אינטרס לאומי מפוקפק
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בוחר בקפידה באילו משברים להתערב. יש משברים חשובים מאוד, ויש לא חשובים בכלל. במחאת הנכים, למשל, הוא שתק. כשקשישים הוכו, קולו נדם. אבל באופן פלאי הוא נזעק בעניין משבר האמוניה ויזם תיקון בחוק, לפיו הממשלה תיקח את סמכויות הרשויות המקומיות על רישוי תשתיות לאומיות.
האם האמוניה חשובה יותר מנכים וקשישים? כנראה שנתניהו חושב שכן, אחרת לא ברורה הבהילות שבה שלח את ראש לשכתו, אלי גרונר, לזרז את הליך התיקון לחוק, המשותף למשרדי ראש הממשלה, המשפטים והפנים, בהסכמת משרד האוצר.
קשריו של נתניהו עם הבעלים של חיפה כימיקלים, ג'ולס טראמפ - שנשבע שלא נפגש עם נתניהו בנושא, אבל לא ציין שפגש כמה פעמים את אנשיו הבכירים ודן איתם בסוגיה - ידועים. גם הטענות של פרקליט מחוז חיפה שהתריע כי יש חשש שגורמי המדינה ממניעים פסולים, פורסמו ברבים.
על הרקע הזה עוד יותר מפליאה ההתערבותו הבוטה של ראש הממשלה בסוגייה הנפיצה הזו, שנסבה סביב הפתרון החלופי ליבוא האמוניה לישראל, האם במקשר ימי, כפי שרוצה טראמפ - או איזוטנקים, כמו שמתעקש יונה יהב, ראש עיריית חיפה, שאמון, נכון לכרגע, על רישוי העסקים במפרץ חיפה.
בהודעה משותפת של המשרדים המעורבים בתיקון החוק נאמר שמטרתו הוא "לקדם את האינטרסים הלאומיים הרחבים של מדינת ישראל, ולהאיץ את הצמיחה ואת פיתוח המשק". לטענת הממשלה, הרשויות מערימות לעתים קשיים על תהליך קבלת הרישיונות. בפועל מדובר בצמצום כוחן של הרשויות המקומות בהן מותקנים מתקנים של חברות תשתית.
כאן המקום להזכיר כי חיפה כימיקלים מייצאת - 97% מהדשנים שהיא מייצרת באמצעות האמוניה, אז "אינטרס לאומי רחב" אין כאן, אלא אינטרס עסקי צר מאוד של טראמפ. מה עוד, שקריאות הגוועלד של התאחדות התעשיינים, לפיה התעשייה תקרוס בלי אמוניה, הוכחו כפייק ניוז. יבוא האמוניה הופסק, ושום דבר דרמטי לא קרא. אני תוהה מדוע ממשלה שדוגלת בתחרות, מעדיפה לכופף את החוק לטובת מונופול כמו חיפה כימיקלים, במקום ליצור לו תחרות. אינטרס לאומי?
קשה להבין מי הם בדיוק אותם עסקים מובחרים שרשיונם יוגדר כ" חיוני למשק", ומי יחליט מה בדיוק "השיקולים הלאומיים הרחבים מאלה המקומיים", כפי שנכתב באותה הודעה. נגיד, תחנות דלק הן עסק חיוני למשק? מה עם סופרמרקטים? בנקים? גם הם מאוד חיוניים, אז הממשלה תיתן להם את הרישיונות במקום הרשויות המקומיות?
בואו ניקח את מפעל תע"ש ברמת השרון, שממוקם בלב אוכלוסייה אזרחית, ונניח שייקבע שהוא מזהם ומסכן את התושבים - האם ראש העירייה יוכל למנוע מהמפעל רישוי עסק, או שבאופן אוטומטי הוא ייכלל בקטגוריית "האינטרס הלאומי" האמורפי הזה?
התיקון לחוק הזה כל-כך מדאיג, כי הוא מפקיר את ביטחונם בריאותם של אזרחי מדינת ישראל. אם כל טייקון מקושר, או איש עסקים שמוזמן לאכול ארוחת שף על שולחנו של ראש הממשלה בבלפור, יקבל הנחת סלב ורישיון בו-זמנית, מי ידאג לנו? ניקול ראידמן שתידחף לנו שטרות כדי שנסתום את הפה?
