ההכרזה של אונסק"ו בשנת 2003, על מרכז תל-אביב כעל אתר מורשת עולמית, קיבעה את הדימוי של תל-אביב כ"עיר הלבנה" וסייעה להפוך את מושג ה"באוהאוס" לטרנד - שעלה ופרח גם הרחק מגבולות תל-אביב.
זה לא מקרי שאדריכלים ותיקים שינו אז לפתע את הסגנון שלהם והתחילו לתכנן בניינים ברוח הסגנון הבינלאומי, "כאילו שימור". אילן פיבקו תכנן למשל את שכונת וילה נובל בראשון-לציון, שהתיימרה לייצג שינוי בטעם הפרברי עם וילות דו משפחתיות בסגנון באוהאוס. מגדל פרישמן בתל-אביב, שתוכנן ע"י משרד האדריכלים יסקי מור סיוון וכולל 28 קומות, הוגדר ע"י היזמים כ"משתלב בשפה האדריכלית של העיר הלבנה". גם האדריכל גידי בר אוריין, המתכנן את מרבית המבנים המתחדשים בלב ההיסטורי בתל-אביב, אחראי לתכנון פרוייקט מגורים שזכה לשם "אנטוקולסקי באוהאוס בוטיק".
אך בתקופה האחרונה אנו עדים ליותר ויותר דוגמאות למבנים חדשים שיזמיהם מעדיפים אדריכלות מקושטת שיש לה ניחוח אירופאי, וליתר דיוק פריזאי. האם זה עדות לטולרנטיות חדשה? לניסיון ללכת נגד טעם הרוב? זה לא באמת משנה. מה שבטוח זה שיש יותר ויותר סימנים לכך שהקלאסיציזם, הסגנון המועדף על נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ, מחלחל גם לפרובינציה.
"רציתי לשלב שעון עגול בגג, אבל העירייה לא הסכימה"
מונטיפיורי, תל-אביב. אדריכל יוסי פיליפ פרידמן
האדריכל פרופ' יוסי פיליפ פרידמן למד אדריכלות באוניברסיטת רוד איילנד ועשה תואר שני באדריכלות בפרינסטון ועבד במשך שנים רבות בארה"ב.
הוא חזר לארץ לפני כעשרים שנה וניתן לומר שהוא היה חלוץ הבאת הסגנון הקלאסי לאדריכלות כאן. הוא היה זה שתכנן את מבנה מרכז הכנסים ואולם הארועים האייקוני Avenue בקרית שדה התעופה בן-גוריון, ואחראי להרבה מאוד פרוייקטים של עיצוב פנים.
לפני כשבע שנים הוא נתבקש לתכנן הסבה של מבנה ששימש בעבר את בנק פאג"י בתל-אביב לבית דירות בסגנון קלאסי. "קיבלתי מבנה משרדים ישן. מבנה לא חשוב ולא שמיש לשום מטרה. הייתי צריך להשתמש בקונטור הקיים ולייצר משהו שיש לו ערך. הרעיון היה להתבסס על סגנון קלאסי. הקלאסי התל-אביבי הוא סוג של היברידיות - הכלאה של סגנונות אירופאיים עם סגנונות ים-תיכוניים. אנשים שעוברים שם בטוחים שזה בניין לשימור. מי שקצת מבין רואה שזה לא קשור לסגנון האקלקטי. הוא קצת שונה.
"הבאוהאוס משדר אופקיות ואילו האקלקטיות משדרת גובה. אני אוהב גובה. הבאוהאוס גם בא מתפיסה שצריך לנטרל את השמש והאור. הם העתיקו את המבנים של דסאו, שהתאימו אולי למזג האויר בברלין. אבל מבחינתי זה מנע אור ואוויר, בטח באפשרויות של היום, כשיש זכוכית מבודדת.
"הרעיון של החלון הצרפתי הוא שכל חלון הוא מרצפה עד תקרה, ובעצם כל חלון הוא גם מרפסת. תורם לזה העושר של הפרזול והתמיכה של המרפסת והצבעוניות.
"לפי הרעיון הקלאסי לכל מבנה יש בסיס, גוף ו-top. רציתי לשלב בגג אלמנט שעון עגול גדול, זה היה נותן לכותרת פונקציה, אבל העירייה לא הסכימה".
- איך אתה מסביר את החזרה של הסגנון הקלאסי?
