הוריקן סנדי , ניו יורק / צילום: רוטרס פדרו נונס
אי שם בשנות השבעים, כאשר העולם רק התחיל להתעורר לבעיות של זיהום ונזקי מדיניות אנרגיה קלוקלת, נהגו הממשלות במזרח אירופה לטעון כי אצלן אין כל בעיה, כי ב"מדינות של הסוציאליזם הריאלי" אין בכלל זיהום או בעיות אנרגיה. מאז חלפו כמעט חמישים שנה, העולם עומד בפני אסון אקולוגי אדיר, אך מנגינה דומה נשמעת היום בבירת ארה"ב, אשר נשיאה מגדיר את התחזיות על נזקי שינוי באקלים כלא יותר מ"הונאה".
אין לדעת מה חושב הנשיא דונלד טראמפ על ההגדרה הזו בימים אלה, כאשר סדרה של הוריקנים, שריפות יער והצפות פגעו בחוף המזרחי, בחוף המערבי ובדרום ארה"ב. מה שניתן לשער הוא שכאשר יבוא שלב הסיכומים לגבי שנת 2017, אסונות הטבע אשר התגברו כל כך השנה, יעמדו במקום מרכזי.
למעשה, בשנים האחרונות הולך וגובר העניין במה שניתן לכנות "כלכלת אסונות הטבע". ריבוי הדוחות, המחקרים שהולכים ונערמים, והכינוסים התכופים רק מעידים על העניין שהסוגיה מעוררת, המבטאת את הפחד המתגבר מפני עתיד כדור הארץ ותושביו - גם בהיבט הכלכלי הקר.
315 אסונות טבע בשנה
הסיבה ברורה. אסונות הטבע אינם יותר אירועים מבודדים, המתרחשים במדינות עניות בעולם, הרחק מהמרכזים העירוניים הגדולים, או ממוקדי הכוח הכלכליים בעולם. אסונות הטבע נמצאים בכל מקום, בשריפות ענק בקליפורניה או בפורטוגל וספרד, בהוריקן הרווי ובהצפתה של יוסטון בטקסס. הצפות של אזורים לאורך הדנובה במרכז אירופה התרחשו ב-2002, 2006 ו-2013 תוך גרימת עשרות מקרי מוות והרס שנאמד במיליארדי אירו. לכך יש להוסיף טייפונים ביפן ועוד ועוד מקרים של צונאמי.
על פי נתוני חברת ביטוח המשנה סוויס רה, אובדן הרכוש בשנת 2016 עקב אירועי אסון הסתכם ב-175 מיליארד דולר. הערך של הרכוש והנכסים שהיו מבוטחים הגיע רק ל-54 מיליארד דולר. באותה שנה, כ-11 אלף בני אדם מתו באסונות טבע.
שנת 2017 עוד לא הסתיימה, אך נראה שהנתונים לשנה הנוכחית יהיו גבוהים מאלה של השנה שעברה. סידרה של סופות והוריקנים במפרץ מכסיקו השאירו אחריהם הרס בקריביים ובארה"ב, וההפסדים של הוריקן הרווי בלבד נאמדים ב-160 מיליארד דולר. לאלה יש להוסיף את ההרס בפורטו ריקו שהשאיר אחריו ההוריקן מריה, ואת ההפסדים העצומים, שבינתיים לא ניתנים למדידה, של שריפות הענק בקליפורניה ובספרד ופורטוגל, ואת החישוב הסופי של אובדן הרכוש של רעידות האדמה במכסיקו.
ענקית אחרת בתחום ביטוח המשנה, חברת AON, העריכה את ההפסדים מאסונות טבע ואסונות מעשי ידי אדם בסכום גבוה יותר, 210 מיליארד דולר. על פי חישובי החברה, ב-2016 נרשמו בעולם 315 מקרים של אסונות בעולם, לעומת 271 מקרים בשנת 2015. החברה גם ספרה 34 מקרים של אסונות עם נזק של למעלה ממיליארד דולר. כדי לבחון את המגמה על פני זמן נציין כי בעוד שבעשור הראשון של המאה הנוכחית (לא ממש מזמן) נרשמו 13 עד 26 אירועים של אסון טבע שהסבו נזקים של מעל למיליארד דולר, המספרים מאז 2010 נעים בין 34 ל-47.
