אי שם בשנות ה-80, חלקו פרופ' גדעון גרוס ופרופ' זליג אשחר, אז "מורה" ו"תלמידו", מעבדה במחלקה לאימונולוגיה כימית במכון ויצמן. ואז קרה לשניים דבר עליו חולם כל חוקר - הם הגיעו לתגלית מהפכנית, לפיה ניתן לפתח טיפול בסרטן באמצעות הנדסה גנטית של תאי המערכת החיסונית. לימים יתברר, כי הטכנולוגיה העומדת בבסיס המחקר, עשויה להתגלות כאחת התרופות פורצות-הדרך ביותר לסרטן; וחברה שהוקמה לפיתוח ומיסחור אותה טכנולוגיה - חברת "קייט פארמה" - נמכרה לענקית הביוטק גיליא (Gilead) לפי שווי של 11.9 מיליארד דולר; ואולם, בין לבין, הצליחו המורה ותלמידו להסתכסך.
בחודש שעבר הגיע הסכסוך אל כותלי בית המשפט, במסגרת תביעה שהגיש גרוס נגד אשחר בטענה כי הוא זכאי לחלק מהכספים שנתקבלו במסגרת האקזיט של "קייט פארמה". אשחר טוען מנגד, כי אינו חייב דבר לגרוס, וכי יש למחוק את תביעתו על הסף.
כיצד נולד הקרע בין שני הממציאים שחתומים על מה שמסתמן כמהפכה בתחום הטיפול בסרטן? התשובה, כרגיל, טמונה בכסף. הרבה מאוד כסף. זה הפך כמעט לריטואל - אקזיט משמעותי גורר אחריו הליכים משפטיים, דרישות או תביעות מצדדים שונים הטוענים כי היו שותפים לו. אולם, התביעה שהגיש פרופ' גרוס החושפת את שורשי הסכסוך בין שני החוקרים, אינה עוסקת אך ורק באקזיט. התביעה אמנם הוגשה על רקע האקזיט הדרמטי של "קייט פארמה" מספטמבר האחרון - העסקה הגדולה ביותר בהיסטוריה לחברה שהמוצר שלה נמצא בשלב של טרום-אישור - אך נראה כי הטענות בה נולדו שנים רבות קודם לכן (ראו מסגרת).
הפרת הסכם
בתביעתו דורש גרוס, שביהמ"ש יקבע כי 15% מתוך האופציות או המניות המוחזקות בידי פרופ' אשחר ב"קייט פארמה" - שייכות לו. אולם, במסגרת התביעה ובנספחים שצורפו אליה, חושף גרוס טענות נוספות שיש לו נגד אשחר, שאינן מתייחסות לאקזיט ולתמורה המסנוורת ממנו - אלה לנישולו של גרוס מהמגיע לו, לטענתו, הרבה לפני שחלום האקזיט קרם עור וגידים. מהתביעה עולה, כי בכוונתו של גרוס להגיש בהמשך תביעות כספיות נוספות נגד אשחר.
שורשיו של הסכסוך, על-פי גרוס, בראשית שנות ה-2000, אז קיבלו אשחר, גרוס וטובה ווקס - שהייתה טכנאית במעבדה של אשחר מהימים הראשונים ושותפה לפיתוח הראשוני של "התגלית" - את הזכויות באמצאה ובפטנטים שנרשמו מכוחה מחברת "ידע מחקר ופיתוח" - חברת מסחור הקניין הרוחני של מכון ויצמן.
לפי התביעה, בספטמבר 2011, לבקשת אשחר, העבירו ווקס וגרוס את כל זכויותיהם בפטנטים השונים לאשחר, בתמורה להתחייבותו לחלוק עמם את כל התקבולים והזכויות הקנייניות שהוא יקבל בקשר עם מסחור הפטנטים. זאת, נטען, על-פי חלוקה של 70% לאשחר, 15% לגרוס ו-15% ל-ווקס. לטענת גרוס, הוא סמך על "המורה" שלו בעיניים עצומות, ולא היסס כלל לתנאים שהעמיד אשחר.
