אז מה היה לנו כאן בסיבוב הנוכחי שניהל האוצר מול קק"ל? בימים האחרונים צפינו באחד התרגילים האקרובטיים המרשימים ביותר שבוצעו מחוץ לאולם ההתעמלות בכפר המכביה. רגע אחד מודיעים שר האוצר, משה כחלון, ומנכ"ל משרדו, שי באב"ד, שסגרו עם קק"ל על הסכם פשרה; ברגע השני מתברר שהכול מבוטל. עבדו עליהם ובמקום 2 מיליארד שקל הם יקבלו רק מיליארד אחד. ברגע השלישי כחלון ובאב"ד מכריזים מלחמה ומודיעים שיש פה בכלל עניין עקרוני עם הפטור ממס שמקבל המונופול הזה, קק"ל, הגוף הכי עשיר במדינה.
ואז, ברגע הרביעי, צץ לו לפתע הסכם פשרה חדש. כחלון ובאב"ד נוטשים את המאבק העקרוני ורצים לחתום על 1.8 מיליארד שקל (לא כולל תנאים נלווים) - כי עם כל הכבוד לעקרונות ולערכים, מישהו כאן מוכן לשלם כסף מזומן ביד.
מאחוריהם נותר מעט המום יו"ר ועדת הכספים, משה גפני, שנותר עכשיו לבדו במהלך החקיקה. גפני, שמחנהו הלא-ציוני לא זכאי להשתתף בחלוקת השלל, מודיע שיילך עד הסוף. בהצלחה.
בימים האחרונים הסבירו לנו כחלון ובאב"ד כמה קק"ל הוא גוף מושחת ומסואב וכמה חשוב לפרק אותו... רגע, למה שנפרשן כשאפשר להביא דברים בשם אומרם. נתחיל איתך כבוד השר, איך אמרת בשבוע שעבר בתוכנית של רינו צרור בגל"צ: "קרן קיימת לישראל לא משלמת מסים. זה לא יכול להיות שיש שם 4 מיליארד שקלים, וזו קופה קטנה של כל מיני גופים - 35 חברי דירקטוריון שמחליטים למה לחלק, איך לחלק. אנחנו עכשיו נקבל את הכסף הזה בחוק. הגיע הזמן שהמונופולים האלה יתפרקו".
ועכשיו אליך מנכ"ל האוצר, שוב בגלי צה"ל, הפעם בתוכנית הבוקר של יום חמישי: "אני חושב שהדיון צריך דיון מהותי. האם גוף שיושב על קרקעות המדינה - המדינה זכאית לחלק מכך. קק"ל באה אמרה 'לא', ו'כל פעם שאתם רוצים איזשהו חלק אתם צריכים לבוא ולהתחנן ולדפוק כמו עני על דלתותינו'. המדינה בתור ריבון באה ואמרה 'חברים לא. לזה אנחנו שמים סוף'. לא יכול להיות שלמישהו תהיה קופה קטנה והוא יחליט לאיזה גופים הוא מחלק את הכסף ולמה. אני חושב שצריכים לשאול את עצמנו, 70 שנה אחרי שהמדינה קמה, האם אנחנו צריכים עוד גופי ביצוע חוץ מממשלת ישראל שינהלו תקציבים צדדיים שבהם יישבו נציגויות פוליטיות כאלה ואחרות שינהלו תקציבים של מיליארדים שלא דרך ממשלת ישראל, ולא דרך כנסת ישראל ולא בצורה שבה הבוחר - שבסופו של יום זה הכספים שלו - ינוהלו על-ידי גופים צדדיים שלהם יש לא מעט אינטרס והבקרה עליהם מאוד בעייתית. שאלה".
אז השאלה באמת אליך, שי באב"ד, מה צריך הבוחר להבין מהעובדה שהחלטתם למשוך את הצעת החוק שיזמתם. הצעת חוק עקרונית וערכית והיסטורית שנועדה לשים קץ לפטור ממס של המונופול הכי עשיר במדינה? האם הבוחר צריך להבין שהכול היה רק בכאילו? רק תרגיל משא ומתן בשביל להוציא עוד בוחטה מהקופה?
או שאולי התשובה לשאלה שהעלית היא חיובית. כלומר שאתה סבור שזה דווקא בסדר שכספו של הבוחר מנוהל על-ידי עסקנים כקופה קטנה, ללא בקרה נאותה? שזה בסדר שהמדינה תחזור בכל שנה או שנתיים למשרדי השיש של קק"ל ברחוב קרן היסוד בירושלים ותדרוש כסף כמו קבצן? או שאולי הבוחר צריך להאמין לישראל גולדשטיין, יו"ר ועד העובדים בקק"ל, שאמר לך אתמול בכנסת שכל הסיפור הזה, כל הדרמה הזו, נולדה רק בגלל הכבוד האישי של מנכ"ל האוצר - בגלל שהקליטו אותו ללא ידיעתו בישיבה בקק"ל?