המשמעות הישירה של מספרים אלה ברורה לכל. התוצאות של התחממות כדור הארץ אינן עניין לעתיד, הן כבר פה, ומדי שנה הן ייעשו חמורות יותר. בשנת 2012, לאחר שסופת העל סנדי פגעה בעיר ניו יורק, ביקשו השלטונות בעיר את עזרתה של חברת ביטוח המשנה סוויס רה כדי לבדוק את הסיכונים הכרוכים בשינוי מזג האוויר. על פי ממצאי הבדיקה, עליית מפלס הים והתדירות הגוברת של סופות וסערות יביאו לעלייה של 170% בהפסדים לכלכלת העיר. מדובר על ממוצע שנתי של 4.4 מיליארד דולר.
גונזים את המחקרים
התחממות כדור הארץ אינה המגמה היחידה שגורמת להחמרה בתוצאה הכלכלית והאנושית של אסונות הטבע. הגידול באוכלוסייה והאצה במעבר בני אדם למרכזים עירוניים גדולים רק מחריפים את הסיכון.
על פי אומדנים של האו"ם, בתוך כשלושים שנה שני שליש מאוכלוסיית כדור הארץ תחיה במרכזים עירוניים שיהיו תלויים יותר בתשתיות בתוך אזורים צפופים יותר. יתר על כן, על פי אותם אומדנים, בתוך מספר שנים מחצית מהאוכלוסייה תתגורר באזורים במרחק של 100 קילומטר או פחות מחוף הים, מה שהופך אותה לפגיעה יותר להוריקנים ולהצפות.
מבחינת אותו חלק מהאנושות שיתגורר לאורך החופים, הסופות וההוריקנים הם רק חלק מהסיפור. עליית מפלס הים, בעקבות המסת הקרח בקוטב הצפוני הדרומי, תמחק אזורים שלמים לאורך החוף, ותביא גם להיעלמות איים. זהו אסון טבע שקט ומתמשך שיביא, לפי מחקרים שבוצעו בארה"ב בראשית העשור, להיעלמותן של שכונות שלמות, או אפילו ערים, ויחד איתם כל התשתיות הנלוות לאורך החוף המזרחי של ארה"ב.
בתחילת השנה פרסם אתר הנדל"ן Zillow נתונים המתייחסים להשלכות של ההנחות המדעיות לגבי עליית פני הים. לפי האתר, אם יתגשמו התחזיות המדעיות, כ-300 ערים בארה"ב יאבדו עד לסוף המאה לפחות מחצית ממספר הבתים שבתחומן ו-36 ערים בחוף ייעלמו כליל. אחד מתוך כל שמונה בתים בפלורידה יוצף לחלוטין. הערך שלהם, 300 אלף דולר בממוצע לבית, יירד לטמיון.
הדוחות הללו גרמו לסערה פוליטית. תעשיית הנדל"ן במדינות הנפגעות ביותר, צפון קרוליינה, טקסס, ופלורידה, דרשו שהם ייגנזו.
אז הרשויות האמריקאיות העדיפו לעצום עין. הקונגרס של צפון קרוליינה אישר ב-2012 תקנה לפיה אסור למתכננים של רצועת החוף להתייחס לתחזית המדעית של עליית פני הים במטר עד לסוף המאה, אלא רק לעלייה של 20 ס"מ עד לשנת 2042. יוזמות דומות היו בטקסס ובפלורידה. באוגוסט השנה ביטל הנשיא טראמפ תקנה מיוחדת של קודמו ברק אובמה, לפיה המתכננים של מערכות תשתית פדרליות חייבים להביא בחשבון את עליית פני הים על פי תחזיות מדעיות. טראמפ ציין כי התקנה הייתה מוגזמת ונועדה אך ורק לפגוע בחברות העוסקות בבניית תשתיות.
חוסן מפני אסונות
למרות לחצים והכחשות פוליטיים, המציאות היא זו שקובעת. על פיה מתנהל השיח הכלכלי סביב סביב אסונות הטבע והתחממות כדור הארץ.
בעניין זה כדאי לצטט דוח של ארגון ClimateWise, המאגד את חברות הביטוח הגדולות, ופועל כדי לצמצם את הסיכון הכרוך באסונות טבע. בדוח מיוחד, שפורסם באוגוסט, קרא הארגון להעמיק את המאמצים וההשקעות ב"עמידות" המדינות והערים לאסונות טבע. המונח "עמידות" הולך ותופס מקום מקום מיוחד בדיון על תוצאות התחממות כדור הארץ, מתוך ידיעה שאירועי האסון רק ילכו ויתגברו.