אולם, טוען גרוס, אשחר מיסחר את הפטנטים אך הפר כלפיו את ההתחייבות על-פי ההסכם ביניהם ולא העביר לו את חלקו מהכספים שהתקבלו בעקבות המסחור. לדברי גרוס, מהפרסומים על האקזיט של "קייט פארמה" נדהם לגלות, כי כבר בסוף 2013 הוענקה לאשחר האופציה לרכוש 403 אלף מניות של החברה במחיר 70 סנט למניה. כעת, נטען, יוכל אשחר למכור את האופציות או המניות, אם מימש את האופציות.
"התחמקות מאגרה"
בשבוע שעבר הגיש פרופ' אשחר את תגובתו הראשונה לתביעה, ואולם לא מדובר - עדיין - בכתב הגנה המפרט את טענותיו שכנגד כלפי גרוס, אלא בקשה למחיקת תביעתו הסף. זאת, בנימוק שהתביעה הוגשה בהליך לא נכון. התביעה של גרוס לא הוגשה במסלול של תביעה כספית רגילה, אלא כ"המרצת פתיחה" - הליך המתברר באופן מהיר ומקוצר על יסוד תצהירים בלבד, וללא כתבי טענות או הוכחות. ככלל מבוקש בהליך מהיר זה סעד הצהרתי או צווים. במקרה הנדון, ביקש גרוס מביהמ"ש, כי יצהיר כי כספים המצויים בידי אשחר שייכים לו.
בראשית בקשת המחיקה דוחה אשחר את כל טענותיו של גרוס. לדבריו, הטענה כאילו גרוס זכאי ל-15% מתוך האופציות (או המניות) בהם החזיק ב"קייט פארמה", בניכוי חלקם של בעלי זכויות אחרים, היא "משאלת לב של גרוס ותו לא, שאינה מבוססת בדבר או חצי דבר". בהמשך לכך, מעדכן אשחר את ביהמ"ש, כי בינתיים, בין מועד הגשת המרצת הפתיחה ולמועד הגשת בקשתו למחיקתה, כבר נפדו האופציות ותמורתן הועברה לידיו.
באשר לבחירת גרוס בהליך של המרצת פתיחה (שאינו מחויב בתשלום אגרה) במקום בהליך של תביעה כספית (המחייב תשלום אגרה, הנגזרת מסכום התביעה) - טוען אשחר כי גרוס עשה זאת כדי לחסוך לעצמו תשלום אגרה. זאת, למרות שהסעד שביקש הוא בעל משמעות כספית ברורה, שניתן לכמת את שוויו על נקלה". לטענת אשחר, כבר בעת הגשת המרצת הפתיחה ניתן היה לכמת את שווי האופציות או המניות שלו, ומכאן גם את שווי הסעד האופרטיבי-כספי, לו עתר גרוס. אולם, אשחר אינו מציין מהם הסכומים הללו, אלה כותב "תביעתו האמיתית של גרוס היא לקבל מיליוני דולר, מה שהיה מחייב אותו לשלם אגרה בסכומים לא מבוטלים".
לטענת אשחר, על אף שגרוס ידע היטב כי במסגרת העסקה למכירתה של "קייט פארמה", האופציות שהוא מחזיק ייפדו ויומרו בתמורה כספית, "נמנע גרוס, בכוונת מכוון, מלציין את שוויין הכולל של האופציות, את שווי חלקו הנטען והמוכחש באופציות, ונמנע מלבקש באופן מפורש כי ביהמ"ש יורה למבקש להעביר אליו את הכספים שיקבל תמורת פדיון האופציות".
לדברי אשחר, גרוס טוען כי הוא זכאי ל-15% מ-403 אלף אופציות שמחיר המימוש שלהן הוא 70 סנט למניה, והמחיר שישולם עבורן בהתאם לעסקת המיזוג עומד על 180 דולר ארה"ב למניה. "באמצעות חישוב אריתמטי קל ופשוט, יכול היה גרוס להעריך את הערך הכספי של הסעדים המבוקשים על-ידו", טוען אשחר, ואולם כאמור הוא עצמו אינו עושה את אותו חישוב אריטמתי ורק כותב כי "הסעד הכספי-אופרטיבי האמיתי לו טוען גרוס, מוערך במיליוני דולרים".
