נוי חדד / צילום: שלומי יוסף
נוי חדד, "המאדאם" של בית הבושת הגדול בתל-אביב, תיוותר במעצר עד תום ההליכים הפליליים נגדה - כך קבע בית המשפט העליון, שדחה את הערר שהגישה חדד, המואשמת בעבירות סרסרות, ניהול בית בושת, הלבנת הון, עבירות מס ועבירות נוספות, על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב לעצור אותה עד תום ההליכים.
כתבי אישום בפרשה הוגש ביוני השנה נגד נוי חדד (39), שרית יצחק-אגרנובה (43), דוד אגרנובה (49), חנה אמג'ר (62), צביקה שירי (61), גילי טרייסון (51), מזל דהן (48), אלבטינה קלוטס (37), נטלי בן-לולו (31) וחלי סלע (59), בגין עבירות סרסרות, הבאת אדם לידי זנות, החזקת מקום לשם זנות, פרסום שירותי זנות, שיבוש מהלכי משפט, הלבנת הון, עבירות מס ועבירות נוספות.
מכתבי האישום עולה כי בעוד הנשים שנאלצו לספק את שירותי המין בבתי העסק קיבלו 125 שקל על כל 250 שקל ששילם הלקוח, גרפו בעלי העסקים יותר מ-100 מיליון שקל מהעסק. למרבה האירוניה, את "העסק" ניהלו ותיפעלו שורה של נשים. הגברים בסיפור, כך על-פי האישום, שימשו "קופים" או מסייעים בלבד לנשים שתיפעלו את בתי הבושת.
על-פי כתב האישום, שהגישו עורכות הדין לילך שלום וטליה קלמרו מפרקליטות מחוז תל-אביב (פלילי), בשנת 2011 רכשה נוי חדד נכס ברחוב יצחק שדה 36 בקומת המרתף, תמורת 618 אלף שקל, כדי לפתוח בו עסק לאספקת שירותי מין. הנכס חולק ל-9 חדרים קטנים, וכן למטבחון ולחדר נוסף המשמש כחדר המתנה. בין אוקטובר 2013 לספטמבר 2016, הפעילו וניהלו נוי חדד ושרית יצחק-אגרנובה בנכס "בית עסק" שבו סופקו שירותי מין בתשלום.
כדי להסתיר את פעילותן האסורה, הפעילו השתיים מערך הסוואה משומן היטב, שנועד לטשטש את עקבותיהן ואת הקשר שלהן לעסק. וכך עבדה השיטה על-פי כתב האישום: חדד, בעלת הנכס, בידיעת יצחק-אגרנובה, חתמה על חוזה שכירות פיקטיבי עם צביקה שירי, ביודעה כי הוא אדם הסובל מבעיות נפשיות. החוזה הציג מצג כוזב שלפיו שירי שכר את הנכס תמורת דמי-שכירות בסך 17,750 שקל, ונועד להסתיר ולהסוות פעולותיהן במקום.
חדד שילמה את החשבונות בגין תפעול בית הבושת, בידיעת יצחק-אגרנובה; חדד ויצחק-אגרנובה קבעו את משך פעילות בית הבושת במשך 7 ימים בשבוע, בשתי משמרות יומיות, כאשר השתיים מנהלות את העסק ואחראיות על קביעת המשמרות.
חדד נעצרה על-ידי המשטרה, ובאוגוסט האחרון הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב על מעצרה עד תום ההליכים הפליליים נגדה. על כך הגישה חדד את הערר לבית המשפט העליון, אשר נדחה הבוקר.
בית המשפט העליון קבע כי "לא מצאתי להתערב בקביעת בית המשפט קמא שלפיה בעניינה של העוררת אין בחלופה שהוצעה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנה. ובנתון לכך, כי יש להורות על מעצרה עד לתום ההליכים. לתוצאה האמורה הגעתי בעיקר לנוכח עבירות שיבוש מהלכי המשפט המיוחסות לעוררת. עיון באישום החמישי המיוחס לה מעלה כי במסגרת הליך פלילי אחר המתנהל נגדה היא ביצעה לכאורה שורה של מעשי שיבוש, ובכלל זה יצרה קשר טלפוני עם עדת תביעה והדריכה אותה למסור גרסה כוזבת; ניסתה להניא עדות מלהעיד; הנחתה את אחת הנאשמות הנוספות להשמיד ראיות; ואף ניסתה להשמיד בעצמה ראיות. בכל אלה יש כדי להעיד - בצד המסוכנות הנשקפת מהעוררת - על החשש שמא תשוב לבצע עבירות שיבוש ועל כך שלא ניתן ליתן בה אמון. מקובלת עלי בהקשר זה עמדת המשיבה, שלפיה העובדה שמעשי שיבוש רבים בוצעו לכאורה על-ידי העוררת באמצעות הטלפון הסלולרי שברשותה נושאת עמה משקל בעניין בחינת האפשרות לשחרורה לחלופת מעצר כעת".
עוד קבע בית המשפט העליון כי "בית המשפט המחוזי עמד בהחלטתו על כך שהמלצת שירות המבחן לא הסתמכה רק על התייחסות העוררת למעשים המיוחסים לה ועל היעדר לקיחת אחריות מצידה, כי אם על מערכת נתונים ושיקולים נוספים; ומצא אף הוא כי אין מקום ליתן בעוררת אמון, שהוא הבסיס להחלטה בדבר שחרור לחלופה. בהינתן העובדה שבעבר שוחררה העוררת ממעצר ללא תנאים מגבילים ולאחר שחרורה הוסיפה וביצעה את מעשי השיבוש המיוחסים לה, לא ראיתי להתערב בקביעה זו".
המדינה יוצגה בערר בידי עו"ד קרן רוט מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה ועורכות הדין לילך שלום וטליה קלמרו מפרקליטות מחוז תל-אביב (פלילי).