הדיון על "חוסן" ועמידות נובע, לפחות בחלקו, מההערכה כי בשנים הקרובות לא תחול התקדמות של ממש במאמצים לעמוד ביעדי הסכם פריז, שנועדו למנוע את עליית הטמפרטורה הגלובלית בשתי מעלות (שמעבר לה צפויים תנאי אסון גלובלי). לפי ההערכות הרשת הבינלאומית לאנרגיה מתחדשת (IRENA), בדוח שפורסם בתחילת שנה, כדי לעמוד ביעד צריך להקטין עצימות פליטות פחמן דו-חמצני ב-85% על פני 35 שנה, עם כל המשתמע מכך לגבי עתיד האנרגיה הפוסילית והחברות שמאחוריה.
מהצד השני, ההשקעות הדרושות כדי להביא להחלפת אנרגיה פוסילית באנרגיה מתחדשת ולא מזהמת נאמדות בממוצע שנתי בסך 3.5 טריליון דולר, פי שניים מרמת ההשקעה הנוכחית במגזר האנרגיה העולמית. ברור כי אין מדינה בעולם שמעוניינת לעמוד בעלויות הכרוכות במעבר זה, במיוחד סין ורוסיה. הסכם פריז בסה"כ הגביר את התקווה שבסופו של דבר היעד יושג.
בהינתן המצב הפוליטי, וההתנגדות הכלכלית האדירה של חברות אנרגיה לנטישת האנרגיה מסורתית על פני זמן, הדיון על עמידות של מדינות וערים לאסונות טבע מקבל משמעות מיוחדת. כדי לבחון עד כמה חשובה העמידות הפיזית של בניינים, מבני ציבור ותשתיות לגורמי טבע צריך רק לבחון את ההתפתחות של הפער בין האובדן הכספי שנגרם מאסונות אלה, לבין הערך הכספי של הנכסים שהיו מבוטחים כנגד נזקי טבע.
עד לתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת פער זה היה קטן למדי, זאת נוכח ההתאמה של מבנים לתנאים האקלימים ותקנים שהיו קיימים באותה עת. אולם מאז אמצע אותו עשור, ככל שהסביבה החלה להגיב לפליטות מוגברות של גזים, הפער הלך והתעצם, ויש להניח כי השנה הוא יגיע לשיא, כאשר הסכום של נכסים מבוטחים יכסה לא יותר משליש, או רבע, מערך הנכסים שאבדו.
אג"ח להגברת עמידות
במאמץ לצמצם פער זה, ולהגן על עצמן, חברות הביטוח הגדולות, וחברות ביטוח המשנה, מנסות לקדם את הרעיון של מדד העמידות. מדובר בדירוג אחיד ברמה עולמית, אשר באמצעותו יוכלו תושבי כל מדינה, מחוז או עיר לבחון עד כמה מקום מגוריהם עמיד לאסונות טבע ביחס למקומות אחרים, ועד כמה הוא פגיע. דירוג כזה יאפשר בניית דירוג עולמי של עמידות, וכך לאפשר לגורמים פיננסים, ובמיוחד למשקיעים מוסדיים להשקיע במקומות העמידים יותר, באמצעות אג"ח שיתבסס על המימון של הגברת ההשקעה במיזמי עמידות.
המדד עצמו אמור לכלול, על פי קואליציית ClimateWise, מרכיבים פיזיים וכלכליים. כך, למשל, הדירוג של עמידות כנגד הצפות יכלול כל אותם מהלכים אשר יתרמו למניעה או הגבלת נזקים ולמהלכים אשר יסייעו לשיקום או התאוששות מהירה. מניעת נזקי הצפות תהיה מבוססת על העברת מפעלים לאזורים לא מועדים להצפה, הבטחת קווי הספקה ממקומות בטוחים וצמצום ההשקעות בחברות אשר ממוקמות באזורי סיכון.
הגבלת הנזק יושג באמצעות בניית הגנות נגד הצפות, תכנון בניינים על פי תקנים שיצמצמו את הסיכון להצפה או שיפוץ בניינים לפי התקנים החדשים. שיקום מהיר יהיה תלוי בקיום תוכניות היערכות וחירום, תוך יצירת מקומות חלופיים לייצור או אחסון, וכתיבת תוכניות מפורטות של פינוי מהיר אנשים וציוד.
אלא שגם אם מושג העמידות חודר לכל חשיבה על תכנון, עדיין ישנו גורם מבני שדוחף להרחבת הפער בין ערך הנזקים מאסון טבע, לבין ערך הנכסים המבוטחים. ככל שחולף הזמן, כך גוברים המקרים של נכסים, מבנים ובתים אשר נחשבים ל"בלתי ניתנים לביטוח". מקרים כאלה קיימים כאשר אין אפשרות להגדיר באופן מדויק את היקף הנזק, או, ברוב מקרים, כאשר הסיכון הוא כה גבוה עד אשר הפרמיה הנדרשת לא מאפשרת לשלם אותה.
