ג'רום פאואל / צילום: רויטרס Joshua Roberts
רגע לפני מינויו הרשמי ליו"ר הפדרל ריזרב, ג'רום פאואל נראה על פניו כמועמד הטוב ביותר שוול סטריט יכלה לבקש וכמינוי הטוב ביותר שהמיליארד דונלד טראמפ יכול היה לקבל.
עבור וול סטריט, מדובר במינוי שיספק ביטחון למשקיעים בדמות המשכיות למדיניות הזהירה והמבוקרת של יו"ר הפד הנוכחית ג'נט ילן, לצד פתיחות לשינויים רגולטוריים שיסייעו לחברות העסקיות להתנהל ביעילות רבה ויותר ולהשיא בשל כך את רווחיהן. ואילו עבור יזמי נדל"ן הפועלים ברמות מינוף גבוהות, כדוגמת הנשיא המכהן של ארה"ב, הרי ששמירה על רמות ריבית נמוכות (גם אם אלו יועלו ב-0.5% עד 1% במהלך כל אחת מהשנתיים הקרובות) היא בבחינת כר פורה לפעילות ענפה נוספת.
טראמפ הוא אומנם נשיא ארה"ב מטעם המפלגה הרפובליקנית. אותה מפלגה שרבים מבכיריה טוענים כבר כמה שנים שמדיניות הריבית הנמוכה שהנהיגו יו"ר הפד הקודם בן ברננקי והיו"ר הנוכחית ג'נט ילן מביאה לניפוח במחירי הנדל"ן, אגרות החוב, ושאר הנכסים הפיננסיים. את הבועה הזאת, טענו אותם רפובליקנים, יש לרוקן מאוויר באמצעות העלאה מהירה יותר בקצב הריבית. אפילו טראמפ עצמו, דאג להצליף במהלך הקמפיין לכיבוש הבית הלבן בבנק המרכזי ובעומדת בראשו עם מילים שינעמו לגרעין בוחריו הקשה והשמרני. אלא שבפועל טראמפ הוא בראש ובראשונה יזם נדל"ן הפועל ברמות מינוף גבוהות, ולכן נהנה ממדיניות מוניטרית מרחיבה, שמעניקה כסף זול למימון פרויקטים שמקימות חברות בבעלותו.
מעבר לכך, הן וול סטריט והן טראמפ עצמו אוהבים את פאואל בזכות השילוב שהוא מייצג בין העולם העסקי לבין מוסדות השלטון של וושינגטון הבירה. מצד אחד, פאואל הוא חבר במועצת המנהלים של הפד מזה כחמש שנים, וברזומה שלו גם תפקיד של תת שר האוצר לענייני מימון פנים אמריקאים תחת ממשלו של ג'רוג' בוש הבן; אלא שמצד שני, פאואל הוא גם יקיר המגזר העסקי. הוא עורך דין שבילה את מרבית הקריירה מחוץ לוושינגטון הבירה, תחילה בבנק השקעות ובהמשך כמנהל בכיר בקרן ההון הפרטי (פרייבט אקוויטי) המובילה קרלייל גרופ. בקרלייל הוא הקים את הזרוע התעשייתית וצבר את עיקר הונו שנאמד בלמעלה מ-50 מיליון דולר.
פאואל גם נתפס כמי שיתמוך בסילוק כשלים רגולטורים ובהסרת מגבלות לא הכרחיות על המגזר העסקי והפיננסי, אבל גם ככזה שתומך באופן כללי ברגולציה. רפובליקנים ובכירים במגזר הפיננסי, לא מצאו אצלו בשנים האחרונות תמיכה לדרישותיהם לצמצום דרמטי של הרגולציה שנכפתה על הבנקים בארה"ב לאחר המשבר הפיננסי של 2008. עקב כך, הוא אף ראה יותר מ-20 סנטורים רפובליקנים מצביעים בסנאט נגד הארכת כהונתו עד 2028 - הצעה שעברה בזכות תמיכה של סנטורים דמוקרטים רבים.
המינוי של פאואל, בהנחה שאכן יתממש, מעניק לפי שעה ודאות קרובה כי הבנק המרכזי של ארה"ב ימשיך במדיניות איטית וזהירה של העלאת ריבית והפחתת המאזן, מבלי להוציא אל הפועל החלטות קיצוניות, מטלטלות ושנויות במחלוקת. את זה הוא ישאיר כנראה לבית הלבן.