדכון המדדים החזויים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
מה שבלט יותר לעין היה גידול עצום בהוצאה לביטחון שעליו דיווח האוצר במסגרת עדכוני ביצוע התקציב השוטפים. באוצר מנסים להסביר את הגידול הזה בשינוי חשבונאי שנעשה במועדי העברת התקציבים לצה"ל לאורך השנה, שינוי שנעשה כהפקת לקח מפרקטיקה מפוקפקת של השנים הקודמות. מדובר בנוהג של מערכת הביטחון להעביר לחברות הביטחוניות עודפים שנותרו בסעיפים תקציביים שונים בסוף השנה - ובכך לעקוף את החובה להחזיר עודפים אלה לקופת המדינה.
אך הסברי האוצר אינם מפזרים לחלוטין את סימני השאלה. כך למשל בעדכון האחרון של ביצוע התקציב גדלו הוצאות מערכת הביטחון ב-6.4% גם לאחר ניכוי השינויים שחלו בהתפלגות הביצוע לאורך השנה. בשורה התחתונה נותר מקום לחשש שהמסגרת התקציבית הרב-שנתית שסוכמה בהסכם כחלון-יעלון - וגולת הכותרת של אותו הסכם מבחינת האוצר - הפכה בפועל לבלתי רלבנטית עוד לפני שנדונו דרישותיו של שר הביטחון אביגדור ליברמן.
