נוי חדד / צילום: שלומי יוסף
הפרקליטות חותכת בשליש את סכומי העבירות הכלכליות בהן מאשימה את "המאדאם" נוי חדד, בעלת שני בתי בושת אותם ניהלה יחד עם 9 נאשמים נוספים.
חדד הואשמה, לצד סרסור ושידול לזנות - גם בהלבנת הון ועבירות מס בהיקפים נרחבים מאותן עבירות, בסכומים עליהם הפרקליטות לא היתה "סגורה": בין 34 מיליון שקל ל-109 מיליון שקל, במצטבר משני בתי הבושת.
כעת מבקשת הפרקליטות מבית המשפט שיתיר לה לתקן את כתב התביעה בפן הכלכלי שלו, כך שחדד תואשם בעבירות הלבנת ההון ובעבירות המס "רק" ב-70 מיליון שקל בסך הכל, במצטבר: על פי האישום המקורי, מהלך התקופה בין ספטמבר 2013 ועד ספטמבר 2016, קיבלו חדד ושרית מ"לקוחות" שירותי הזנות בבית הבושת ברחוב יצחק שדה סך אתנן כולל הנע בין כ-16 מיליון שקל לכ-49 מיליון שקל, ומניהול בית הבושת ברחוב טברסקי, סך אתנן כולל הנע בין כ-19 מיליון שקל לבין 60 מיליון שקל.
הסכום הזה נחשב "רכוש אסור" שעלה מעבירות מקור לפי חוק איסור הלבנת הון, ומקורו בעבירות סרסרות והחזקת מקום לשם זנות.
באישום המתוקן שאישורו מתבקש כעת, כותבת הפרקליטות כי בבית הבושת ביצחק שדה, במהלך התקופה בין ספטמבר 2013 לספטמבר 2016, הפיקו נוי חדד ושותפתה "סך שאינו ידוע במדויק למאשימה, העולה על 27.5 מיליון שקל", ואילו בבית הבושת בטברסקי, במהלך התקופה בין ינואר 2014 ליוני 2017 הפיקו הנאשמים "רכוש אסור בסכום שאינו ידוע במדויק למאשימה העולה על 42 מיליון שקל".
בסך הכל ירד הסכום מטווח מקסימלי של 109 מיליון לסכום משוער של כ-70 מיליון שקל.
"מסוכנת מדי, ולא מעוררת אמון"
חדד, שבשבוע האחרון קבע בית המשפט העליון כי תישאר במעצר עד תום ההליכים, ודחה בכך את הערר שהגישה על החלטת המחוזי בפרשה - מואשמת בעבירות סרסרות, ניהול בית בושת, הלבנת הון, עבירות מס ועבירות נוספות.
העבירות שהובילו את המחוזי והעליון להחליט על מעצר עד תום ההליכים היו שיבוש הליכי משפט, הטרדת עד והדחת עד, שהביאו את בית המשפט לקבוע כי חדד "מסוכנת מדי" וכי היא "לא מעוררת אמון".
בהחלטתו כתב שופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן, כי על פי האישום, חדד ביצעה לכאורה שורה של מעשים שנועדו לשבש מהלכי משפט, ובהליך נפרד "יצרה קשר טלפוני עם עדת תביעה והדריכה אותה למסור גרסה כוזבת; ניסתה להניא עדות מלהעיד; הנחתה את אחת הנאשמות הנוספות להשמיד ראיות; ואף ניסתה להשמיד בעצמה ראיות. בכל אלה", הסיק בית המשפט, " יש כדי להעיד - בצד המסוכנות הנשקפת מהעוררת [חדד] - על החשש שמא תשוב לבצע עבירות שיבוש, ועל כך שלא ניתן ליתן בה אמון".
פוגלמן הוסיף ביחס להתבססות החלטת המחוזי, בין השאר, על המלצת שירות המבחן - כי "בהינתן העובדה שבעבר שוחררה העוררת ממעצר ללא תנאים מגבילים ולאחר שחרורה הוסיפה וביצעה את מעשי השיבוש המיוחסים לה, לא ראיתי להתערב בקביעה זו".
בהחלטת המחוזי להאריך את מעצרה של חדד עד תום ההליכים, עליה נסב הערר, תיאר אותה השופט אברהם היימן במילים נוקבות, כשהוא מייחס לה "מסוכנות ברמה גבוהה ביותר"; ו"מעשים נכלוליים, מניפולטיביים ומרמתיים".
מעורכי הדין קובי ואורי גולדמן, המייצגים את נוי חדד ביחד עם עו"ד בן ציון קבלר, נמסר: "אנו מוצאים לשבח את מקצועיותה והגינותה של הפרקליטות ב'קיצוץ' של כשליש מהסכומים שהיו רשומים בכתב האישום המקורי.