גרוס לא נותר חייב ובתגובה שהגיש לבקשה לסילוק המרצת הפתיחה על הסף, הוא טוען כי אין לו שום אפשרות לחשב את שווין של האופציות המגיעות לו, בין היתר כי הוא לא יודע אם בעלי זכויות אחרים זכאים לחלק כלשהו באופציות שבידי אשחר ואם כן - מהו שיעורו של אותו חלק. "מדוע נמנעים אשחר וחברת 'קברט ביוטק' שבבעלותו מלכמת בעצמם את שוויין ואינם מציינים מהי התמורה שהתקבלה בידי אשחר (ככל שהתקבלה)?", תוהה גרוס בתגובתו.
עוד כותב גרוס כי במועד הגשת התביעה לא הייתה כל ודאות שתמורה כזו אכן תתקבל, וכי אשחר מנסה לייחס לו "יכולות נבואיות, שלצערו, אינן עומדות לרשותו". לדבריו, אף אם יכול היה לכמת את שווי האופציות המגיעות לו (וטענה זו מוכחשת על-ידו), התובענה הוגשה במסלול המשפטי הראוי, והוא שילם אגרה מספקת בגינה.
המנטור שהכזיב את תלמידו
זליג אשחר וגדעון גרוס הם פרופסורים לאימונולוגיה וחוקרים בעלי שם בינלאומי בתחום האימונו-תרפיה הגנטית לטיפול בסרטן. גרוס מכהן כראש המעבדה לאימונולוגיה במכון המחקר "מיגל" וכחבר סגל בכיר בפקולטה למדעים במכללה האקדמית תל חי.
התביעה שהגיש גרוס, מגוללת את סיפור תחילת מערכת היחסים בין שני המדענים. בשנים 1990-1987, ביצע גרוס את עבודת הדוקטורט שלו במכון וייצמן, והמנחה שלו היה פרופ' אשחר. לטענת גרוס, במסגרת עבודת הדוקטורט הצליח להדגים, בפעם הראשונה בעולם, שניתן לכוון תאי המערכת החיסונית (תאי T) באמצעות גנים והגיע לתגלית המהפכנית לפיה, ניתן לפתח טיפול בסרטן באמצעות הנדסה גנטית של התאים. התאים המהונדסים, הקרויים "קארים" (CAT-T), מסוגלים לזהות ולהשמיד תאים סרטניים.
לפי גרוס, את הרעיון לדוקטורט זרע אשחר כשהציע לו לחקור כיצד תאים חיסוניים פועלים ואם ניתן להנדסם. אולם, נטען, היה זה רעיון כללי ו"גולמי" בלבד ו"גרוס הפיח חיים ברעיון זה והגיע לפריצת הדרך הקונספטואלית שהובילה לכל המחקרים בתחום ה'קארים'. על עבודתו זכה גרוס במאי 90' בפרס הגבוה ביותר המוענק לתלמידי תואר שלישי.
לאחר הדוקטורט, נסע גרוס לתקופת פוסט-דוקטורט של כחצי שנה בארה"ב, ושם המשיך במחקר ובפיתוח טכנולוגיית ה"קארים" עם אשחר. לאחר מכן, נפרדו דרכיהם המקצועיות של השניים.
הצדדים שבו לעבוד יחד בשנים 2014-2015. ב-2015 זכה אשחר בפרס ישראל במדעי החיים, במסגרתו צוין כי גולת הכותרת של עבודתו היא פיתוח תאי T מהונדסים גנטית לתקיפת תאים סרטניים. אשחר שלח לגרוס ולרעייתו הזמנה לטקס הענקת הפרס, בצירוף מכתב בו הוא מודה לגרוס על חלקו. לטענת גרוס, הוא ראה באשחר את המנטור שלו ואמונו בו היה מלא ומוחלט. "אשחר ניצל זאת ומעל באמון זה באופן הקשה ביותר", טוען גרוס בתביעתו.
את זליג אשחר מייצגים עורכי הדין יוסף אשכנזי ויעל צ'רבינסקי ממשרד הרצוג פוקס נאמן.