"אני חושב שכשהאנגלים והצרפתים באים ובוחרים לגור בנווה צדק, הם רואים משהו שהישראלי הממוצע לא הצליח להבין. שגם בסמטה צרה של מבנים שלא נבנו בסטנדרט גבוה, היה את העניין, את השארם. הקלאסיקה שאני מדבר עליה ליוותה אותנו לאורך כל הסגנונות. יש ערכים ארכיטקטוניים שהם על-זמניים, מעבר לסגנון. אם תעשה מחקר קטן על הבתים שבהם גרו האדריכלים הגדולים של המאה ה-20, אתה תראה שהם חיו בבתים ישנים. ואתה שואל את עצמך איך חי מודרניסט בבניין אקלקטי? בעיקרון מבנה העצמות של האקלקטיקה הקלאסית מאפשר להכניס את הריהוט הכי מודרני שיש, את זאהה חדיד. לעומת זאת כשאתה נכנס לדירה מודרנית ישראלית אז שום דבר לא מתאים לה. האפשרות ליצור דברים בקופסאות האלה מזערית".
"סגנון שנותן תחושה של בית"
וילות עין הים, אשקלון. אדריכל איתי כהאן
האדריכל איתי כהאן, בוגר תואר ראשון באדריכלות מאוניברסיטת אריאל ותואר שני בשימור מהטכניון, תכנן עבור יזם פרויקט של ארבעה קוטג'ים דו משפחתיים באשקלון. הבתים שעיצב ניבנו בסטנדרט גבוה יחסית ולמרות שהם עונים על ההנחיות המרחביות הקשוחות של עיריית אשקלון, הכולל הגדרה של צבעוניות הטיח, גג רעפים וחיפוי קיר המסד, סגנונם יוצא דופן.
כהאן אינו מהסס להודות שהוא מתחבר דווקא לסגנון הניאו-קלאסי: "אנשים פשוטים, שלא מבינים אדריכלות, קוראים לזה סגנון כפרי. הסימטריה, הרעפים והלבנים החשופות נתפסות על ידם ככפריות. אנחנו לא רצינו להיות לגמרי חריגים בשכונה, שיש בה הרבה דו-משפחתיים עם גגות רעפים, וגם לא לבנות משהו מודרני מדי, שנתפס כמנוכר. הלכנו על הקטע של הסגנון הניאו-קלאסי, עם פרשנות עדינה: יש סימטריה, יש עמודים, טאפט של לבנים. אני מתחבר לזה כי אני מרגיש במקומות האלה תחושה של בית. לבתים כאלה יש יכולת להזדקן בצורה טובה".
"הבאוהאוס היה נטע זר. לייבא סגנון זה דיסנילנד. תפאורה"
דבורה הנביאה, תל-אביב. אדריכלית נילי פורטוגלי
נילי פורטוגלי היא בוגרת בית הספר לאדריכלות ה-A.A בלונדון ולימודי תואר שני באדריכלות ובודהיזם באוניברסיטת ברקלי. בין הפרויקטים שתכננה מרכז פליציה בלומנטל למוזיקה בכיכר ביאליק, מרכז יום לקשיש ברחוב רש"י ובניין מגורים ברחוב השומר - כולם בתל-אביב.
בניין המגורים שפורטוגלי תכננה ברחוב דבורה הנביאה בתל-אביב שונה במובנים רבים מבנייה רוויה "רגילה". על מגרש פינתי בשטח של 1.6 דונם היא תכננה שני בניינים טוריים נפרדים בגובה שלוש קומות, הניצבים זה מול זה, וביניהם אזור מעבר פתוח, משותף ומגונן. מהחצר הפנימית, או "הרחוב", יש גישה ישירות לדירות בקומת הקרקע. לשמונה הדירות בקומות העליונות עולים בגרמי מדרגות חיצוניים ובמעליות הממוקמות בחזית הראשית של הבניין.
"אני מאמינה שמה שקוראים לו היום אדריכלות ישראלית נגמר בסוף שנות ה-20, עם בוא הבאוהאוס. האדריכלות האקלקטית ניסתה לחבר ולמזג את האדריכלות שהם הביאו משם, מאירופה, עם דברים שהם ראו פה, באוריינט, ואני חושבת שזה היה מאוד מוצלח. למשל, בית העייריה הישן בכיכר ביאליק, מבנים בשדרות רוטשילד. היתה לבניינים האלה זהות ישראלית. ברגע שהביאו את הבאוהאוס, זאת היתה עסקת חבילה שלא שייכת אלינו. לא היה קשור לסביבה. אני חשבתי שזה נטע זר. אתה לא יכול לייבא סגנון. זה דיסנילנד. כמו תפאורה של הצגה. הבאוהאוס היה מנותק.