"מדובר בתיקון מהותי של כתב האישום האדיר בהיקפיו הכספיים, שהוגש בחופזה לאור סד הזמנים בדין המחוייבים במקרה של מעצר עד תום ההליכים. אכן הסכומים שהיו בכתב האישום המקורי, שהגיעו עד לכ-110 מיליון שקל הלבנת הון ועבירות מס, היו מוגזמים לכל הדעות. יחד עם זאת, כבר עתה נרמוז, כי הסכומים הרלבנטיים נמוכים בעשרות מונים גם מהסכומים המתוקנים ולפיכך ככל הנראה שבעתיד הקרוב יהיו תיקונים מהותיים נוספים בכתב האישום".
רשת העבירות הכלכליות
האישום כנגד חדד, שהייתה הפנים של שני בתי הבושת בדרום תל-אביב וניצחה על תעשיית ניצול עשרות נשים במיליוני שקלים, מדגים את השינוי שעובר על המלחמה בפשיעה בשנים האחרונות, במסגרתו המשטרה והפרקליטות הצהירו על מלחמת חורמה בפשיעה המאורגנת באמצעות אישום בעבירות כלכליות - עבירות מס ועבירות הלבנת הון - כדי "להפיל" עבריינים פליליים.
לכתב האישום בגין סרסרות וניהול בית בושת נוספו במקרה של חדד שורה של עבירות הלבנת הון ופעולה ברכוש אסור לפי חוק איסור הלבנת הון - עבירות כלכליות המהוות את עיקרו של כתב האישום. כך, למשל, העונש על הלבנת הון יכולה להגיע עד עשר שנות מאסר בעוד המאסר בגין סרסור יכול להגיע עד 5 שנים. בין השאר מואשמת חדד בכך שדיווחה לבנקים כאילו הכנסתה היחידה היא רק מקצבת הנכות שלה מהביטוח הלאומי ומכספים שאמה מעבירה לה; שערבבה רכוש אסור (תוצאת רווחי בית הבושת) בסך של אלפי שקלים שקל עם מקור כספי חוקי שניטל כהלוואה, והטמיעה אותו ברכישת דירה; ושהשמיטה מדיווחי המס שלה את הכנסות בית הבושת.
כך זה פעל
כתבי אישום בפרשה הוגשו ביוני השנה נגד נוי חדד (39) - הנאשמת העיקרית ובעלת בתי הבושת - וכן נגד שרית יצחק-אגרנובה (43), דוד אגרנובה (49), חנה אמג'ר (62), צביקה שירי (61), גילי טרייסון (51), מזל דהן (48), אלבטינה קלוטס (37), נטלי בן-לולו (31) וחלי סלע (59), בגין עבירות סרסרות, הבאת אדם לידי זנות , החזקת מקום לשם זנות, פרסום שירותי זנות, שיבוש מהלכי משפט, הלבנת הון, עבירות מס ועבירות נוספות.
על-פי כתב האישום, שהגישו עורכות הדין לילך שלום וטליה קלמרו מפרקליטות מחוז תל-אביב (פלילי), בשנת 2011 רכשה נוי חדד נכס ברחוב יצחק שדה 36 בקומת המרתף, תמורת 618 אלף שקל, כדי לפתוח בו עסק לאספקת שירותי מין. הנכס חולק ל-9 חדרים קטנים, וכן למטבחון ולחדר נוסף המשמש כחדר המתנה. בין אוקטובר 2013 לספטמבר 2016, הפעילו וניהלו נוי חדד ושרית יצחק-אגרנובה בנכס "בית עסק" שבו סופקו שירותי מין בתשלום.
מכתבי האישום עולה כי בעוד הנשים שנאלצו לספק את שירותי המין בבתי העסק קיבלו 125 שקל על כל 250 שקל ששילם הלקוח, גרפו בעלי העסקים יותר מ-100 מיליון שקל מהעסק. למרבה האירוניה, את "העסק" ניהלו ותיפעלו שורה של נשים.
כדי להסתיר את פעילותן האסורה, הפעילו נוי חדד ושרית יצחק-אגרנובה מערך הסוואה משומן היטב, שנועד לטשטש את עקבותיהן ואת הקשר שלהן לעסק. וכך עבדה השיטה, על-פי כתב האישום: חדד, בעלת הנכס, בידיעת יצחק-אגרנובה, חתמה על חוזה שכירות פיקטיבי עם אחד הנאשמים, ביודעה כי הוא אדם הסובל מבעיות נפשיות. החוזה הציג מצג כוזב שלפיו אותו נאשם שכר את הנכס תמורת דמי-שכירות בסך 17,750 שקל, ונועד להסתיר ולהסוות פעולותיהן במקום.
חדד שילמה את החשבונות בגין תפעול בית הבושת, בידיעת יצחק-אגרנובה; חדד ויצחק-אגרנובה קבעו את משך פעילות בית הבושת במשך 7 ימים בשבוע, בשתי משמרות יומיות, כאשר השתיים מנהלות את העסק ואחראיות על קביעת המשמרות.
חדד נעצרה על-ידי המשטרה, ובאוגוסט האחרון הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב על מעצרה עד תום ההליכים הפליליים נגדה. על כך הגישה חדד את הערר לבית המשפט העליון, אשר נדחה בשבוע שעבר. את הבקשה לתיקון כתב האישום - שלמעשה חתכה בשליש את סכומי העבירות הכלכליות - הגישה הפרקליטות היום.