לפני שלושים שנה הערך הכספי של נכסים כאלה היה נמוך למדי. אך ככל שחלף הזמן, היקף הנכסים שלא ניתן לבטח אותם הולך ועולה. כך, למשל, יותר בתים ומבנים באזורי החוף נחשפים לאפשרות של עליית גובה פני הים. בשלב מסוים, חברות הביטוח יידרשו פרמיות כל כך גבוהות, עד שהם יהכפו לבלתי מבוטחים (ודאי בכל הנוגע לסיכון הספיציפי הזה), ויצמצמו מאד את האפשרות לשיקום פיננסי של בעלי הנכס, כך ששיקום אותם נכסים יהיה בלתי אפשרי.
הנזק העקיף של אסונות הטבע מכפיל את ההיקף הכספי
לאמיתו של דבר, מדידה מבהילה ככל שתהיה של היקף הנזק על פי ערכי הנכסים שנפגעו - כ-200 מיליארד שקל בשנה - אינה יכולה לספק את התמונה הכוללת.
דוח מיוחד של הבנק העולמי אשר פורסם בסוף 2016 טען כי המדידה על פי ערכי הנכסים לא רק שמתעלמת מהפסדים אחרים, אלא מעוותת את התמונה של העלות האמיתית של אסונות טבע. כך למשל, המשמעות של אסון טבע שונה עבור אנשים עשירים, או בעלי אמצעים, לעומת אוכלוסייה ענייה. בעלי אמצעים יכולים לבטח את רכושם, לקבל הלוואות גישור אשר מאפשרות חזרה למסלול החיים, לקבל ייעוץ באשר לאפשרויות שלהם, ולחזור לעבודה רגילה במהירות יחסית. לא כך המצב לגבי אוכולוסיות מוחלשות, אשר אין ביכולתן להתמודד עם הנזק של אסונות טבע בלי נזקים נוספים.
לאוכלוסיות חלשות או עניות אין יכולת לרכוש ביטוח, ואין להם גישה לאשראי או לסיוע בעת חירום. אסון טבע, כמו סופה, הצפה, שריפת ענק או רעידת אדמה, מאלצת אותן, לא פעם, למכור את נכסיהן, בדרך כלל בתים או משקים חקלאים, במחירי הפסד, ובמקרים רבים הם הופכים לפליטים חסרי כל לתוקפות ארוכות.
כל הגורמים האלה, הישירים והעקיפים, יוצרים מצב בו צריך להביא בחשבון גם ההשפעות העקיפות כאשר מדווחים על עלויות של אסונות טבע. לפי קריטריונים אלה, הבנק העולמי מעריך כי העלות השנתית הממוצעת של אסונות טבע - סופות, צונאמים, שריפות, רעידות אדמה, הצפות - מגיעה לסכום אדיר של 520 מיליארד דולר לשנה, גבוה הרבה יותר מהממוצע השנתי שמבוסס על הפסדים בנכסים, בתים, תשתיות וכו'. הבנק העולמי חישב שבשנים האחרונות כמות האנשים שהוחזרו למעגלי עוני חמור בעקבות אסונות טבע הגיע ל-26 מיליון נפש, ומדובר, על פי כל התחזיות, רק בהתחלה.
אך האם אפשר להסתפק בעמידות פיזית של בתים, בניינים ותשתיות, או אפילו בעמידות החברתית שמעניקה רשת ביטחון של השקעות בהיערכות מוקדמת? מחקר שפרסמו בתחילת 2015 מספר חוקרים של הלונדון סקול אוף אקונומיקס, בראשות פרופ' סיימון דייטץ, מעריך כי התחממות נוספת של כדור הארץ, מעבר לאותו סף של 2 מעלות, תגרום למחיקת ערך של 2.5 טריליון דולר בתיקי ניירות ערך בעולם, עם כל ההשלכות שיהיה לכך על התנהלות הכלכלה העולמית, והכניסה לעידן של מיתון ועוני מתגבר.
נתון זה, על פי מחברי המחקר, מבוסס על מודל בסיסי של התנהגות ניירות ערך בעת אירועי אסון. ואם זה לא מספיק: מתברר שבתנאים קיצוניים של אסונות, בעלי הסתברות נמוכה כרגע, מחיקת הערך תעבור את סכום ה-20 טריליון דולר.
