מיכאל שפיצר / צילום: תמר מצפי
בתביעה בהיקף 250 מיליון שקל, ובקשה לאישורה כייצוגית נגד הנהלת בתי המשפט, נטען כי הנהלת בתי המשפט מחזיקה שלא כדין בפיקדונות בהיקף מאות מיליוני שקלים שהוגשו לביהמ"ש על ידי צדדים להליכים משפטיים שונים, והגם שהתיקים בעניינם נסגרו זה מכבר, לא משיבה את הכספים לבעליהם.
יתרת הפיקדונות הללו, ש"מעוכבים" בהנהלת בתי המשפט, והממתינים לפנייה אקטיבית של הזכאים להם בכדי שיושבו להם (וגם אז לא תמיד) - הינם כספים שלרוב הופקדו בעקבות החלטה שיפוטית שניתנה במסגרת התיק. התיקים נסגרו, העילה להפקדתם פקעה זה מכבר - אך הכסף עודנו במזכירות הנהלת בית המשפט. באחד המקרים המתוארים בבקשה - הכסף שוכב במזכירות למרות שהשופט עצמו נתן החלטה בדבר השבת כספי הפיקדון.
"בניגוד לחקיקה"
ההליך מעלה שאלה בעלת אופי עקרוני - האם מוסמכת הנהלת בתי המשפט לעכב כספי פיקדון שהופקדו במסגרת הליכים משפטיים וניתנו לתכלית מסוימת, לאחר שההליך הסתיים.
באלו הליכים מדובר? ההליכים שהסתיימו הינם בקשת רחבה של תחומים. ביניהם - תיקי מעצר, תיקים פליליים, תיקים והליכים בבית המשפט לענייני משפחה, בבית המשפט לנוער, בבתי המשפט לעניינים מינהליים, בבתי המשפט לעניינים מקומיים, בערעורים אזרחיים ופליליים, בתיקי פירוקים ופשיטת רגל, בתיקי שכירות, בתיקים המתנהלים בבית המשפט לתביעות קטנות, בבית המשפט לתעבורה, בבית המשפט הגבוה לצדק, בוועדות ערר, בבית המשפט לימאות ובבית המשפט לעניינים כלכליים.
בבקשה לאישור הייצוגית, אותה הגיש עו"ד חוסיין אבו חוסיין, צוין, כי ממידע שהתקבל מהממונה על חופש המידע בהנהלת בתי המשפט, עולה כי יתרת הפיקדונות בין השנים 2010-2016, המופקדים בידי הנהלת בתי המשפט בהליכים משפטיים שהתקיימו בפני בתי המשפט וועדות ערר בתיקים סגורים, הינה בהיקף של כ-232 מיליון שקל, בערכי קרן ליום הפקדתם.
לטענת המבקשים הייצוגיים - יואב בר, טאהר דאר סיף ויוסף חג'יר - המדינה לא השיבה להם אלפי שקלים שמגיעים להם מפקדונות כאמור. על פי הבקשה הייצוגית, לבר ודאר נגרם נזק של 1,000 שקל, בגין פיקדון שהפקיד בר להבטחת שחרור של סיף ממעצר ועוד נזק של 6,000 שקל שנגרם לבר, בגין פיקדון שהפקיד עבור אדם אחר בשם מוחמד חסן. הנזק שנגרם לחג'יר, נטען, הינו 700 שקל בגין יתרת פיקדון שהפקיד לאחר שהוצא נגדו צו הבאה במסגרת תיק תעבורה.
בבקשה הייצוגית צוין, כי הנזק הברור שנגרם לכלל חברי הקבוצה - שאין חולקים כי בעת הגשת הבקשה הינו בשיעור של 232 מיליון שקל, בערכם הנומינלי ביום הפקדתם. ואולם, לטענת המבקשים מדובר בנזק בשיעור הרבה יותר גדול, שכן הנתונים שסופקו לפי חוק חופש המידע מתייחסים לשנים 2010 עד 2016, וסביר להניח כי נצברה תשואה בגין פיקדונות אלה, ולהערכת המבקשים מדובר בסכום של כ-250 מיליון שקל. "הפיקדון המופקד אצל המשיבה (הנהלת בתי המשפט) בתיקים סגורים ניתן מלכתחילה על ידי סמכות שיפוטית, אולם משחדל התנאי שלשמו ניתן הפיקדון, המצב המשפטי של הפיקדון צריך להשתנות", נכתב בבקשה הייצוגית.
לטענת המבקשים הייצוגיים, "הפיקדון היה צמוד מטרה, המטרה חדלה להתקיים והפיקדון חייב להיות מוחזר למפקיד מכוח הזכות הקניינית. המקור לדרישה של 'צמידות' המטרה נובע ממעמדה הנכבד של זכות הקניין, אשר הפכה ב-1992 לזכות חוקתית, והיא קושרת את הסמכות להורות על הפקדת הפיקדון למטרת הפקדתו. זכות הקניין, מעצם טבעה חלה בענייננו על היחסים שבין הפרט (בעל זכות הקניין) לרשות המינהלית האחראית על הפיקדון".
בבקשה נטען, כי הנהלת בתי המשפט פועלת בניגוד לחקיקה, לפסיקה ולנהלים שלה עצמה, ולהתחייבותה בייצוגית אחרת - בעניין "זוהדי סכסכ" - להשיב פיקדונות בתיקי מעצר שנסגרו. במסגרת פרשה זו, נטען, התחייבה להשיב פיקדונות בתיקי מעצר שתם הצורך בהחזקתם, לאחר סיום ההליך וסגירת התיק. בנוסף, נטען, פועלת הנהלת בתי המשפט בניגוד להוראות נוהל ערבויות שהוציא מנהל בתי המשפט בינואר אשתקד, שמסדיר את החזר הערבויות והפיקדונות בתיקים פליליים סגורים.
הנהלת בתי המשפט היא רשות ציבורית, המופקדת על הניהול והארגון המינהליים של עבודת בתי המשפט בישראל. תחום פעולתה מתייחס לבית המשפט העליון, בתי המשפט המחוזיים, בתי משפט השלום, בתי הדין לעבודה וועדות ערר שונות המתנהלות תחת ניהולה. הנהלת בתי המשפט מהווה גוף עצמאי בחלקו, באופן הנותן ביטוי לעיקרון של עצמאות הרשות השופטת והיא איננה כפופה למשרד המשפטים. עם זאת, על פי החוק, קובע שר המשפטים את סדרי המנהל של בתי המשפט, ומנהל בתי המשפט - כיום מכהן בתפקיד השופט מיכאל שפיצר - אחראי בפניו על ביצועם של סדרים אלה, מכוח חוק בתי המשפט.
תפקידי הנהלת בתי המשפט כוללים בין השאר את איוש וניהול משרות כוח-האדם המינהלי של בתי המשפט (פקידות, מזכירים, קלדניות, מתורגמנים), ניהול לוגיסטי כללי של בתי המשפט, פיתוח וניהול מערך המחשוב של בתי המשפט.
לטענת המבקשים הייצוגיים, "עניינם (עיכוב החזר כספי הפיקדון) איננו בגדר תופעה חריגה, כי אם מדובר בתופעה של ממש, ונראה כי המשיבה אינה נוהגת להחזיר מיוזמתה פיקדונות שהופקדו במערכת בתי המשפט או לטובת מערכת בתי המשפט,ואשר תם הצורך בהחזקתם" .
תגובת הנהלת בתי המשפט טרם נמסרה.