רו"ח עזרא ערוסי / צילום: איל יצהר
אני: אנרגטי, רוצה לעשות אתמול את מה שאני צריך לעשות היום ומה שנעשה, עדיף שיעשה מהר.
משפחה: סבא מצד אבא היה סוחר עשיר והממונה על גביית מס הגולגולת מטעם הממשלה בתימן. במרתף הבית שלו תמיד היו בין 15 ל-20 ילדים יתומים שאותם צירף למשפחות אומנה כדי שהשלטונות לא ייקחו אותם. מבוגרים שעלו לישראל קיבלו ממנו כסף כדי שייקחו איתם יתומים וימצאו להם משפחות בארץ. הוריה של אמא נפטרו כשהייתה צעירה והיא נלקחה מההלוויה למרתף של סבא. שם פגשה את אבא והם התחתנו. הבן הבכור שלהם נפטר, אחריו נולדו ארבע בנות ואז אני הגעתי. אמא הייתה בת 30 ונפטרה משטף דם בלידה, כך שלא הכרתי אותה וזה מלווה אותי כל הזמן. אבא התחתן שוב והייתה לי מערכת יחסים טעונה עם אשתו.
ישראל: הייתי בן חמש וחצי כשיצאנו לישראל ואבא הצליח להוציא חמישה פחים של תכשיטים מכסף וזהב שהאחיות שלי הסתירו בחותלות. הגענו למחנה עין שמר והצטופפנו עשר נפשות בדירה. מאוחר יותר נשלחנו לקדימה בשרון. לאבא היה קשה לעשות הסבה לחקלאות, ובנוסף היה לו פנקס כחול של הפועל המזרחי, אז הרבה משרות היו סגורות בפניו.
ילדות: ביסודי למדתי בקדימה ואז עברתי ללמוד בישיבה בפתח תקווה. הייתי מגיע הביתה בשלושת הרגלים - וזהו.
לימודים: הייתי חניך מצטיין בקורס קשר של התותחנים ונשאבתי להדרכה. אחרי השחרור למדתי הנדסאות בניין ועברתי בעיריית בני ברק. תוך כדי עבודה סיימתי גם תואר בראיית חשבון מבר אילן.
יונה: אשתי הראשונה, הייתה מורה. יש לנו שלושה ילדים ועשרה נכדים.
אתי: אשתי, בוגרת אוניברסיטת בן-גוריון בביולוגיה ועובדת מעבדה בקפלן.
ראיית חשבון: כשסיימתי את ההתמחות פתחתי משרד ראיית חשבון עצמאי עם עוד עובדת והיום יש לי עשרה עובדים, בהם גם האחיינים שלי.
יזמות נדל"ן: התחיל כסוג של הובי. הבניין הראשון שקניתי היה בפלורנטין, אבל הביורוקרטיה הורגת יזמים כמוני. בעקבות הניסיון שלי, התחלתי לגבש סקירה של חסמים בתחום הנדל"ן והגעתי כבר ל-600 עמודים.
משהב: חברת בנייה בת 81, מייסודה של תנועת "הפועל המזרחי". הייתה מיועדת למגזר הדתי, אבל עם הזמן התחילה להיפתח החוצה. במשך שנים הייתי בדירקטוריון וראיתי את כל נקודות החולשה. החברה לא פיתחה פרויקטים חדשים במשך תקופה ארוכה, שקעה בתמ"א 38 ונקלעה למשבר. ב-2014 מוניתי ליו"ר פעיל וכשהמנכ"ל עזב נכנסתי לתפקיד במקומו. בגלל העיסוקים האחרים שלי סוכם שאכהן בתפקיד היה ב-75% משרה. מיניתי מנכ"ל שאחראי על הניהול השוטף ואני מסייע לו.
תמ"א 38: רעיון טוב שיהפוך לבכייה לדורות, כי התשתיות לא מתאימות וניצול הקרקע לוקה בחסר. אנחנו עושים רק הריסה ובנייה מחדש.
המגזר הערבי: רצינו לצאת לפריפריה וניגשנו לפרויקט של מעלות. היו פרסומים שאנשי המכירות שלנו לא הסכימו למכור לערבים ונקראנו לוועדת המשמעת של רמ"י. נקבע שלא נהגנו כשורה ומתנהלת נגדנו תביעה אזרחית.
תלונות על איכות בנייה: באו בגלל קבלני ביצוע לא מספיק טובים ששכרנו. בנתניה היה לנו קבלן ביצוע שנקלע לקשיים ודיירים נפגעו, וצר לי על כך, ולכן נכנסנו לשם בכל הכוח ואנחנו עושים כמיטב יכולתנו כדי לטפל בזה. הקמתי מחלקת בדק חדשה ורצינית שהיא האחראית על פיקוח ובקרה, אבל אם דיירים בנו מרתף וקומה מעל המבנה שאנחנו בנינו, שלא יבואו אלינו בטענות.
יצחק דיעי: סגן ראש עריית פ"ת, שהיה דירקטור במשהב, שלא קיבל עבור השתתפותו בישיבות כסף. הוא היה יוצא מהחדר כל פעם שדנו בעניינים הנוגעים לפ"ת, והתפטר בעקבות הפרסומים בעניינו.
מחיר למשתכן: כדי להתפרנס צריך להיות גם היזם וגם המבצע ולנו לא שווה לעסוק בביצוע.
פנאי: אוהב לבשל ולטייל, יוצא לחו"ל הרבה וכבר הייתי בסין, קטמנדו והודו, הרוב היה גם לעבודה. רק בדרום אמריקה לא הייתי.
פעילות ציבורית: אני אוהב לעזור ולהתנדב. הייתי חבר הנהלת ארגון "עידוד", שנתן הלוואות וסלי קליטה לעולים וקיבלתי מינוי מאריאל שרון המנוח לוועדת הזכאות של מפוני גוש קטיף.
תפיסת עתיד: פנסיה? תנו לי לעבוד.