"אני אף פעם לא הייתי דבוקה לסגנונות בנייה. האדריכלות שלי מתעסקת עם מה שנכון לסביבה, לבן אדם".
"מתחילה תנועה של יצירת מבנים כאלה, שהם יפים לעין"
פינת דיזנגוף-ארלוזורוב, תל-אביב. טיטו אדריכלים
האדריכל סמי טיטו הוא בוגר הטכניון בחיפה. משרד טיטו אדריכלים אחראי לתכנון שכונת משכנות האומה בירושלים, מגדלים במרום גנים בפתח תקווה, מתחם הגדנ"ע בשכונת נווה עופר בתל-אביב (בבנייה) ועוד. בשנת 2006 תכנן טיטו בצומת עלית בר"ג את מגדל "טראמפ פלאזה טאוור" שמעולם לא נבנה (כיום הקרקע בבעלות חברת אזורים).
מלון הבוטיק המכונה "ג'קוב סמואל" בלב העיר תל-אביב, הוא יוזמה של בעלי משרד האדריכלים שרכשו את המגרש בעצמם ואחרי שהתלבטו ובדקו גילו שיקשה עליהם להקים שם בית דירות ולכן בחרו להקים מלון עם 22 חדרים ומסעדה.
"אנחנו בונים קומפלקסים הרבה יותר גדולים והקו הארכיטקטוני שלנו הוא יותר מודרני, כלומר, קירות מסך וארכיטקטורה נקייה, בלי התייחסות לסגנון של פעם. אבל במקרה הזה אני היזם. כשאנחנו מטיילים באירופה אנחנו נהנים מהסגנון הבארוקי כשהוא לא ברמה של קיטשיות, וכאן רציתי ללכת לכיוון של הקלאסיות.
"אני חושב שבתל-אביב חסרים לנו מבנים כאלה, ואני יודע שמתחילה תנועה של יצירת מבנים מהסוג הזה שהוא יפה לעין. במבנים הקלאסיים שבהם הפרופורציות נכונות והחומרים נעימים לעין זה טוב לתמיד. לישראלים יש אהבה לסגנון ויש בזה גם קצת התרפקות למה שחווינו פעם".
"יש כמיהה לחזור למקורות"
הרצליה. אדריכל סרג' בן דוד
האדריכל סרג' בן דוד, בוגר הפקולטה לאדריכלות בטכניון, מתמחה בבניית בתי יוקרה. באתר האינטרנט שלו יש חלוקה לשתי קטגוריות, "בתים קלאסיים" ו"בתים מודרניים". הבתים שהוא מתכנן ממוקמים בשכונות היוקרה של תל-אביב ויישובי השרון.
בן דוד מספר שהוא נולד בפריז, ועלה לארץ בגיל 12: "לקח לי שנים להבין שאז נבט איזה גרעין של חזיתות פריזאיות עם סימטריה וקצב, דברים שמשפיעים בגיל יותר מאוחר. זו לא היתה החלטה רציונלית. לאט לאט מצאתי את עצמי מגבש את הטעם שלי.
"יש לי תחושה שבמסגרת גיבוש הזהות התרבותית שלנו יש היום, בדור השלישי והרביעי, כמיהה לחזור למקורות. זה בא לידי ביטוי גם באוכל ובשפה ובמוזיקה, וגם באדריכלות. אחרי ההתלהבות מהאדריכלות הבינלאומית, האנונימית, הלבנה, אנשים מחפשים עוגנים תרבותיים. זה תהליך מאוד בריא.
"מה שמושך אנשים לסגנון הזה היא התחושה שכשהבניין מסתיים הוא נראה כאילו הוא כבר קיים חמישים שנים. אנשים אוהבים את העור שמתיישן, את רצפת הפרקט שמשוייפת. יש צורות שמתיישנות טוב. מסביבנו אתה רואה נסיונות מגוחכים של חיבורים לא טבעיים, לא קלאסיים. קלאסיקה זה משהו שעומד במבחן הזמן".